סדנה לעצבים: ביקורת על "Recovery"
יש מצב ש-"Recovery" המסעיר של אמינם הוא האלבום הכי הארדקור בקריירה שלו. נראה אתכם מצליחים לספוג את כולו
Recovery, Polydor
- זה לא האלבום הראשון של אמינם השנה
אחרי שישה אלבומים וקצת יותר מיליונים, אמינם חוזר להוריד כאן אלבום שכולו חפירה ענקית בכל הבעיות שלו. הרשימה כוללת הפעם אמירות כמו "יש לי אמא דפוקה", "אני פסיכופת", "אני מסומם", "אני נגמל מסמים", "אני לבן במשחק של שחורים", "יש לי אישה דפוקה", "אני קנאי" וכמובן "אני רוצה להרוג את אשתי".
אמינם לא מקנא, אגב, רק באשתו, אלא גם באלה שמצליחים יותר ממנו. בדרך כלל הרגש הזה מוציא הרבה דברים שליליים ולא בונים במיוחד, אבל אמינם הוא לא בדיוק השכן ממול, כך שאצלו זה עובד הפוך. לנוכח כישלון האלבום האחרון שלו, קנאתו באנשים כמו ליל' וויין, קניה ווסט ודרייק (עם כולם הוא שיתף פעולה, אגב) מוציאה ממנו את הרעב האמינמי המפורסם - זה שגורם לך לגרד בראש ולשאול "האם הוא באמת אמר את זה הרגע?" - רק שהפעם זה לא מגיע אחרי דאחקות בנוסח קומיקס, אלא אחרי המשפטים הכי כנים שהוא מביא מאז האלבום השני והמפורסם שלו.
כן, הוא חזר - ולא, אל תיתנו לשמות כמו פינק וריהאנה להטעות אתכם: זה לא פופ. זה הארדקור היפ הופ. זה אולי האלבום הכי קשה של אמינם בקריירה שלו. גם בביטים, ולבטח במילים. האיש לא לוקח שבויים ומכוון בדיוק לאותם אנשים שאמרו עליו שהוא גמר את זה באלבום הקודם.
הארדקור. אמינם
צילום: יח''צ
"Recovery" נועד בראש ובראשונה לאיש שעשה אותו, ומיד אחר כך לאלה שאוהבים להספיד אותו - ואין מקום שאמינם יותר אוהב לחזור ממנו מאשר הקבר. הוא מרגיש שם בבית. בפעם שעברה שזה קרה לו הוא חזר עם "Lose Yourself" - שיר שמדבר בדיוק על המקום הזה. ב-"Recovery" יש הרבה שירים בווייב הזה - אנרגיה של רוק לבן וטכניקת חריזה מהאמא של הגטו השחור והלוהט.
זה מתחיל בשיר המצוין "Cold Wind Blows", עובר דרך "WTP", שלא משאיר מקום לנשימה, וממשיך ביתר שאת עם "Going Through Changes", שבו הוא מסמפל את השיר ההוא של בלאק סאבאת' כדי לתאר את התקופה השחורה שעוברת עליו. כן, זה נשמע שחור אפילו כשאמינם פוזל לפופ יורוטראשי עם הדגימה
הנוראית של האדאוויי ב-"No Love". מה שעלול להיתפס בתחילה כמו תעלול קריצה למצעדים מתגלה כשיר מעולה, בין הטובים באלבום, ואחריו חייבים להודות שאמינם הוא באמת אחד הגדולים אי פעם.
ברצף, כל ההארדקור הזה יכול לעייף. אמינם לא מרפה. הוא דוחף עוד ועוד במורד הגיהנום המופלא שהוא החיים שלו - גם אם שירים כמו "Love the Way You Lie" (עם ריהאנה) מאווררים מעט את אווירת המרתף הטחוב הזה.
בקיצור, שבע שנים אחרי שנתו היפה ביותר, אמינם עדיין אומר את הדברים שרק הוא יכול, בפלואו שיש רק לו, ועדיין אין אחד שמתקרב אליו במידת האינטנסיביות. אחרי כזה אלבום נותר לו לקנא רק בעצמו - וזו הרי הבעיה הגדולה שלו בחיים, תודה לאל.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם