המתת חסד: על הסרט "כלבת"
אין סיפור, הצילום מחריד, העריכה לא מוסיפה והמשחק אוי ויי. למרות מעטפת היומרה, "כלבת" לא מצליח לספק את הסחורה. שניצר מסכם: יש סיכוי שנמצא הסרט הכי גרוע שהופק בישראל
''כלבת'', ישראל, 2010
טריילר ל"כלבת"
אל חורשת בן שמן, המתחפשת כאן לג'ונגל שעל גדות האמזונס, נקלעים ארבעה טניסאים צעירים (רן דנקר, עפר שכטר, אניה בוקשטיין, יעל גרובגלס), הטובלים בהורמונים תוססים, ולמרבה הצער הם מצליחים ללכת בה לאיבוד. באותה העת מתחוללת בין אותם עצים דלילים דרמת דמים, כאשר משוגע רצחני (ירון מוטולה) חוטף אח ואחותו (הנרי דוד, ליאת הרלב), שמסיבה כלשהי (זהירות ספוילר!) נמלטו מביתם העוין. איש שמורות הטבע (מנשה נוי), המפקח על הנעשה בג'ונגל הזה, נקלע שלא בטובתו אל תוך הדרמה, שמועצמת עם הופעתם של שני שוטרים (דני גבע, ליאור אשכנזי) הלוקים, איך לומר זאת בעדינות, במחלת רוח מתקדמת.
למעשה, זוהי קומדיית טעויות קלאסית, שאלמלא הרקע האורגני שלה – עצים, אדמה, מלכודות שועלים וכיוצ"ב – בהחלט ניתן היה להציג אותה על במה כאיזו פארסת חדר מיטות פריזאית. גם רמת המשחק המופגנת במהלך הסרט תואמת פורים שפיל בשטעייטל נידחת בגליציה הנושנה. העליבות הזו היא סוד כוחו הקופתי של "כלבת", שעשוי בהחלט לרשת את "כוכב כחול" ו"המוסד הסגור" כקומדיות הקאלט החוגגות כבר שנים בהקרנות חצות בסינמטקים.
פארסת חדר מיטות פריזאית. ''כלבת''
גיא רז
"כלבת" משתייך לאותו סוג עבודות ש"קדימה, תריץ אחורה" סרטו של מישל גונדרי, סיפר עליהן. כל מיני הלצות תפלות המצולמות בחצר האחורית בביתם של נערים מתבגרים ונלהבים יתר על המידה. קטעים רבים ממנו מזכירים את "שלוק" (מ- 1973) – סרט אימה מקולקל, שהיה ניסיון הבימוי הראשון של ג'ון לנדיס, שמאוחר יותר הפך לאחד מהמובילים בתחום הקומדיה בהוליווד. מכאן, שלפפושדו ולקשלס נשקפים אופקים עסקיים לגמרי לא מבוטלים.
בינתיים, משתדלים השניים לעבות את פארסת האימים שלהם במסרים פוסט ציוניים חמורי סבר. כאן הם מפזרים דגל ישראל, שם הם מצמידים
תליון מגן דוד לצווארו של אחד הגיבורים, וגם מוסיפים לסמלים הטעונים הללו מספר נציגים של המדינה והחוק וגם הסדר – שוטרים ופקחים – האמורים לייצג את התערערות התוקף הציוני על אדמת המריבה הג'ונגלית.
למען האמת, אין זו בעיה כזו גדולה להתיישב מול מקלדת ולהדביק לסרט הירוד הזה כוונות מופרכות כאלה ואחרות. לעומת זאת, הבעיה היא שאין בו סיפור, הצילום מחריד, העריכה אינה מוסיפה לו נקודות בסולם השנינות, והמשחק אוי ויי. למעשה, המשפט החותם את הסרט כולו, שקובע כי ישראל היא "מדינה של חארות", תקף גם לגבי הסרט עצמו.
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום סרטים וקולנוע -
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם