ביג'י יומו: על "כלבת"

ניב שטנדל חושב ש"כלבת" עובד הן כחוויה בידורית רוויית סלבס והן כמותחן אימה על נפש האדם. חוץ מזה הוא פשוט אחלה סרט

ניב שטנדל | 4/12/2010 12:39 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
תגיות: כלבת
ראשית גילוי נאות שיימצא בוודאי בראש רשימותיהם של מבקרים רבים, שהרי אחד מצמד יוצרי "כלבת", אהרון קשלס, הוא מבקר קולנוע שחצה את הקווים. ולא סתם מבקר אלא אחד המשובחים שבהם. לא זאת ועוד: מדובר גם באחד האנשים הכי נחמדים בביזנס. גילוי נאות שני שאהיה מחויב אליו הוא שסרט כמו "כלבת" הוא מסוג הסרטים שזוכים אצלי לפרגון חצי אוטומטי. יצירה ישראלית ז'אנריסטית ויוצאת דופן במידה כזו ראויה מלכתחילה לתשואות ולשבחים ראויים - לא רק היוצרים אלא גם המפיקים ואנשי הממון שנתנו להם את ברכת הדרך (ועוד הזינו אותם בקאסט כוכבים שכזה, מרן דנקר ועפר שכטר עד ליאור אשכנזי ומנשה נוי).

שניצר דווקא חשב שמדובר באחד הסרטים הגרועים שהופקו בישראל

כל הגילויים האלו נועדו להקדים כמובן את הבשורה הטובה. והבשורה הטובה היא ש"כלבת" הוא לא רק סרט חריג בנוף הקולנועי המקומי ולא רק שנעשה בידי מבקר חד עין (שותפו המלא ליצירה הוא נבות פפושדו וכל קרדיט נזקף גם לזכותו כמובן) אלא שמדובר באמת, אם לנקוט בלשון פשוטה, באחלה סרט.

סיפור המסגרת של "כלבת" מרכז ב"יער השועלים" כמה דמויות וחבורות שכמו נלקחו מקטלוג הז'אנר: אח ואחות, חבורת ילדי שמנת, איש יערות עם רובה ציד, שני שוטרים ואחד פסיכופת. אפשר לעשות מרק אימה. משחקם של היוצרים בציפיות הצופים הוא אחד ממעלותיו הבולטות של הסרט. קשה לא להבחין בכך שמדובר בבמאים-תסריטאים שמכירים היטב את השדה שבו הם פועלים ולא רק יודעים להשתמש בכלי הז'אנר, אלא עושים זאת באופן מתוחכם.


גיא רז
מרק אימה. ''כלבת'' גיא רז

בשלב מסוים עולה התהייה אם בכלל מדובר בסרט אימה. זה נזקף למעשה לזכות הסרט - "כלבת" חורג מהתיוג הז'אנריסטי ומספק מותחן מוסרי חכם שהז'אנר הוא רק העולם הקולנועי שבו הוא מתקיים.
ובכל זאת - זהו סרט אימה. הוא נאמן וכאמור מתחכם עם מוסכמות הז'אנר והוא יוצר אווירת אימה כנדרש. על בסיס סרטי הסלאשר האמריקניים (חבורת הצעירים הנקלעת ליער, הרוצח המסתורי ומשקפי השמש של השוטר הם כמה מהסממנים) בוזקים פפושדו וקשלס תוספים מקומיים.

כך למשל, מצטרפים לעלילה מוקשים, אלמנט אימה מקומי פשוט ומבריק שאינו מוכר לנו מהתוצרת ההוליוודית. גם "יער השועלים" אינו בדיוק היער השחור הגרמני או היערות העבותים של צפון אמריקה ואור היום הישראלי רק מחדד את ההבדלים. התוצאה היא סרט שהוא בה בעת כל אלה: אמריקני (במובן "ז'אנריסטי") ישראלי ואוניברסלי.

"כלבת" הוא סרט מתעתע. קשה להסביר את תעתועיו בלי

להידרש לספוילרים, אז אומר רק שהוא לא מה שהוא נראה משמו ואילך. כאילו סלאשר, אבל לא. כאילו צפוי, אבל בעצם מתחכם עם הז'אנר במודעות מלאה. כאילו כלבת, אבל לא. תחשבו בסיום על הרוצח, תחשבו על הדמות הליצנית שבסרט (ומה היה קורה לה בסרט אמריקני). תחשבו מי הדמות המפחידה ביותר בסרט ומי בעצם מבצע את הרציחות בו.

הבעיה הגדולה ביותר שלו היא הבעיה של הז'אנר: דמויות אנטי ממסדיות ועצמאיות שמתעקשות לפעול לבד ולא לקרוא למשטרה, להרים טלפון או לברוח כשצריך. אבל במסגרת הז'אנר וההנחות המוסכמות שבינו לבין הצופה, גם זה עובד. "כלבת" עובד הן כחוויה בידורית (שתקרוץ לצעירים), הן כיצירה שמתכתבת עם הז'אנר והן כמותחן אימה על נפש האדם. זהו הישג קולנועי לא רק מרשים אלא גם חשוב, כזה שיש לקוות שינהג כסרט אימה ויעיר את הקולנוע הישראלי הז'אנריסטי המת מרבצו. עד שזה יקרה - לכו לתפוס כלבת.

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים
vGemiusId=>/channel_tarbut/cinema/ -->