סינגולר: יוני בלוך מקסים, אתניקס מתקאמבקים
יוני בלוך משחזר את הקסם הגיקי האהוב, אתניקס ממחזרים את הטרנד הים-תיכוני שהם עצמם המציאו, קרן פלס מלהטטת במילים יפות אך חלולות, דודי בר דוד לא עושה חשבון לאף אחד וישי ויסמן עושה לכם סדר באוזניים
יוני בלוך, ''לא קל לא פשוט''
אז למה בלוך כל כך מוצלח? פשוט מאוד, כי הוא לא לוקח את עצמו יותר מדי ברצינות והוא לא מפחד להוציא שירים גרועים. אין בו טיפת פלצנות
ולכן הבחור יכול לשיר על "שלמה השמנמן אני מכיר אותו מזמן" בשיא ההתלהבות, כאילו מדובר בטקסט של אהוד מנור ז"ל. וקוראיי היקרים עד מאוד, תדעו לכם: צריך לכתוב הרבה שירים דבילים בשביל לכתוב פזמון אחד שיפיל אנשים מהיכסא.
לפעמים, דווקא השיר הכי מאותגר שכלית הוא הלהיט האמיתי. כבר מזמן ידוע שלכתוב פשוט ונוגע זו האמנות הגדולה, תשאלו את הפרסומאים. דרך אגב, הסינגל החדש של בלוך הוא סיפתח נהדר לקראת האלבום הרביעי.
מה עוד? שימו לב לשורת המחץ "פתאום בדלת טוק טוק טוק, תגידי: כמה את חושבת שאני דפוק?". ענק.
יוני בלוך
צילום: רונן ללנה
אתניקס, ''מתי לחזור''
כשמאזינים לסינגל החדש של אתניקס "מתי לחזור", אין הרבה דברים טובים לכתוב עליו. חוץ מ'טוב נו לפחות הם עוד לא התפרקו כמו טיפקס'. כי מה שיושב מעולה על הגרון של איל גולן וישי לוי, לא ישב בכזאת טבעיות על המנעד המוגבל של נחמה. עבר הרבה זמן, מאז שדרבוקות, קלידים ומישהו שעושה טינאנאינאי על גיטרה חשמלית נחשבו לחידוש. היום זה מיינסטרים, ומיינסטרים לא מרגש אותי, גם כשהוא מושלם.
נסיים בווידוי: בילדותי הייתי במכנה אתניקס, כשכולם היו בקטע של משינה ולהקות הניינטיז המגניבות. נאבקתי על צדקת דרכם ושמעתי בסתר את "קטורנה מאסלה". אבל למרות שאני שומר להם פינה חמה בלב (משפט שאגב הופיע באינספור שירים שלהם), אין ספק שהם צריכים להמציא את עצמם מחדש ולא מישן.
מה עוד? "טוטובל", פרויקט הפופ-רוק של זאב נחמה ויורם פויזנר שהופץ חינמית באינטרנט לפני כשנתיים, היה הרבה יותר מעניין משיר הכפיים הבינוני "מתי לחזור".
אתניקס
צילום: אסנת רום
קרן פלס, ''הצפון הפורח''
קרן פלס - הצפון הפורח
המילים בשירה החדש של מיס פלס "הצפון הפורח", נורא יפות, ממש כמו דוגמניות במסלול בבירת האופנה מילאנו שבאיטליה: "אתה תביא את החופים, אני אביא את השחפים ואת הים יביא לנו הגשם". מה נגיד? מקצוענות, רחל המשוררת הייתה מצדיעה לה ואיתה משוררי תקופת הפלמ"ח. אבל מה, לי זה נשמע חלול (אפרופו דוגמניות במסלול), ריקני, להטוטנות פלצנית ומנותקת.
במעין ניגון עליז, שרה הזמרת "כמעט איבדתי תקווה, בעולם כבתה האהבה" ואז שוט, בינגו "הייתי בצפון הפורח, בלונדון, בלה בלה בלה, בלה בלה, האהבה שלך ארץ חדשה". גם המוזיקה מנותקת וחלולה, גיטרות חשמליות, תופים וקלידים שצוהלים להם מתחת, מעל ומסביב לקול הסכריני. לי זה לא נשמע אמין, מיופייף מדי ובעיקר מרגיז. היכן תהומות הכאב והייסורים של "מבול"? איפה השנינות הכובשת והקריצה של "איתי" ו"שמעון השכן" המפתיעים? ואיפה השיר הזה. הבדל של שמיים וארץ.
משהו לא עובד כאן ותסלח לי המפיקה הנכבדת יהודית רביץ.
מה עוד? שמישהו יסביר לי את הדימוי הבא: "השיער המדברי". מה זה אומר? נו, אני מחכה.
קרן פלס
צילום: זיו קורן
קרולינה, ''צר לי צ'ארלי''
צר לי צ'רלי - קרולינה
בלי לפגוע בדנה עדיני ויעל דקלבאום, אני מאוהב בקרולינה (מוזיקלית). בעיניי היא השליש הבולט והלוהט של הבנות נחמה ועכשיו יוצא בשעה טובה השיר המדליק באלבום "צר לי צ'ארלי". תקשיבו איזה טקסט מופלא: "בעיניך ראיתי אותי/ בוכה באילמות משתקת" ואז הפזמוון על צ'ארלי, שאחרי פעם אחת מתחילים לזמזם אותו כמו זבוב שיכור - הנגיעות הג'אזיות, החצוצרות, הבסים השקטים, הקול הבלוזי ושוב הקול הגדול שלה.
הגברת נשמעת כל כך טוב בעברית ועדיין, אפשר לטעות ולחשוב שהשיר הופק במרתף מעושן בניו-יורק של שנות החמישים. לא להאמין.
לסיום: קרדיט ענק לסאבו וקותי על העיבוד המגה-משובח. מעולם שירי פרידות לא נשמעו אופטימים יותר. אז נקבע בגלגול הבא? חתונה.
מה עוד? מה צ'ארלי חושב על העניין? ננסה להבין יותר על הסיפור מהקליפ.
קרולינה
יח''צ
דודי בר דוד, ''ניו יורק''
למשל: "זה בסדר להאמין לפרסומות/ כששום דבר לא קדוש" ואז לקפוץ למעבר הלא חוקי "בעבודה עושים שורות". הפזמון שמדבר על אופנה וניתוחי חזה משלים את העבודה הנפלאה. הפתיחה הסינטית והעיבוד באווירת בריטפופ מלווים יפה את השיר המצוין. מספרים לנו שחברות התקליטים ביקשו להחתים את בר דוד והוא סרב מתוך דבקות בדרכו העצמאית. אם זו התוצאה, הרווחנו ביג טיים.
מה עוד? חבר'ה, יש לנו כאן יציאה אמיתית.
דודי בר דוד
ברק רובין, יח''צ
קוויקי
יעל נחשון - "מאהב מתגנב": לא הרבה מכירים אותה וחבל. זמרת/יוצרת נהדרת והשיר סוכריה מתוקה וממכרת. ציון: 3 וחצי כוכבים.
דן פרבר - "בתוך בועה": מניה עולה מבית משפחת תאקט. נו טוב, סאבלימנל תמיד היה חזק בהשקעות. ציון: 3 כוכבים.
פיט - "חם אש": יותר נמוך מים המלח. ציון: חצי כוכב.
הפוליטיקאים עם יוסי וידר - "מי שמאמין": למה להרוס שיר כל כך יפה? ציון: רבע כוכב.
נאור אורמיה - "אהבת חיי": אנחנו עוד נשמע את השם הזה הרבה. שיר מקסים. ציון: 3 וחצי כוכבים.
ג'וני שועלי - "דמעות בודדות": תמיד טוב לסיים עם טעם טוב והשועל לא מאכזב. ציון: 4 כוכבים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם