ראשי » רייטינג » אמנות ובמה » תיאטרון

אני פטריוטית: ראיון עם ורדית שלפי

"יש פרדוקס בארץ שאני לא מצליחה ליישב: למה אדם שרוצה שמדינתו תחיה בשלום נחשב לאויב העם בעוד אדם שרוצה שמדינתו תחיה על חרבה נחשב לפטריוט?". ורדית שלפי, יוזמת מכתב חרם השחקנים, מסבירה למה יש"ע זה לא כאן

הבית הפך לחמ"ל, הבנות שלי אוכלות כבר שבוע לצהריים ביסלי (לשמחתן. יש להן עכשיו אינטרס שהכיבוש יימשך), הפייסבוק שלי מפוצץ מהודעות נאצה שהעשירו את הלקסיקון שלי (ואני עם אהבה רבה לשפה, על כל משלביה), אבל היה שווה". במילים אלה עונה הדרמטורגית ורדית שלפי לשאלה 'מה שלומך' שאני מפנה אליה בתחילת שיחתנו, כמעט שבוע אחרי הסערה שחוללה יוזמתה המשותפת עם השחקן דורון תבורי להחתים שחקנים ויוצרים על מכתב פומבי השולל הופעות של התיאטראות הציבוריים בהיכל התרבות החדש באריאל.

בתשובה לשאלה מה קורה עם היוזמה כרגע, אחרי המבול התקשורתי, עונה שלפי ש"אמנם היו כאלה שחזרו בהם מהמכתב, והיו גם מכתבי נגד ותגובות נגד, אבל הסערה התקשורתית גם גרמה לאחרים להצטרף ליוזמה, כך שזה דו-סטרי. לאחרונה התבשרנו על תמיכה של פרופסורים רבים מהאקדמיה ושל סופרים בכירים כמו עמוס עוז, א.ב יהושע, דויד גרוסמן ואחרים, וזה מאוד משמח אותי כמובן".

איפה זה עומד כרגע מבחינת התיאטראות? שחקנים שיישארו בסרבנותם יוחלפו? יתחשבו בהם?
"לא יודעת. צריך לשאול את התיאטראות (בדיקה מהירה עם הבימה, הקאמרי ובית ליסין העלתה שהם לא מקבלים עדיין החלטה, מנהלים דיונים ומחכים לראות מה ילד יום).

ומה באשר לטענות של חלק מאלה שאמרו ששמותיהם יוחסו למסמך נגד רצונם? לדוגמה שחקני בית ליסין אברהם סלקטר, ובנו מיכה ואשתו, שחקנית הקאמרי אולה שור סלקטר?
"כל מי שחתם קיבל את הנוסח לידיו, וזה ניסוח מאוד ברור ולא מעורפל. דאגנו שאנשים יקראו שוב ושוב ויהיו מודעים. במקרה של משפחת סלקטר, שרשרת של אי הבנות גרמה לכך ששמם שורבב לרשימה, כמו גם שמה של השחקנית אילנית גרשון. התנצלתי בפניהם. אני לוקחת על עצמי את מלוא האחריות. זו הייתה זעקה מהלב וייתכן שבלהט הדברים נוצרו אי הבנות, אך לשמחתי הן מעטות".

בואי נתחיל רגע מההתחלה, מה בעצם רצית להשיג?
"בהרבה מובנים רציתי שיקרה בדיוק מה שקרה. שיתעורר דיון ציבורי על ההתנחלויות, על הלגיטימיות שלהן ועל היכולת שלנו להתעלם מהמציאות שאנחנו אחראים לה כבר 43 שנה, של כיבוש ופגיעה בזכויות אדם בסיסיות, שמתרחשת יום-יום ושעה-שעה כל כך קרוב לבתים שלנו. רציתי להגיד למעשה שיש"ע זה לא כאן. מדובר בשטח כבוש, מבחינת החוק הבינלאומי, והאמנות הבינלאומיות שישראל

חתומה עליהן.

"בניגוד לשטחי רמת הגולן וירושלים, ישראל מעולם לא סיפחה את השטחים הללו. ולא סתם. היא לא סיפחה כי הייתה מתעוררת סערה עולמית עצומה. מבחינת החוק הבינלאומי חל איסור מובהק ליישב אוכלוסייה אזרחית בשטח כבוש וודאי לקיים שם מופעי בידור. נקודה. כך שתיאטרון ששולח את שחקניו להופיע שם הופך אותם לעבריינים לפי החוק הבינלאומי".

אבל הרי את לא מרימה את דגל שמירת החוק באשר הוא חוק. מן הסתם יש חוקים בינלאומיים ולאומיים שהיית קוראת להפר כי היית טוענת שהם לא מוסריים. זה הרי לא החוקים. זו עמדה פוליטית.
"לא מדובר פה אך ורק בהגנה על החוק ואכיפתו, אלא בחמלה אנושית. יש התעמרות יומיומית ושיטתית באוכלוסייה חסרת ישע, ואני אומרת זאת מתוך היכרות עמוקה עם השטח. לצערי כיום אני שמאלנית של כיכרות ועצומות, אבל בעבר נהגתי לבקר בשטחים ובמחסומים. לצד ההתנחלויות המשגשגות חיים שם אנשים, הפלסטינים, ללא זכויות אדם בסיסיות, ללא אזרחות, ללא שום מעמד, אי אפשר להתעלם מזה.

"זה פשע היסטורי ואנושי. פשוט ככה. זה לא רק ריב טריטוריאלי. ברמת הגולן, לדוגמה, זה ריב טריטוריאלי. בגדה זה אחרת. מדובר באוכלוסייה שסובלת. אחרי 43 שנות כיבוש הגיע הזמן לפתור את זה. זה לא יכול להימשך ככה. וכדי לזעוק את הזעקה הזאת אני מוכנה לשלם כל מחיר".

לדברי שלפי (48), דרמטורגית בתיאטרון הקאמרי, תושבת תל אביב, אם חד הורית לשתי בנות, אין מאחוריה שום גוף שמספק מימון או תמיכה, משפטית או תקשורתית. אבל זה לא מרתיע אותה, נכון לעכשיו. "אנחנו לא פועלים בצורה מאורגנת עם מנכ"ל, סניפים וניירות עמדה מאייל ארד", היא צוחקת. "זו התארגנות ספונטנית, אד-הוק, ואין שום כוונה לרוץ לכנסת. הרבה עיתונאים שואלים אותי 'מה הלאה'. התשובה היא שאין הלאה. צריך להציף את הנושא, ייתכן שבתמימותי אני עדיין מאמינה שלא יתקיימו שם הצגות".

ומה תעשי כשיגיע מועד הצגות והתיאטרון פשוט ישים עלייך קצוץ ויופיע שם? הרי זה מה שיקרה. מקסימום יחליפו איזה שחקן או שניים, או שישנו שיבוץ של הצגה. אבל יופיעו. תתפטרי?
"קודם כל אני מקווה שאתה טועה ושאפקט הדומינו יימשך. שיבוטלו הצגות או לפחות חלק. אני לא משלה את עצמי שהכל יבוטל, אבל אולי לפחות חלק. כי בלי דרור קרן, לדוגמה, שביקש מהנהלת התיאטרון לא לשבץ אותו להופעות מעבר לקו הירוק, אי אפשר להציג 'את משרתם של שני אדונים'.

"אני מקווה גם שההד שיצרנו ימשיך הלאה. אני לא משלה את עצמי שארגון אחד ומחאה אחת יכולים לשנות מציאות מקצה לקצה, בעיקר במדינה שהממשלה שלה כל כך ימנית, עד כדי כך שפעולת מחאה לגיטימית כמו זו שלנו נחשבת כפעולה חתרנית של אויבי העם. מה שקורה בימים האחרונים עם הצטרפות הפרופסורים והסופרים ועוד אנשי תיאטרון זה שעושים דה לגיטימציה להתנחלויות וזו הייתה מטרתנו. ואם אתפטר? ממילא כל זמן שאני חיה בישראל אני חלק ממנגנון הכיבוש, אם ארצה או לא ארצה. בכספי המסים שלי סוללים כבישי אפרטהייד ליהודים בלבד בגדה. אז מה? אפסיק לשלם מסים?".

אז הכיבוש הוא התירוץ והסיבה לכך שלא תתפטרי? כי יש כיבוש בכל מקום?
"כל זמן שאני חיה פה אני חלק מהמנגנון הזה, אז אני מנסה רק למזער נזקים ואת חלקי בתוכו. אבל אין אפשרות באמת להתנתק מזה ולכן להתפטרות אין טעם".

אבל האם החרמה היא הפתרון? למה לא, כדוגמה, להופיע באריאל אבל לבקש או לדרוש שייערך רב שיח אחרי ההצגה, שיעסוק בשאלה של אמנות בשטח כבוש? הרי החרמה היא הימנעות מדיאלוג במקום פיתוחו.
"ברגע ששחקן מופיע בהתנחלות הוא נותן לגיטימציה להתנחלות. נקודה. אני אשמח לשיח עם מתנחלים. בכל מקום בתוך הקו הירוק. הבעיה שלי היא לא עם המתנחלים עצמם, כי יש בתוכם הרבה מאוד אנשים שנמצאים שם מסיבות כלכליות בלבד. את ההתנחלויות עצמן אני חושבת שצריך לייבש ולא להעניק להן תרבות, להחרים את המוצרים שלהן וכך הלאה. לא כי המתנחלים בהכרח הם אנשים רעים עם שיני ערפד. אלא כי ההתנחלויות עצמן אינן לגיטימיות ובעצם קיומן הן תורמות וגורמות לפשעים. זה אגב מה שהכי נורא. שאת הפשעים הללו מבצעים אנשים נורמטיבים לגמרי.

