ראשי » רייטינג » ספרות » קו המשווה

קו המשווה: אלוהים אדירים

תרגום התנ"ך ל"עברית בת ימינו" כביכול, הפעם בחסות הוצאת "ידיעות אחרונות", הוא מעשה מביש

חבל שהוצאת "ידיעות אחרונות" נתנה יד להוצאת הפרויקט החובבני, הדוחה והטרחני הקרוי "תנ"ך רם", מעשה ידיו של המורה בגימלאות אברהם אהוביה. מדובר בתרגום כביכול של התנ"ך (בכרך הנוכחי: התורה בלבד) לעברית בת ימינו כביכול, כאילו התנ"ך זקוק בכלל לתרגום לעברית בת ימינו, והרי חלק מהפלא הוא ששמונים אחוז ממילות התנ"ך משמשות גם בעברית העכשווית לגמרי.

והנה, לאחר כל הקטילות שנקטל הפרויקט, ובצדק מוחלט, כשהופיע לראשונה ספר בראשית "המתורגם" בהוצאה פרטית ("רם"), מצאה הוצאת "ידיעות אחרונות" לנכון, בוודאי בלי קשר לשם המפיק הראשוני של הספר רפי מוזס (שאיננו קשור נדמה לי למשפחה), לקחת את הפרויקט תחת חסותה, ולהוציאו לאור מחדש, הפעם "תרגום" התורה כולה, בכרך מהודר דמוי כתבי הקודש, העומד בניגוד מוחלט לאופיו הקלוקל. סוג של הטעיה לא נעימה.

די לראות את "תרגום" הפסוקים הראשונים כדי להבין כמה מטופש העניין. טור מול טור מופיעים זה מול זה הפסוק התנ"כי המקורי מול הפסוק המתורגם כביכול לעברית בת זמננו כביכול. והנה הכל הבל ורעות רוח. כך, למשל, מול הפסוקים האלוהיים "בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ והארץ הייתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום ורוח אלוהים מרחפת על פני המים", מוצבים הפסוקים ה"מתורגמים" יעני שגם חוזרים באופן מנדנד לגמרי על רוב מילות המקור וגם מעוותים אותו בלי טעם ובלי ריח: "בתחילת הבריאה, כשברא אלוהים את העולם, והארץ הייתה שוממת וריקה, והיה חושך מעל מי התהום שכיסו את הארץ, ורוח אלוהים הייתה מרחפת על פניהם".

מה אנחנו רואים כאן פרט לסירבול תפל, מיותר ומאוס? אנחנו רואים ש"המתרגם" כלל אינו מפרש את מה שצריך לפרש: הוא למשל לא מפרש כלל את הפועל הייחודי "לברוא" (שפירושו ליצור יש מאין) אלא רק חוזר עליו בצורה אחרת: "בתחילת הבריאה". הוא אינו מפרש את המילה הייחודית "בראשית",  שפירושה "לפני הכל", אלא רק "מתרגם"  אותה בדרך פשטנית: "בתחילה". גם המילה "תהום" לא זוכה כלל לפירוש כלשהו, והרי כאן דווקא יש צורך לפרש לקוראים בני זמננו שהכוונה היא למים עמוקים מאוד ולא לעומק יבשתי. שלא לדבר על "תוהו ובוהו" שהוא ממש לא "ארץ שוממת וריקה" אלא דווקא בוקה ומבולקה, עירבוביה אפלה ורוחשת של מים ויבשה.

אז מה שווה כל ה"תרגום" הזה? את מה שצריך הוא לא מפרש, ואת מה שהוא מפרש הוא עושה בדרך עילגת.  בקיצור, מדובר במצג שווא, נטול כל כישרון והארה, של "תרגום" כביכול,  שרק מרחיק מאיתנו את לשון התנ"ך האלוהית המקורית.

יכול להיות שאיסמעיל קאדרה, הנכבד בין סופרי אלבניה (יליד 1936), יזכה מתי שהוא בפרס נובל, כנציג לשונו וארצו, ועדיין הרומן שלו "אפריל שבור" (מאלבנית: רמי סערי,הוצאת כתר), שזכה לכל מיני שבחים מוגזמים לגמרי אצלנו (למשל, ב"ועדת המידרוג" במוסף "הארץ" האחרון), הוא ספר מיושן, מלודרמטי, קיטשי ושמרני, גם אם יש בו עוצמה אנתרופולוגית מסויימת.

הרצח האותנטי, למשל, שבו נפתח הרומן הוא חלק ממעגל הנקמה האינסופי, שבו היו נתונים אנשי ההרים האלבניים בעידן הטרום-קומוניסטי, כשהחיים והמוות נקבעו על פי ספר עתיק ומזוויע, "הקנון של לק דוקג'יני", המצווה על נקמה, גם אם

מחיר הנקמה הוא בוודאות מוות, כשהרוצח יודע שיירצח בעיתו על ידי קרובי משפחת הנרצח.

בשיאו של הרומן מתרחש סוג של התאהבות מעט פאתטית ומלאכותית בין היפהפיה שהגיעה מטירנה, בירת אלבניה, לירח דבש בהרים עם בעלה הסופר, לבין הרוצח ההררי, שמבטי התשוקה שלו חדרו אליה איכשהו. נו, טוף.

והערה קטנה אחת: המתרגם רמי סערי הוא אמנם עילוי רב-לשוני, אבל ההשוואה שהוא עורך באחרית הדבר שלו בין מעגל הדמים באלבניה השבטית של ראשית המאה העשרים לבין הסכסוך הישראלי-ערבי היא מגוחכת למדי. "ערך החיים גדול מערכן של אבנים", מאיר סערי את עינינו. לא טוב לדבר בקלישאות, רמי.

שָׁקֵט דָּמִי. רוֹאֶה אוֹתְךָ הַשָּׁב/ שׁוֹמֵט -  נִטְלָל בְּמַחְלְפוֹת חֵיקִי/ וְרַק עוֹרִי אָז כְּאַדְווֹת פְּתַיּוֹת רוֹטֵט

המדברת בשורות המוזיקליות של אבא קובנר (מתוך "פרידה מהדרום", ספריית פועלים, 1949) היא האישה שהחייל הקרבי במלחמת השחרור חוזר אליה. הוא נטלל בחיקה, ועורה רוטט באדוות ההתרגשות.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...

קו המשווה

דוד אבידן כינה אותו "הגרופי הקטן שלי", יורם ברונוסקי הגדיר אותו כ"בור מתהולל", אריאל הירשפלד כתב עליו שהוא "כתם צהוב", אבל הוא עוד כאן: מנחם בן, עם יותר מארבעים שנות כתיבת ביקורת ספרות , אינספור פולמוסים מרים, כשלושת אלפי מאמרים ושניים עשר ספרים

לכל הכתבות של קו המשווה