להרוג את קייט: ראיון עם קייט הדסון
לא בטוח שבטנכם הרכה תצליח לעמוד בסצנות המחרידות שבהן קייסי אפלק מחטיף מכות רצח לקייט הדסון ב"הרוצח שבתוכי". או שבכלל תצליחו לזהות שם את הדסון. בראיון מיוחד ל"רייטינג" היא מודה: אפילו לי היה קשה
- לביקורת של שניצר על "הרוצח שבתוכי"
הסרט, שמבוסס על ספרו של ג'ים תומפסון, מגולל את קורותיו של לו פורד (קייסי אפלק) - סגן שריף בעיירה טקסנית קטנה. כולם חושבים שפורד הוא אדם שקט וקצת אטי - אבל איש אינו יודע איזה סוד אפל הוא מסתיר. כן, פורד הוא רוצח סדרתי.
יום אחד הוא פוגש בפרוצה בשם ג'ויס (ג'סיקה אלבה), ובתום היכרות אלימה משהו הם פוצחים ברומן שמסתיים ברצח. מאותו הרגע והלאה הגופות הולכות ונערמות סביב פורד, והלה הולך ומתגלה כפסיכופת אמיתי.
פורד רוצח את כל מי שעומד בדרכו, וגם חברתו האוהבת, איימי סטנטון (קייט הדסון), חוטפת ממנו מכות רצח. מה הקאץ'? או . אף על פי שפורד הוא מטורף אלים, הנשים בחייו דווקא זורמות איתו יופי.
זה מה שהופך את סיפורו למרתק. הבמאי המוכשר מייקל ווינטרבוטום ("סרייבו" ו"אנשי המסיבות") מאמין שזה גם סוד קסמו של הפיצ'ר האלים שלו. "אחד הדברים הנפלאים בספר שעליו מבוסס הסרט הוא שקורבנותיו של לו מסוגלים לאהוב אותו גם כשהשאר אינם בוטחים בו", הוא מסביר, "כך נוצרת דמות מאוד מורכבת ומאוד מעניינת בספר - ואני מקווה שכך היא גם עברה למסך".
ווינטרבוטום ללא ספק הצליח לשרטט כאן דיוקן אותנטי של פסיכופת ושל האנשים הקרובים אליו. בסוף ההקרנה שבה השתתף פנו אליו רבים מהצופים ודרשו לדעת מדוע סצנות האלימות מעושרות בכל כך הרבה פרטים מזעזעים.
ווינטרבוטום אמר שהוא רצה להיות נאמן ככל האפשר לספר, והוסיף שאם היה חורג מזה או מרכך את תיאורי האלימות הקשה הוא פשוט לא היה יכול להעביר נאמנה את תחושות האימה שחוו הדמויות בספר. המבקרים, אגב, היו חלוקים בדעתם.
רבים מהם טענו שהוא התמקד יתר על המידה באלימות נגד נשים, ושבכלל, מיותר להעמיס סצנות ארוכות כל כך של אלימות קשה על המסך. הטענה המרכזית הייתה שהסצנות האלו גורעות מהסרט ומהסיפור. עם זאת כל המבקרים הסכימו שהמשחק של אפלק, אלבה והדסון היה משובח (ואת דעתה של המבקרת
לא , אל תצפו בסרט הזה לקייט הדסון השאפה שאתם זוכרים מסרטיה האחרים. היא נראית שונה לגמרי: לא בלונדינית, לא חטובה במיוחד, ולמעשה מגלמת דמות של אישה מוכה. גם החיוך המפורסם שירשה מאמה, גולדי הון, נעלם בין סממני הדמות ההארדקורית הזאת.
מן הסתם היא עשתה לא מעט הכנות ואדפטציות גופניות ונפשיות לקראת הסרט. "לפני שקיבלתי את התפקיד התעמלתי הרבה ופיתחתי קצת שרירים", היא אומרת בראיון ל"רייטינג", "לא כל כך אהבתי את זה, כי רציתי להציג דמות שברירית, וזה לא התאים שאהיה שרירית וחזקה - אז עליתי במשקל וצבעתי את השיער לחום. בואי נגיד שרציתי להיראות פשוטה יותר, לא זוהרת, כמו מישהי מעיירה קטנה. יש משהו מזוכיסטי בדמות הזאת, ורציתי להעביר את זה למסך".
ואיך הרגשת כשראית את עצמך ככה על המסך?
"אני לא אוהבת לראות את עצמי על המסך. לא רק בפעם הזאת, אלא בכלל. בסרט הזה בקושי זיהיתי את עצמי, אבל לא ממש הפריע לי לראות את עצמי ככה. אני מרגישה נוח עם הגוף שלי. אני יודעת שאני לא מושלמת ואני יודעת שאנשים מבחינים בזה, אבל אני תמיד אומרת שחיים פעם אחת ואין לנו סיבה לבכות על חוסר המושלמות שלנו".
כשהדסון מדברת על חוסר שלמות היא מתייחסת בעיקר לחזה שלה - או, ליתר דיוק, לעובדה שכמעט אין לה אחד כזה. מה שכן, זה עזר לה ללבוש את השמלות הסקסיות והחושפניות בסרט "Nine" שם שיחקה לצד דניאל דיי לואיס.
הדסון נישאה בשנות ה-20 המוקדמות לחייה לזמר כריס רובינסון. לשניים נולד בן - ריידר, היום בן 6. לפני ארבע שנים היא ורובינסון התגרשו, ומאז נקשר שמה לשחקן אוון ווילסון, לאלכס רודריגז מהניו יורק יאנקיס (שהספיק גם לצאת עם מדונה ולהכחיש שהם אייטם) ולאחרונה היא יוצאת עם מתיו בלמי, הסולן של מיוז.
