סרט, מלחמה: על "ממלכת הסוד"
"ממלכת הסוד", סרטו של ניר טויב על המאבק של מערכת הבטחון בתת-אלוף יצחק יעקב, עשוי כמו סרט מתח משובח. מי שיחפש את הסוד הגדול בין השורות יתקשה למצוא אותו, אבל כן ימצא סיפור על מערכת שנכנסת לפאניקה ומשנה סדרי עולם כדי לסתום פה שמבקש לספר סיפור
''ממלכת הסוד'', 22:15, ערוץ 2
במקרה שלפנינו לא חלים חוקי ההתיישנות, אלא צירוף המילים המאיים "ביטחון המדינה". טויב נצמד לפרשת "יצה". תת-אלוף יצחק יעקב, שבמלחמת ששת הימים שימש כראש מחלקת אמצעי לחימה במטכ"ל וידע כמה דברים שהשתיקה יפה להם. עד היום, בעצם כנראה עד יום מותו, ככה לפחות המערכת רוצה.
רק שיצה, שעזב את צה"ל ב-1973, עבר לאחר מכן לארצות הברית, התעסק בקרן הון סיכון ונחשב לאחד מאבות ההיי-טק הישראלי. כשהזדקן חשב שיש לו סיפור טוב לגלגל לעיתונאים ולמו"לים רבי השפעה.
כאן בערך מגיעה ההתנגשות הבלתי נמנעת בין המערכת למי שמנסה לצאת מהמסגרת המרובעת. הפרסום ההולך ומתקרב הגיע לידיעת המלמ"ב. בישראל קיים אותו גוף שושואיסטי שראשי התיבות שלו מוסיפים עוד יותר לרומנטיקה של הסיפור - הממונה על הביטחון במערכת הביטחון.
בראש הארגון עמד באותן שנים יחיאל חורב, ביצועיסט, רב-מעללים. יצה נעצר במרס 2001 והוגש נגדו כתב אישום אימתני "מסירת ידיעה סודית במטרה לפגוע בביטחון המדינה". בהתחלה היה איפול על הפרטים, אחרי זה רמזים, בסוף כותרות גדולות על פרשה חמורה מאין כמוה, שפתחה את מהדורות החדשות.
יצה נידון לשנתיים מאסר על תנאי. ביחס לגודל האותיות של הכותרת, ההר באמת הוליד עכבר. היום האיש גר במרכז תל אביב, אפשר לראות אותו בבריכה, ברחוב. בחיים לא תדעו שלידכם מסתובב "מיני-ואנונו". טויב לא ידע שמה שיצה עבר, הסרט שלו יחווה על בשרו.
עד שאושר להקרנה הוא עבר לידת מלקחיים. אין-סוף בעיות, איומים, דיונים ומשפטים. "לצנזורים הייתה הופעת אימים במשרד שלי," הבמאי סיפר לי כשנפגשנו. "אחד אמר לי "מי שלח אותך? אנחנו לא רואים את הסרט עד שאתה לא מספר מי שלח אותך. לא עושים סרטים סתם, מישהו עומד מאחוריך". עניתי, "מה זה פה? אני לא רוצה לשמוע יותר הערות ביניים. תראו את הסרט ותבינו".
למזלו של טויב היה לו גב חזק. אם הוא היה לבד סביר להניח שהוא לא היה עומד מול מכבש הלחצים, ואת הסרט, ששודר אתמול, לא הייתם רואים. בעתירה שהוגשה לבג"ץ היו בין העותרים הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה, ערוץ 8, "רשת", פורום היוצרים הדוקומנטריים, איגוד הבמאים ואיגוד המפיקים. ירקו דם עד שאושרה ההקרנה.
טויב, שהתעקש שהיצירה תוצג כמו שהיא, עשה בסופו של דבר תיקונים קוסמטיים קטנים. הוא בשום פנים ואופן לא הסכים שלמונה ליזה שלו יורידו את החיוך. לבסוף הפרנויה
עכשיו גם מי שיחפש את הסוד הגדול בין השורות יתקשה למצוא אותו. משהו במלחמת ששת הימים קשור לאיום קיומי. טויב ידע לנווט היטב כדי לתת רמזים עמומים ולמשוך בסוף את הסיפור לתפקודה של המערכת, סביב המידע המאיים שתת-אלוף יעקב סחב איתו. איך היא נכנסת לפאניקה ומשנה סדרי עולם כדי לסתום פה שמבקש לשחרר.
טויב אומר שהוא קולנוען, לא עיתונאי. לא משוכנע שהאמת ההיסטורית היא שמוצגת בסרט. כאן יש גיבור מרשים, שהוא יצה וטיפוס כוחני, חורב, שרק לאחרונה יצא במסע ארוך לטיהור שמו. פרשה מסעירה דרך עיניו של במאי.
ואכן "ממלכת הסוד" עשוי כמו סרט מתח משובח, הדוברים בו רהוטים ומרתקים, וכל הסיפור יכול היה בקלות להפוך לדרמה הוליוודית עטורת פרסים.
רק שמה שמדהים את הצופה התמים זה שב-2010, עם כל המידע העצום שמפוזר באינטרנט והפרסומים הרבים בחו"ל, יש כאלה שמסרבים לשחרר את הנצרה, שחס וחלילה עוד נדע מה באמת קרה ונהפוך בתוך רגע לנציב מלח.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם