רצח סטייל הוליווד: על "הרוצח שבתוכי"

"הרוצח שבתוכי" של מייקל וינטרבוטום נתקע בשלב ההתחלתי של תיאורי אלימות קשה, וחסר בו מימד של עומק

מאיר שניצר | 6/9/2010 17:00 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר

''הרוצח שבתוכי'', ארה''ב, 2010

בריאה מחדש של הפילם נואר. הרוצח שבתוכי
בריאה מחדש של הפילם נואר. הרוצח שבתוכי צילום: יח''צ
מייקל וינטרבוטום שוב העתיק בבחינה. וינטרבוטום האנגלי הוא במאי של כמעט, של על יד, ובמרוצת הקריירה הקולנועית שלו הוא הספיק להכין סרטים במגוון נרחב של סגנונות - החל מהגשה פוליטית ישירה ("הדרך לגוונטנמו", "בעולם הזה"), דרך פורנו ("9 שירים"), עיבודים לקלאסיקה ספרותית ("טריסטרם שנדי", "ג'וד") ועד עתידנות ("קוד 46") ופשע ("נשיקת הפרפר"). בקרוב, כך אומרים, הוא יפול גם עלינו, על מנת לביים בארץ סרט על חייו של אברהם יאיר שטרן, מחולל מחתרת לח"י.

- לראיון עם קייט הדסון

ב"הרוצח שבתוכי" וינטרבוטום כמו נוטש את הנושא והמסר לטובת ההגשה המסוגננת ולשם בריאה מחודשת של פילם נואר - אותו סגנון שייחד את סרטי הפשע ההוליוודיים מראשית שנות ה-40 ועד אמצע שנות ה-50. מובן שהוא אינו הקולנוען הראשון שנוטל עליו משימה מעין זו, שגם לאחים כהן וקלינט איסטווד ולרבים נוספים היה מה לתרום לסוגייה הזו. אך לאור הביצועים ב"הרוצח שבתוכי" צפה ועולה בחריפות רבה השאלה האם מדובר פה בחיקוי של המקור, או בחיקוי של החקיינים.

וינטרבוטום נטל סיפור מאת ג'ים תומפסון, ממחברי הספרות הזולה החביבה כל כך על טרנטינו ומקורביו (וגם על צרפתים נחשבים כמו ברטרן טברנייה ואלן קורנו, שהלך לעולמו לפני שבוע), על אודות רוצח סדרתי מהוגן למראה, שפועל בלב השמרנות של טקסס.
צילום: יח''צ
מה מחקים פה? הרוצח שבתוכי צילום: יח''צ

מדובר בסגן שריף (קייסי אפלק) בעל חינוך מעולה - מנגן באך בפסנתר ומקשיב לאופרות וקורא פרויד ופותר דילמות בשחמט - המקפיד על חולצות לבנות ועל דיבור מנומס, שבתוכו חי שד סדיסטי, שבא לידי ביטוי בעיקר כנגד נשים. אם ברגעי סקס אלים או כשהוא הולם בהן (בג'סיקה אלבה ובקייט הדסון) עד מוות.

השד הפנימי פורץ מתוך הבחור הטוב כשהוא מחליט לבוא בחשבון עם שועי העיירה המושחתת, שהוא עצמו ממונה על השלטת החוק בה. בסדרה של מעשי רצח משתדל הבורגני המחונך של היום לפתור את סוגיות העבר של ילדותו העשוקה

והמודחקת, וסתירה פאטאלית זו שבין הצווארון הלבן לידיים המגואלות בדם אמורה לומר משהו חשוב על טבע האדם, או אולי אפילו על החברה האמריקאית האלימה.

בפועל, ולמרות כל ההשתדלויות הצורניות של מרסל זיסקינד, צלמו הקבוע של וינטרבוטום, נתקע "הרוצח שבתוכי" בשלב ההתחלתי של תיאורי אלימות קשה, מבלי להוסיף על כך את אותו מרתף המבעבע מרוב סודות והדחקות, ואותה קומה שנייה הגדושה בפילוסופיית הישרדות - האמורים להעניק לעבודה הזו את מימד הגדולה שלה. עוד פעם וינטרבוטום נתקע עם כמעט.

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים
vGemiusId=>/channel_tarbut/cinema/ -->