לקחת את ריידר לביקור על הסט?
"ממש לא. אני דווקא לוקחת אותו איתי לכל הסטים שלי, אבל הסרט הזה היה אלים מדי בשבילו. יום אחד אני יודעת שהוא יראה אותו ויהיה לו מוזר לראות אותי בסצנות האלה - אבל גם אני עברתי את זה. הייתי בת 13 כשצפיתי ב'מלכודת אש' לראשונה (הסרט בכיכובו של קורט ראסל, בן זוגה של אמה, שגידל את הדסון) ולא הפסקתי לבכות כשאבי מת שם".
איך היה לעבוד עם מייקל ווינטרבוטום?
"אהבתי את העובדה שזה היה סט סגור. בדרך כלל יש 20 אנשים על הסט, וכאן היו רק ארבעה. זה היה אינטימי מאוד. מה שהכי טוב אצל מייקל זה שאין לו משגיח על התסריט, שתפקידו לראות שאתה אומר את השורות שלך נכון ולפי הסדר, כך שכשחקן יש לך יותר חופש. זה היה יותר כמו לשחק בהצגה. הייתה לנו אינטימיות נחמדה בין כל הדמויות. מייקל גם ידע בדיוק מה הוא רוצה - הוא ידע שהוא רוצה לספר סיפור ולא נתקע על פרטים לא חשובים".
מה משך אותך בעיקר בתפקיד הזה?
"עניין אותי ללמוד איך אנחנו רואים את דמותה של איימי סטנטון. היא מורה בבית ספר והיא תמיד שמחה ועליזה - הבחורה המושלמת שכל הזמן יודעת מה היא עושה, מגיעה ממשפחה טובה וכו - אבל מתחת לכל זה היא מאוד נואשת ורוצה להיות נאהבת על ידי הגבר הזה. היא מאוד שבירה, ובסופו של דבר היא פותחת את עצמה בפני אלימות ובאיזשהו מקום זקוקה לסוג כזה של יחסים. אני לא יודעת להגיד לך למה, אבל בצורה מוזרה הצלחתי להבין את זה.
התייעצת עם פסיכולוג לפני שנכנסת לדמות שלה?
"אני תמיד מדברת עם הפסיכולוגית שלי על הדמויות שאותן אני מגלמת כי אני חושבת שזה מעניין למצוא הקבלה ביניהן ובין החיים שלי. אומרים ששחקנים עוברים חיים שלמים בפרק זמן מסוים וקשה לפעמים לשמור על הגבולות שבין הדמות שלך לדמות שאתה מגלם כי היא גולשת לפעמים לחייך האמיתיים.
בתת המודע שלך אתה נושא את הדמויות שלך איתך במשך זמן רב יותר מכפי שהיית רוצה, ולכן אני מאוד אוהבת להבין מראש מיהו האדם שאותו אני מגלמת ומה משותף בינינו. במקרה הזה הייתי צריכה לשאוב מעצמי דברים שלא היה לי כל כך נוח איתם כדי שהיא תהיה מהימנה. אני חושבת שהעולם המושלם עבור איימי הוא העולם הסאדו מזוכיסטי. יש אלמנט כזה בתוכה. היא זקוקה למשהו כזה בחייה".
איך היה לעבוד עם קייסי אפלק?
"זו הפעם השלישית שאנחנו עובדים יחד. עבדתי איתו ב-98' על הסרט 'Blue Desert' ובפעם השנייה בשנת 99' בסרט '200 סיגריות'. היינו אז בעיירה קטנה בנבאדה במשך כמה חודשים, כך שיצא לנו להכיר היטב זה את זה והיה לנו מאוד כיף יחד.
היינו חבורה כזאת שאהבה להשתובב. היה נחמד להיזכר בימים הטובים ההם, כשאנחנו בפרק חדש בחיינו ושנינו הורים. בכלל, נראה לי מוזר שאנחנו עדיין עובדים כשחקנים 11 שנה אחרי אותם סרטים ראשונים שעשינו יחד".
לא היה לך קשה להצטלם לסצנות המיניות, הפרובוקטיביות והאלימות עם קייסי?
"הודיתי לאלוהים שאנחנו מכירים זמן רב כל כך. חשבתי לעצמי 'הו, אלוהים, אני לא מאמינה שמחטיפים לי מכות'. הסצנות האלה היו מאוד גרפיות, אבל הרגשתי הרבה יותר נוח כי צילמתי אותן עם קייסי ויש בינינו היכרות אינטימית רבת שנים".
ומה הלאה? את מחפשת תפקידים דרמטיים יותר עכשיו? התרגלנו לראות אותך יותר בקומדיות רומנטיות למיניהן.
"בהחלט - אבל הסרט הזה הוא יותר מדרמטי, הוא מלודרמה. היה מאוד קשה להיות במערכת היחסים הזאת. מאוד מוזר לנסות להבין סצנה בת שישה עמודים. מה שיותר מוזר זה שהצלחתי לראות השלכה בין הדמות הזאת וביני, בינה ובין חברות שעברו מערכות יחסים אלימות או חברים שזקוקים לאהבה ולא מקבלים אותה במערכת היחסים שלהם. יש אנשים שזקוקים למאבקים ולאלימות כדי להרגיש שהם חיים - עד שזה הורג אותם. זו בדיוק הדמות שלי. אפשר להגיד שהסרט הזה הוא מטאפורה להרבה מערכות יחסים קשות שאנשים מנהלים".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם