שוברים שתיקה: על סרטו של אסי עזר
"אמא ואבא - יש לי משהו לספר לכם" לא הצליח לנהל דיון מורכב מכיוון שבטלוויזיה המסחרית של ישראל, דוקו ישודר בפריים-טיים רק אם הוא מדבר בשפה סנטימנטלית או כולל נבחרת כוכבים. מה שמזמין שיח שטחי, מוגבל ולא מאתגר, סרט שפונה לכו-לם. אלון הדר מחפש סיפור, לא דיוקן של מאמי לאומי
אחרי סוף עונת הפסטיבלים מתעורר רצון אמיתי לשמוע את קול האחר, גם (ובעיקר) אם הוא לא מגיש לך כאות הזדהות זר של שושנים אדומות. אפילו לא עוגיות עבאדי.
דיון כזה מזמין שיחות עומק עם הורים רבים, שלא יסתפקו בחשיפת רגע הבשורה הדרמטי ("הרגשתי כאילו סיפרו לי שהוא נרקומן"), אלא יקיימו חשבון נפש מדוע הם מרגישים מאוימים מהזהות המינית של הבן או הבת. זו הזדמנות להבין את מקורות הפוביה: האם עמוק בתוכו ההורה הוא שמרן ופרימיטיבי, שמא זו האכזבה מאי הגשמת מודל המשפחה המסורתית, ואולי זה האיום הגדול שיוצא חלציך הולך בדרך הפוכה מזו שלך.
שיחות כאלו מרחיבות את הנושא הנדון, שכן קבלת הזהות המינית של הילד היא רק סימפטום ליחסי הורים-ילדים. קשר שיותר מדי פעמים זולג לאגמים של אלימות, פחד וסכנה. במובן הזה, כל סרט שיתרכז באלו שבעטו בנורמות המסורתיות של המשפחה הבורגנית המורחבת - מבת שהחליטה לחזור בתשובה ועד בן שמקדיש את חייו לנוודות בעולם או חלילה לפשע - יתעסק באותן שאלות. קונפליקטים ערכיים, גבולות הסבלנות, תחושות הבטן.
''אבל היו לך מלא בחורות''. אסי עזר והוריו
פיני סילוק
"אמא ואבא - יש לי משהו לספר לכם" לא הצליח לנהל דיון מורכב. ולא בגלל שסופר נני הייתה עסוקה השבוע. במאי הסרט יאיר קדר, עורך "הזמן הוורוד" לשעבר - הוא מנטור בתחום, אבל הפורמט הגביל אותו. דוקו בפריים-טיים, כך נהוג בטלוויזיה המסחרית של ישראל, ישודר רק אם הוא מדבר בשפה סנטימנטלית או כולל נבחרת כוכבים. מה שמזמין שיח שטחי, מוגבל ולא מאתגר. סרט שפונה לכו-לם.
שיח שטחי של נבחרת כוכבים. אוחובסקי בייגל
למה אני מזכיר את ה"אח הגדול"? למה לערבב גרנולה וחסה? כי אילו עזר לא היה מנחה ב"אח הגדול", הוא לא היה נבחר להוביל את הסרט (למרות מחויבותו האמיתית לקהילה). זו גם הסיבה שהוא לא הצליח לייצר טקסט משמעותי בדיון הזה. "הבאת המון בחורות הביתה", מזכירה לו אמו. אבל עזר לא רצה להיכנס לשם. הוא לא הסיפור, הם סיפור. אז למה הוא בכלל כאן?
אולי כי המוטיבציה הבסיסית של הסרט היא לא לפרק את הנושא הטעון, אלא ליצירת ממתק טלוויזיוני שיעמוד בסטנדרד המקובל. זו גם הסיבה שהסרט דילג מעל סיפורם הכואב של הטרנסג'נדרים, הסובלים מהפניית
עורף בוטה יותר. גם האינפלציה באייקונים הומואים ולסביות מרחיקה את הדיון. לא כי הטקסטים של רונה קינן, גל אוחובסקי, מיקי בוגנים ואביעד קיסוס אינם מעניינים, אלא כי מותר לגוף המשדר להתבגר מדי פעם ולצאת מהאוטומט של דברור ראשים מוכרים.
אני גם לא מבין מדוע כל החיבוקים והנשיקות של עזר (זוהר וזהיר כרגיל) עם ההורים לא נחתכו בעריכה. אני רוצה סיפור, לא דיוקן של מאמי לאומי. ספה, ולא מיטת שיזוף. הייתי מוכן לבלוע את הצפרדע הסנטימנטלית הזו ולהתייחס לסרט כתשדיר שירות חשוב, אילו באמת הייתי מאמין שבעקבות השידור יש הורה או צופה מושכל שייפתח.
אני לא חושב שדיון אנורקטי מזיז למישהו משהו, זו אשליה, בטח בחברה מאצ'ואיסטית ואלימה כבישראל. אני בטוח שהצבתו של עזר בהנחיית ה"אח הגדול" ויכולתו לפלרטט בחינניות עם זהותו המינית מול 30 אחוז רייטינג - פתחה לאנשים את הראש הרבה יותר. תשאלו את מנחם.
"אמא ואבא - יש לי משהו לספר לכם", יום שישי, ערוץ 2
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם