עינוי סיני: ביקורת על "קראטה קיד"
הגרסה החדשה של "קראטה קיד", עם הילדון ג'יידן סמית ועם ג'קי צ'אן ההולך ומתקשש, הופכת אפילו את הסרט המקורי לסוג של קלאסיקה פילמאית, שכדאי להתגעגע אליה
''קראטה קיד'', ארה''ב, 2010


הנחיתה בעיר הסינית הזרה, הספוגה בתרבות שונה לגמרי מהמוכר לאמריקאים, די בה כדי לחולל טראומה בנפשו של הילד המתגעגע לעולם שהותיר מאחוריו, על מוסיקת הראפ ותעלולי הדהירה על הסקטים. השפה השונה, המנהגים המשונים והבדידות החברתית הופכים את הילד נטול האב ליחידה סגורה שכולה דיכאון ועוינות. למזלו הטוב מגלה ילדה סינית נאוות מראה עניין בו ובצמות הקלועות של שערו.

הילדה הקטנה, שאוחזת בכינור גדול, מתאמנת לקראת מבחני קבלה לקונסרבטוריון נחשב, ושקדנותה המרובה, לצד מחוות ההתאהבות הראשונית באמריקאי הבודד, מעניקים לו שיעור בסיסי שיסייע לו ביום מן הימים להגיח מקונכייתו אל חיים מועילים לחברה סביבו. אלא שהשיעור האמיתי על אודות החיים מקבל הילד לאחר שהוא מקים כנגדו כנופיה של פושטקים סינים מבני כיתתו, השולטים ברזי הקונג פו, ומטילים אימתם עליו ועל אהובתו הקטנה.

באופן משונה מעט מטיל סרט זה, שקהל המטרה המובהק שלו הינם ילדים, על כתפיה הרזות של עלילתו משא פוליטי כבד, שבסיסו הוא דיון טעון בשבירת עוצמתה של אמריקה, ועליית הכוח הכלכלי של סין המתעוררת. דטרויט הגוססת משמשת להדגמת הקריסה של הקפיטליזם הישן, ואילו השפע שמציעה בייג'ינג מצביע באופן ברור על העתיד להתחולל בעולמנו.
ואם לא די לילדים האמורים לצפות בסרט זה במסר הנוקב הזה, מצרפים
דמות האינסטלטור והמדריך הרוחני מגולמת בידי הכוכב הגדול ג'קי צ'אן, שנראה הפעם כבד וקשיש מתמיד. אמן הלחימה, שציין כבר את יום הולדתו ה- 56, כאילו איבד את הזיק השובבי-ממזרי, שהיה נשקו החזק ביותר על הבד. הילד ג'יידן סמית, בנו של הכוכב ויל סמית, עסוק מדי בעוויות פנים, שמן הסתם אמורות לבנות אותו כתקווה ההוליוודית המתוקה. להתראות בסרט ההמשך.