"אז כן בתשובה לשאלתך, לצערי, אני חושבת שהחרם הוא הפתרון. הלוואי שזה היה נפתר בדרכי נועם, אבל לצערנו זה לא קורה. לצערנו רק חרם הוא הפתרון האפקטיבי. זה מה שסיים את האפרטהייד בדרום אפריקה, וזה, אני מקווה, מה שיסיים אותו פה. הזכות של מדינה לניהול אוטונומי של ענייניה נעצר ברגע שבו היא הנוהגת באלימות ופורעת חוק. ולכן דרושה התערבות חיצונית".

איש תיאטרון בכיר אמר לי השבוע שזה גול עצמי. שעכשיו נתנו אנשי התיאטרון תחמושת ומוטיבציה לממשלה וכנסת ימניות, שגם ככה לא רוצות לתקצב את התיאטרון, לפגוע בו עוד. כולם הפסיקו לדבר על כמה מגוחך התקצוב לתרבות ועברו לדבר על 'האמנים השמאלנים כפויי הטובה'.
"ההכרזות של ראש הממשלה ושרת התרבות לפגוע בתקצוב הציבורי הן שערורייתיות ומסוכנות. אף ממשלה לא יכולה למנוע מאמן להביע מחאה, גם אם היא מתקצבת חלקית את התיאטרון שבו הוא עובד.

"גם אני מתקוממת נגד הרבה דברים שעושים בכספי המסים שלי. בדיוק כמו שאני משלמת מסים ומממנת התנחלויות בניגוד לרצוני, כך גם הממשלה צריכה לבלוע את הצפרדע הזו ולתקצב תיאטראות שיש בהם שחקנים שמתנגדים למדיניותה. פרקטית אני מאמינה שבסוף לא תהיה פגיעה בתקצוב, כי גם בממשלה של שוחרי ארץ ישראל השלמה יש קווים אדומים בכל הנוגע להתערבות בתוכני התיאטרון ולפגיעה בדמוקרטיה".

אבל אתם עושים בעצם אותו הדבר. אתם לא מוחים. "מלכת האמבטיה" זה מחאה. אתם לוקחים פלוס מינוס חצי מיליון משלמי מסים ואומרים להם אנחנו, על דעת עצמנו, לא ניתן לכם ליהנות מכספי המסים שלכם.
"לחייב שחקן להופיע מחוץ לגבולותיה המוכרים והחוקיים של מדינת ישראל זה פשוט מנוגד לחוק ולמוסר".

אבל זו הרי לא שאלה חוקית טכנית יבשה. מזרח ירושלים, לדוגמה, בניגוד לגדה, כן סופחה לישראל. אז שם היית מופיעה?
"בהזמנה של התושבים המקומיים, הפלסטינים, כן. בהזמנה של תושבי הרובע היהודי בלבד, כמובן שלא. גם באריאל אופיע בשמחה כשהיא תהיה חלק מפלסטין או מישראל במסגרת הסכם. אתה צודק, אי אפשר להתחבא מאחורי החוק היבש. בסופו של דבר, זו שאלה מוסרית. כל זמן שאנחנו מתפקדים כגוף כובש זה מוסרי להופיע במקומות כבושים. ואני לא חושבת שהמדינה יכולה להכריח שחקן שמתנגד לכיבוש, להופיע שם בניגוד לאמונתו".

אז נגיד בתיאטרון ג'נין, שמנוהל על ידי זכריה זביידי, שעסק בטרור גם נגד חיילים וגם נגד אזרחים, היית מופיעה?
"במסגרת של הידברות ועם מסר של שלום - כן. אני לא מחרימה אף אחד. לא חובשי כיפה ולא חובשי כאפייה ולא מתנחלים ולא פלסטינים. אם להקת תיאטרון של מתנחלים תרצה לקיים שיתוף פעולה עם להקת תיאטרון בתל אביב - בשמחה. אני מאמינה בהידברות, גם עם האויב. וודאי בדיאלוג אמנותי".

את לא מופיעה באריאל עקב התנגדות למה שישראל עושה, אבל תופיעי בג'נין?
"אתה יודע מה ההבדל בין לוחמי חופש ובין טרוריסטים? שלוחמי חופש זה מהצד שלנו. זה הכל. כיום זביידי הוא איש שלום ולא עוסק בטרור, אלא בבנייה של דיאלוג ותרבות. בדיוק כמו שאצלנו רבים ממנהיגי המחתרות הפכו לפוליטיקאים ואפילו לאנשי שלום, כמו מנחם בגין. יש פרדוקס בארץ שאני לא מצליחה ליישב: למה אדם שרוצה שמדינתו תחיה בשלום נחשב לאויב העם, בעוד אדם שרוצה שמדינתו תחיה על חרבה נחשב לפטריוט? אני פטריוטית".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...