הרוס על הרוסים: ראיון עם פיני טבגר
במשך כל ילדותו התבייש פיני טבגר לדבר בשפת אמו ליד ישראלים ותיקים. במיני סדרה "טרויקה" הוא מפטפט ברוסית, שותה ברוסית וחוטף מכות מרוסים: "אני מכיר את המנטאליות הזאת מצוין". ראיון משעשע בעברית
"אני מאלה שנהיים שמחים וחרמנים כשהם שיכורים", הוא מספר. אבל זו לא רק השתייה. טבגר, 32, הופך למול עיניי מהמנחה החנון והביישן של "היפה והחנון" (או אם תרצו, מדמותו של נחי התמים ב"השיר שלנו") לבחור סוער ומסוקס שמדבר על אלכוהול, ג'וינטים וסקס, אבל אולי זה בעיקר בגלל המראה המסוכן שלו כשהוא לבוש גופייה, ידו נתונה בתוך מתלה ומשני צדדיה של כתפו הימנית מודבק פלסטר לבן וענקי, שמשווה לו מראה פרוע במיוחד.
"בסך הכל פרקתי כתף באיזו הצגה, אבל לכולם אני אומר שדקרו אותי באיזה פאב כי הסתובבתי עם בחורה שגנבתי לאוליגרך".
זה לא ממש אמין, אתה פיני טבגר. הסדרה השפיעה עליך, מה?
"תשמעי ההורים שלי רוסים, ועד גיל שש, כשהם התגרשו, שמעתי רק רוסית בבית. לאחרונה, עוד לפני הסדרה, התחלתי לחזור לשורשים. התסריט שאני כותב עכשיו עוסק ברוסים ובעלייה. אני מכיר את המנטאליות הזאת מצוין".
הסדרה "טרויקה" (שלישייה), שביים לאון פרודובסקי ("חמש שעות מפריז"), עוסקת בשלושה חבר'ה רוסים: מישה, אדיק וזורה השמן (הנרי דוד, פיני טבגר וויטלי ווסקובויניקוב), שמחפשים את זויה, בת זוגו של אדיק ואהובת עבר של מישה, שנעלמה.
מישה שעמד להתחתן ברוסיה עם ורוניקה (אנה סטפן), עוזב הכל וחוזר לארץ
אבל אתה נורא ישראלי. זה מסתדר?
"ביימתי שני סרטים קצרים ברוסית, התרבות הזאת לא זרה לי. בסדרה אני משחק את אדיק, שהוא אמן מתוסכל שכל הזמן מעשן ג'וינטים, שותה, הולך עד הסוף, מחטיף מכות וחוטף מכות. הדמות שלי מזפזפת בין עברית לרוסית, כמו לא מעט רוסים שעלו לארץ בגיל צעיר. המבטא שלי נשמע מוזר, השחקנים היו צוחקים עליי כל הזמן כי היו מתפלקות לי טעויות. עשו הרבה חיקויים למבטא שלי. עבדתי על הרוסית שלי. כשהייתי צעיר סבתא שלי הייתה מנסה לדבר איתי רוסית כל הזמן".
מנסה?
"כן, לא תמיד נתתי לה. כשהייתי בן 14 הגיעה העלייה מרוסיה ולא רציתי שיחשבו שיש לי קשר לרוסים. גדלתי בקריית אתא, כולם שם היו מרוקאים, ואז הגיעו הרוסים המסריחים, המוזרים האלה עם המזוודות והמשקפיים המצחיקים, עם הזיעה, ובתור ילד לא הרגשתי קשור לזה בכלל. גם הרוסית שלי הייתה הכי גרועה שאפשר. סבתא שלי הייתה מדברת איתי רוסית כל הזמן, אבל כשהיינו בסופר הייתי אומר לה 'סבתא, רוסית - רק בבית', שלא יידעו שאני רוסי".
ואיך היה לחזור לזה ולשחק בסט עם כל החבר'ה הרוסים?
"היה כיף, הייתה אווירה מטורפת על הסט. היינו צריכים להריץ שורות באיזו סצנה, והרצנו שורות של סוכר עם נייר כסף. זה היה מזעזע. אין דבר יותר מתסכל מסוכר, ממש כאב ראש נוראי. הדמויות שלנו שותות המון אלכוהול, אז שתינו קצת ועישנו קצת באמת, אבל אם היינו מעשנים ושותים בכמויות שהדמויות שלנו שתו לא היינו מסוגלים לשחק. היה מצחיק נורא, הרצנו קטעים".
ספר.
"היה למשל קטע כזה שלשלושת החברים בטרויקה יש קעקוע של סוסים. במקור הבמאי רצה לעשות את זה על התחת, אבל הרוסים נורא הומופובים. הגבריות הרוסית מאצ'ואיסטית מאוד, נשים זה נשים וגברים זה גברים. ועצם המחשבה שאנחנו אמורים להיות במלון, שיכורים עירומים על המיטה והתחת של שלושתנו חשוף זעזעה את הנרי וויטלי, שהם רוסים שורשיים, כי זה היה נראה להם הכי גיי שיש ושכל הצופים הרוסים של הסדרה יגידו 'מה זה הגייז האלה'. אז בסוף הבמאי העביר את הקעקועים לגב".
גם הרעיון של שלושה גברים ששוכבים על מיטה אחת בתחתונים יכול להפחיד הומופובים.
"אני לא אכחיש שיש שם סצנות שיכולות להיחשב להומו-אירוטיות. מדובר בשלושה גברים שאמנם מחפשים אישה, אבל אלה שלושה גברים שיכורים שישנים באותו חדר במלון. יש איזה קטע שאנחנו באים לראות קלטת ילדות ומתברר שזו קלטת של גייז, והם מאשימים את הדמות שלי שאני צופה בסרטים כחולים של הומואים, למרות שהקלטת התגלגלה בטעות ממישהו אחר.
"לדעתי כל האזכורים ההומו-אירוטיים האלה מסקרנים. לי זה לא מפריע, אני לא הומופוב. יוצא לי לשמוע על סטים לא מעט אנשים שאמרו לי 'מה אכפת לך, כולה מציצה, אתה לא תצטרך לעשות כלום'. אז מה, אז אומרים. אני מכיר את זה וזה לא מפחיד אותי".
ולמי שיש ספק, טבגר אוחז זה כשנה בחברה, גם היא ממוצא רוסי. אין בו כלל געגועים לחיי הרווקות ההוללים, אבל אולי זה קשור לכך שהחברה בת ה-25 שלו גרה בירושלים, והם בדרך כלל מתראים רק בסופי שבוע.
אז אפשר לומר שבעצם אתם נטו חודשיים יחד.
"דווקא מאז שנפצעתי היא גרה פה איתי. היא מאכילה אותי, רוחצת אותי ומחליפה לי תחתונים. מעניין כמה זמן אני אוכל עוד לנצל את זה".
איך זה חברה אחרי כל כך הרבה זמן בלי?
"בקריית אתא כל בני גילי כבר עם שני ילדים. זה שאני עם חברה קבועה עכשיו הרבה יותר סקסי בעיני בחורות, בטח יותר מאשר בחור שמסתובב שיכור ברחובות בלילה. גם כשאתה רווק ומזיין כל היום עדיף לא לדבר על זה יותר מדי, זה לא קול. יש בזה משהו מאוד מתיימר. אני חושב שאנשים שבאמת מצאו את הצדדים האפלים שלהם בלילות במועדונים הם הרבה יותר קוליים מלבוא להגיד 'בשנה האחרונה הייתי חוזר הביתה כל יום בשש בבוקר'. את יודעת כמה כתבות קראתי על 'הייתה לי שנה של ברים וסמים?' זה כבר לא מעניין. זה בנאלי. לא רוצים לקרוא על זה יותר".
זה בטח יותר מעניין מלקרוא על מישהו שנמצא בזוגיות יציבה שנה.
"יש דברים יותר מעניינים. נראה לי שזה שוס שאני יודע רוסית, לא?"
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם