CHRTO! ראיון עם לאון פרודובסקי
הערב תעלה בהוט 3 הסדרה דוברת הרוסית "טרויקה", שמיועדת לקהל ישראלי. קצת כמו הבמאי שלה, לאון פרודובסקי, שמרגיש ישראלי, אבל בוחר רק בחברות רוסיות. אחת מהן, השחקנית הלנה ירלובה, נפצעה קשה בתאונת דרכים, שאחריה הם נפרדו. פרודובסקי, מהקולנוענים המבטיחים בארץ, מחפש מאז הפרידה את הגבולות ולא בהצלחה
קפלן , ששיחקה בהצגה "היה או לא היה" של התיאטרון הקאמרי לצד בת זוגו של פרודובסקי דאז, השחקנית הלנה ירלובה, יצרה קשר עם בעלה שמיהר להתקשר אל פרודובסקי ולהודיע לו כי הרכב שהוביל את שחקני ההצגה חזרה מההופעה בטבריה היה מעורב בתאונת דרכים קשה סמוך לרמת ישי.
"רעדו לי הידיים ולא הצלחתי להירגע אז פשוט נכנסתי למקלחת ועמדתי מתחת למים החמים כמה דקות בשביל להתאפס. זה לא עזר לי", ממשיך פרודובסקי, שנסע צפונה באותו ערב וגילה שירלובה נפצעה קשה, שברה את צלעותיה ואת האגן, סובלת מחבלות בבטנה ונמצאת ללא הכרה.
"חבר שלי היה צריך לקחת אותי כי לא יכולתי לנהוג. הנסיעה הייתה איומה כי לא ידעתי מה קורה, לא ידעתי למה לצפות".
שני אנשים - הנהג והנוסע מהרכב הפרטי שהתנגש ברכב של הקאמרי - נהרגו בתאונה, ו-12 נוספים נפצעו, כשפציעתה של ירלובה הייתה החמורה מכולן.
ראית אותה כשהגעת לבית החולים?
"כן... זה היה שוק רציני. אני לא יודע איך לתאר את זה במילים. באותו זמן היינו יחד כבר שנה ומשהו, אחרי היכרות של כמה שנים ועבודה משותפת, והלנה. . . היה פשוט נורא לראות אותה ככה".
כמעט עשרה חודשים עברו מאז והלנה השתקמה, אבל הזוגיות ביניכם הסתיימה. הפרידה קשורה איכשהו לאירוע?
"היא קשורה לדברים אחרים דווקא. נפרדנו לפני כמה חודשים, אבל לא הוביל לזה אירוע ספציפי אחד. זה עניין מסובך שקרה בהדי רגה. לא רציתי לאבד אותה והיא לא רצתה לאבד אותי, אבל זה פשוט קרה. היום, אחרי נתק טבעי שנמשך זמן מה, אנחנו שוב בקשר מצוין.
אהבתי את הלנה מאוד וגם היום אני אוהב אותה מאוד, אבל במובנים אחרים. הדרך שהיא עשתה בשנה האחרונה, השיקום שלה. . . היא בן אדם מדהים".
איך החוויה שינתה אותך?
"תמיד בדקתי את הגבולות שלי בכל מיני מובנים, אבל אחרי החוויה הזאת עם הלנה והתאונה, גיליתי שאני מרחיק לכת אפילו יותר, בודק גבולות שאולי לא צריך לבדוק. הייתה לי שנה מטורפת, וגיליתי שאני מתנהג לפעמים באופן קצת נמהר. הייתי בברזיל לפני שבועיים, בפסטיבל סרטים, וערב אחד, כשיצאתי מסרט, מגיע אליי מישהו שצועק לי משהו בפורטוגזית ומנסה לקחת לי את הארנק.
במצב כזה נותנים את הארנק בלי שאלות, אבל לא רציתי לוותר על המסמכים שלי. אז נלחמנו קצת על הארנק, והוא הוציא אקדח ונופף בו. מתישהו הגיעו לשם שתי מכוניות, והוא ברח, אבל יצאתי מטומטם. ובנס".
החל מהערב, בימי ראשון ב-22:00, תשודר בהוט 3 "טרויקה", מיני סדרה דוברת רוסית (וקצת עברית) שביים פרודובסקי, בהשתתפות הנרי דוד, פיני טבגר, ויטלי ווסי קובניקוב, אלון דהאן ואחרים.
"טרויקה", שצולמה בארץ ובמוסקבה, מספרת את סיפורו של מישה, יד ימינו של טייקון עסקים רוסי שגר במוסקבה עם זוגתו, נכדתו של הבוס. כשהוא מקבל שיחת טלפון מפתיעה מאהבת נעוריו הישראלית, זויה, משקר מישה לחברתו ולבוס, עולה על טיסה לארץ ומתאחד מחדש עם אחיו אדיק (טבגר) וחבר ילדותו ז'ורה (ווסקובניקוב), ובמהלך מסע החיפושים שהם עורכים אחרי זויה, נקלעת השלישייה לשלל הרפתקאות (ביניהן הסתבכות עם גורמים מפוקפקים, נסיעה הזויה למדבר והמון, המון אלכוהול).
אני פוגש את פרודובסקי (32) בדירתו התל אביבית, מרחק יריקה מהסינמטק. הוא פותח לי את הדלת בלי חולצה, ומאשים את האוויר התל אביבי המהביל כשאנחנו מתיישבים במרפסת החמודה שלו עם כוסות קפה שחור משובח.
לבד מהמעמד התקדימי של "טרויקה" בתור התוכן הראשון בשפה הרוסית שישודר בערוץ ישראלי בשעות הפריים טיים, המיני סדרה היא הגיחה המשמעותית הראשונה של פרודובסקי אל עולם הטלוויזיה, אחרי כמה הישגים מרשימים במיוחד בקולנוע העלילתי הקצר והארוך.
"לילה אפל", סרט קצר שביים
בין לבין ביים פרודובסקי דרמה בת 50 דקות בשם "כמו דג בלי מים" אבל, כאמור, "טרויקה" היא הפעם הראשונה שבה הוא לוקח על עצמו פרויקט טלי וויזיוני מהסוג הזה, ודומה שהחוויה לא הייתה לגמרי חיובית בעבורו.
"אני לא אשקר", הוא אומר, "בשבילי העשייה של 'טרויקה' הייתה קשה: עבדנו עליה כארבע שנים ברמה של פיתוח, והצילומים נגררו ונגררו, וליהוק ונסיעות לחו"ל ופגישות. . . שלושת התפקידים הראשיים הם של דוברי רוסית, וזה קשה בהרבה מאיך שזה נשמע, למצוא שלושה שחקנים מוכשרים ודוברי רוסית בגילאים הנכונים.
טסנו לרוסיה, פגשנו שחקנים רוסים מפורסמים שהתאימו, הם משכו אותנו חודשיים, ואז זה נפל על ענייני שכר והצילומים שוב נדחו. זה היה סיפור ארוך מאוד ומתסכל, ויצאתי ממנו גמור. בסופו של דבר, לתפקיד של מישה התאים רק שחקן אחד והוא הנרי דוד. היה בו את כל מה שחיפשתי".
מדובר בתוכן הטלוויזיוני הראשון שנעשה כאן בשפה הרוסית בעבור הקהל הרחב. אתה מודאג מהאופן שבו הסדרה תתקבל?
"לא. לא ממש פחדתי משילוב שתי השפות, למשל, ולהפך: יש בסדרה גם עברית כי היא מיועדת לקהל הישראלי הכולל. ניסיתי לביים את זה כבמאי ישראלי שעובד בארץ, ולאו דווקא בשביל מישהו שמכיר את המנטליות הרוסית".
פרט לשילוב בין העברית והרוסית, מה היה צריך לעשות כדי שהסדרה תתאים לכולם?
"שמע, אני גר פה 20 שנה, מבין את המנטליות הישראלית ואת הקהל הישראלי. אני חי את המנטליות הזאת. אז מה אם השפה העיקרית היא רוסית? המנטליות שמוצגת שם, הניואנסים, כולם מכוונים כך שהקהל הרחב יוכל להבין אותם. אל תשכח גם שהסדרה נכתבה על ידי ארז קויאל, שהוא ישראלי למהדרין".
עלית לארץ כשהיית בן 13. איך הייתה החוויה לחזור לרוסיה, לצורך הצילומים?
"זה מקום אחר לחלוטין ממה שזכרתי, אבל השוני עבר דווקא דרך הפריזמה האישית שלי, בדברים הקטנים. העצים, למשל, שהיו ליד הבית שלי: אני זכרתי אותם כענקיים, וכש? הייתי שם קלטתי שהם דווקא קטנים למדי, והדרך לרכבת התחתית, שזכרתי כארוכה, הייתה רק איזה חמש דקות הליכה. זה היה קצת מוזר. מוכר, אבל מוזר".
השפה ב"טרויקה" נעה בין רוסית לעברית, לפעמים אפילו באותו משפט. גם אתה עדיין כזה, לא בדיוק ממוקם?
"במשך שנים חשבתי שלא, שלגמרי נטמעתי בארץ, אבל בזמן האחרון אני תוהה. לפני כמה ימים ידידה אמרה לי שבחיים לא אתחתן עם ילידת הארץ. התחלתי להתווכח איתה, ואז עברתי על זה בראש והבנתי שכל החברות שהיו לי היו זרות, או גרו בחו"ל והתחנכו שם. אז אולי בזה אני עדיין לא לגמרי כאן, בקשרים שאני יוצר. גם בסרטים שלי, תמיד יש איזשהו אלמנט של זרות או הגירה".
קצת מרתיע אותך, להיכנס להגדרה של "הבמאי הרוסי" בתעשייה המקומית?
"כן, וזה תמיד הטריד אותי. יש בארץ במאי רוסי בשם בוריס מפציר, ופעם הייתי בדיון בסינמטק ירושלים שבו הוא דיבר והתייחס אל גוף העבודה שלי כאילו שאני תופס טרמפ על המוצא שלי, על העובדה שעליתי לפה ממקום אחר ושיש לי את המטען הזה. זה לא שאני מחליט מראש לספר סיפור עם גיבורים רוסיים או זרים, אבל כשאני מפתח תסריט או סיפור אני לפעמים קולט שאני שוב חוזר לזה. מה אפשר לעשות? זה בתת מודע".
אתה מרגיש שמתייגים אותך פה בתור הבמאי הרוסי?
"לפעמים. לא מזמן שמעתי שחיפשו במאי לאיזה פרויקט, לא משנה איזה. מישהו שאל שם 'מה עם לאון?' ואמרו לו 'לאון? הוא רוסי מדי'. כשזה קורה זה מעצבן אותי, אין מה לומר. זו מדינה של סטראוטיפים, ומבאס שאנשים לפעמים נכנעים לזה.
מה, ל'חמש שעות מפריז' הייתה איזושהי רלוונטיות למוצא שלי, חוץ מהקשרים אקראיים? עובדת היותי עולה מרוסיה שינתה משהו? אני בספק אם זה העסיק מישהו מהצופים שהלכו לראות את הסרט".
פרודובסקי נולד בסנט פטרסבורג כבן יחיד ועלה עם משפחתו לארץ בתחילת שנות ה-90, בגל הגדול הראשון של העלייה הרוסית. אביו, שנפטר לפני חמש שנים, היה מהנדס, ואמו - שגרה בחולון - רופאה.
את העלייה לארץ - במועד הבעייתי של תחילת גיל ההתבגרות - לא תפס כמשבר, לפחות לא בהתחלה. "בשנים האחרונות אני מנסה להסתכל על כל העניין הזה מחדש", הוא אומר, "ואני חושב שאולי קצת שיקרתי לעצמי. שנאתי את רוסיה לפני שעזבנו, ובשיעורים בבית הספר - כשהיו שואלים אותי משהו שקשור בתרבות הרוסית - הייתי אומר 'תעזבו אותי, אני נוסע לישראל'.
מאוד רציתי לבוא, אבל היום אני חושב שמתחת לכל זה הסתתרה טראומה, בעיקר כי אני נזכר שבהתחלה, במשך שנתיים לפחות, בכלל לא היו לי חברים פה, והקשר העיקרי שלי היה עם אבא שלי, שהיה ממש כמו חבר".
בצבא שירת פרודובסקי במודיעין, ואחר כך החל ללמוד קולנוע באוניברסיטת תל אביב. בימים אלה הוא עובד על סרטו הבא ("זה מעין סרט מסע, עם אלמנטים של מתח ומסתורין") עם התסריטאית מיכל ויניק, ומגדל עם זוגתו לשעבר לובה ("חצי מהזמן הוא אצלי וחצי אצלה") - את בנם המשותף, מיכה בן השש. לו כבר לא יהיו טראומות קליטה. הוא צבר מוחלט.
"לא בדיוק. הייתה לו בעיה ממש קשה, שפתרנו לא מזמן: מיכה פשוט סירב לדבר עברית. גם אמא שלו רוסייה שעלתה לארץ בגיל מבוגר, ודיברנו איתו גם רוסית וגם עברית כי רצינו שהוא יהיה דו-לשוני, אבל אני חושב שאולי לחצנו מדי.
מתישהו הבנו שהילד מוכן לדבר רק רוסית, למרות שהוא אף פעם לא היה בגן רק של רוסים. הוא ילד מאוד דומיננטי, חכם וחזק, אז היה קשה להוציא אותו מהתבנית הזאת. כשניסיתי, הוא היה שואל 'אבא, למה אתה מדבר איתי עברית?'. אבל לפני שבועיים היה סוויץ' כזה, ועכשיו הוא מדבר איתי עברית. עם אמא הוא עוד לא מוכן, אבל גם זה יגיע".
זה חשוב לך.
"בטח, מיכה הרי גר פה, בארץ. מבחינתי אין שום מקום אחר, וזה לא שאני חושב שלא אוכל להשתלב במקום אחר או בסצנה אחרת: כאן זה פשוט הבית, ישראל ותל אביב. גם כשאני טס ונוסע ונעדר מפה, אני חוזר ומבין שאין על העיר הזאת. ללכת ככה בערב לפאב השופטים, לשתות בירה, האנשים, החום המטורף הזה. . . איפה יש עוד מקומות כאלה? ".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם