ביג בן: עם הספר
הערה לסדר לעורכי "היפה והחנון", למה האמנים שמחרימים את אריאל הם בורים, מה בין מנחם בן לאפרים שמיר ולמה טל ברקוביץ' לא צריכה להעלב מחנה לסלאו? תובנות השבוע
ביום שמשי וחוגג אחד לפני כמה חודשים הקלטתי עם צוות "היפה והחנון" את פרק חידון התנ"ך שהוקרן בשבוע שעבר. איתי יחד בצוות השופטים היו כזכור היו"ר אבשלום קור, גיל קופטש וגואל פינטו, וכל הנערות. יותר כיף מזה? האירוע הצטלם במבצר אנטיפטרוס בראש העין ורק קמצוץ ממנו שודר.
קו המשווה: המדור הספרותי של מנחם בן
או.קיי, אין לי טענות. הייתה רק בעיה אחת: עורכי התוכנית נהגו בי אמנם בנדיבות גדולה ובפרגון אמיתי אבל הדביקו במעשה עריכה בעייתי צחוק פרוע שצחקתי בהקשר כלשהו לתשובה שענתה אחת המשתתפות (נניח זו שטענה שעגל הזהב בלע את יונה) ויצא כאילו לעגתי לה. אז זהו, שלא. לא לעגתי ולא צחקתי. אני ממש לא צוחק ולא לועג לנפשות צעירות שלא יודעות משהו (אגב, חלק
להפך . אם יש דבר שמעורר בי התפעלות אמיתית זה כנות מוחלטת, נטולת בקרה כלשהי, מן הסוג שהפגינו הבנות. להגיד "לא קראתי ספר בחיים שלי" זה יפה בעיניי ובכלל לא בזוי. להגיד "לא בוכים על גבר" זה הרבה יותר מעניין מהמכתם המקורי ("לא בוכים על חלב שנשפך"). אני בעד הבנות.
היה ממש צחוק באולפן "מצב האומה" כשיאיר ניצני הרביץ את השוס שלו: "אומרים על משה קצב שהוא נפנף באיבר שלו לפני א'. לי יש בעיה כי אני לא יכול לנפנף בשלי". או.קיי, כמעט מצחיק. אבל מה אם משה קצב לא נפנף בשלו מעולם? ומה אם מדובר בהשמצה מוחלטת, דיבה מוחלטת, שהוציאו על הנשיא לשעבר, שכבר הוכפש עד עפר ודוכא עד עפר? בואו נחכה לתוצאות המשפט, טוב?
מקבץ הציטוטים, ההשמצות, הגידופים וההתלכלכויות של אפרים שמיר שלוקטו מתוך הטוויטר והפייסבוק שלו ב"תרבות מעריב" עם פרצופו השמן, המעונה והלא מגולח לא יכלו שלא לעורר בי תיעוב עצמי מסוים: רגע, אני בטוח שאני לא כמוהו? שונא אדם, לכלכן, טמבל, לא מבין?
הרי גם מן הדברים שאני כותב, ממש כאן בחמישייה או בטור הספרותי, אפשר ללקט אוסף נוראי ומבחיל של השמצות ולשון הרע על כל מי שזז? האם גם אני כמו אפרים שמיר: שמן, מגעיל, מתוסכל, אטום ובור? ואם לא, איך זה שגם אני כמוהו שופך את מררתי על כל העולם? לזכותי ייאמר, אגב, שממש רזיתי בזמן האחרון (ולא בגלל דיאטה אלא בגלל אורח חיים אינטנסיבי יותר) ועדיין אני מסתכל באפרים שמיר ורואה בו קצת מעצמי. איזה פ-ח-ד. ושלמה ארצי מופלא, כמובן.
אני שומע שטל ברקוביץ' ממש לא נרגעת מן התקל עם חנה לסלאו והיא ממשיכה בהתנפלות ילדותית עליה ("חשוכה, אטומה, צרת עין"). נו באמת. ברקוביץ' פשוט לא קלטה את הראש הנדיב של לסלאו, שלא זו בלבד שלא רצתה להעליב אותה אלא להפך: להחמיא לה. הרי לא כל אחת זוכה להיות מוזמנת להצטלם ב"פלייבוי". רק הזוהרות באמת. והרי ברור שלסלאו הייתה מתה לפתוח רגליים ב"פלייבוי" אילו רק היו מציעים לה. בסך הכול נתנו לך מחמאה, מותק, ולא הבנת.
אני חייב להסכים עם לימור לבנת כי האמנים והשחקנים המחרימים את אריאל "הכבושה" הם בעיקרם "בורים ועמי הארצות". בואו נבחן למשל את ההבדלים בין באר שבע לבין אריאל: שטחי שתי הערים נכבשו מידי הערבים במלחמות הצלה שבהן הערבים תקפו את ישראל. באר שבע נכבשה במלחמת השחרור ואילו אריאל נכבשה במלחמת ששת הימים. ההבדל המוסרי העיקרי בין שתי הערים הוא שאריאל נבנתה על גבעות חשופות וריקות בשומרון (חלק מובהק מארץ ישראל) ואילו באר שבע נכבשה וסופחה לישראל בלי לשאול את תושביה הערביים.
זאת ועוד: לפלסטינים באזור אריאל וביהודה ושומרון בכלל (הנהנים, אגב, משיעור צמיחה כלכלי גבוה במיוחד) יש זכות הצבעה לפרלמנט הפלסטיני ואילו לבדואים סביב באר שבע אין הרבה פעמים כלום חוץ מפחונים צרובי שמש. אז נכון שישראל נמנעה מסיפוח אריאל מחמת דרכי שלום. אז מה? אז זה הופך את קיומה של אריאל למוסרי פחות? והאם העולם הכיר למשל בסיפוח ירושלים המערבית (לא המזרחית) לישראל? מי בור ויידע?
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם