ביג בן: עליזים אך מיוסרים
השופטים ב"כוכב נולד" מושפעים מדי אחד מהשני ומתחנפים איפה שלא צריך, הסרט של אסי עזר חושף את הייסורים של ההומוסקסואלים, וגם: גיל חובב נוטר טינה למאיר אריאל ובנימין נתניהו פוגע בחופש העיתונות. מנחם בן עם תובנות השבוע
זה לא שהשופטים ב"כוכב נולד" גרועים. הם סתם בינוניים, מושפעים מדי אחד מהשני, מקורנפים. נוטים לבנאליות מסוימת בהבחנות שלהם. בסך הכל ראיתי תוכנית אחת בשבוע שעבר - התוכנית עם צביקה פיק - וראיתי איך הם שוגים שוב ושוב. מדיחים את ליאור עקיבא לתחתית הטבלה למרות שהביצוע הגברי, המחוספס והשמח שלו ל"הלב" של מאיה בוסקילה היה לגמרי מרענן וים תיכוני (ים תיכוני באמת לא במובן המזרחי).
- מנחם בן על פרויד
כל כך היה ברור שהגרוע ביותר היה אותו שחר היפיוף, שאכן הועף על ידי הקהל למרות שהשופטים המליצו להדחה על ליאור עקיבא (סימסתי לו בגלל תחושת העוול והוא אכן נחלץ על ידי הקהל). אבל החינטרוש העיקרי שלהם, הפדיחה העיקרית של כל השופטים, הייתה כשבחרו בשיר של דיאנה גולבי כשיר הכי הכי שלהם, בשעה שגולבי הציעה ביצוע ילדותי,
וכמה דנה החמודה יכולה לדבר על "הגרון". מה גרון? גרון זה גרונות בסופרמרקט או גרון עמוק. העיקר זה הנפש דנה, ולא הגרון, ואת טועה בנפש יותר מדי פעמים. ופבלו רוזנברג בכלל זיקית הנצבעת בצבע השופטים שלידה.
מה למדנו מהסרט המעניין והמחוספס של אסי עזר על חוויות היציאה מהארון של ההומואים? שום דבר שלא ידענו קודם: ראשית, שאין הומו לא מיוסר, ובניגוד לדימוי "העליז" כל הסיפור ההומואי כרוך תמיד באומללות גדולה, משפחתית ואישית.
שנית, שיש להומואים קשרים קרובים במיוחד עם אמותיהם. שלישית, שהניסיון להפוך את ההומוסקסואליות לדבר "טבעי לגמרי" ו"מקובל לגמרי" לא יצליחו לעולם. ואין הורה אחד שלא מאחל לבן שלו להפסיק להיות הומו.
יכול להיות אפילו (וזה כבר לא שייך לסרט של אסי) שגם הומואים שמאמצים ילדים או מולידים ילדים באמצעות פונדקאיות (עוד אין די ניסיון מצטבר בעניין זה) יאחלו לילדים המתבגרים שלהם לא להיות הומואים, ולו כדי לחסוך מהם את הייסורים.
ואגב הומואים: גיל חובב ראיין בחינוכית בערוץ 2 את חנוך דאום, שבחר את אוסף שיריו הגדול, החדש והמקסים של מאיר אריאל, אלא שחובב התמלא מיד טינה נוכח הבחירה והגדיר את אריאל כ"שטן של ההומואים".
אז נכון שמאיר אריאל דיבר נגד ההומואים (והתכוון בעצם לדבר נגד ההומוסקסואליות ובמובן זה אכן טעה), אבל בלי קשר לזה, לא להבין את קדושתו ונפלאותו של מאיר אריאל זה ללכלך לגמרי. אני מתפלא עליך גיל חובב ועוד יותר על הטלוויזיה החינוכית שלא מבינה שאסור לתת לשדרן הומו לדבר נגד משוררים מופלאים גם אם הם היו עוינים להומוסקסואליות.
הכוונה לקצץ בחוק ההסדרים הקרוב ב"פרסום המנדטורי" בעיתונים (מודעות הוצאה לפועל וכאלה המחויבות לפי החוק) פירושה אחד: לפגוע בעיתונות העצמאית המודפסת. כלומר לפגוע בדמוקרטיה, לפגוע בפלורליזם, לפגוע באינטלקטואליות. כי העיתונות המודפסת היא עדיין מעוז של עצמאות מחשבתית ופולמוסית. בשעה שצרפת מקצה כספים ייעודיים לעיתונות המודפסת כדי שלא תיעלם, ממשלת ישראל בצעד אנטי רוחני, אנטי אינטלקטואלי ואנטי דמוקרטי מובהק באה לדחוק ככל יכולתה את העיתונים המודפסים (חוץ משלדון אדלסון כי לו לא אכפת. מלכתחילה הכיסים שלו פתוחים לקיים את החינמון שהכנסותיו לא נחשבות).
יש לראות את נתניהו כאחראי לכל המהלך הזה והכל מתוך יחסי תן וקח חשודים עם "ישראל היום". יש לטפל בעניין זה מיד במישור הציבורי והמשפטי. מישהו כאן מנסה לחבל בדמוקרטיה הכי בסיסית שלנו.
עפר שלח ורביב דרוקר היו קצת מבישים בכתבת ההערצה לג'קי בן זקן ב"המקור" בשבוע שעבר, תוך מתן כבוד מה-זה מפרגן לטענותיו של כריש הנדל"ן האשדודי נגד המשטרה ונגד מס הכנסה שעצרו אותו. איזו הערצה לכדורגל, איזו הערצה לכסף, איזו הערצה וקרדיט למצליחנות. אצלי עפר שלח ורביב דרוקר לא היו עוברים כיתה א' מבחינה רוחנית.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם