השורד האחרון: תחנה אחרונה - ברזיל
כשהתפוקה הנוכחית היא סחיבת קוביות, החזקת מוטות באוויר ומסאז'ים, "הישרדות" לא מהווה תחליף משמעותי להופעה של נבחרת ברזיל במונדיאל, אלא רק תוכנית ליס מקס או הוט מג'יק. וגם: על שיעורי המנהיגות בקלינגה ואי המתים בגרסת "פסיכו"
21:42: ברזיל עדיין בגישושים ראשונים בכיוון ההתקפה. דן מנו מחליף שמנים עם
שרון, עורכת דין.
21:49: רוביניו בועט לשמיים, דן מנו עדיין מדבר על רומנטיקה.
21:55: לואיס פביאנו נותן 0:1 לברזיל, בערוץ 10 פרסומות.
בערוץ 10 לקחו אכבר הימור כשהחליטו להעלות את העונה הרביעית - המיוחדת שלהם - מול המונדיאל. הלוגיקה אמרה כנראה שעל כל מי שרוצה לראות את ברזיל מדיחה את חוף השנהב יהיו שניים שירצו לראות את דן מנו מדיח את מירית וקנין או ההפך.
הבעיה היא שנכון לאתמול, הנשק הגדול ביותר שסיפק חוד ההתקפה של "הישרדות" היו מסאז'ים, קוביות והחזקת מוטות.
לב הפרק היו משימת הקוביות והמסאז'ים של אחרי, אלו בהם זכו אנשי קלינגה בניצחון היסטורי שהוציא מהם קצת ציונות בריאה וחופן הצהרות הזויות על פתיחת שערי שמיים. הצרה היא שכל מי שצפה בפרומואים ששודרו ביום שלישי שעבר, קיבל בעצם כבר את כל המנה של פרק אמש בשוט מזוקק.
מסחיבת הקוביות של מנו וקפון ועד לרגעי החרמנות המילואימניקית של פוקהונטס ותחמנו, שבעצם כבר חשפו דרך הפרומואים איזה שבט ניצח במשימת הפרס.
אז אם מה נשארנו בעצם? עם השידוך ההזוי והפנטסטי של שפקס ובשבקין במשימת העיסוי, וגם עם משוואות הרומנטיקה ההזויות של דר פישלזון, שאיבד את זכרונות האושר שלו שניה וחצי אחרי שמעיין מרחה עליו אולטרסול 32. בתפוקה הנוכחית, "הישרדות" היא תוכנית ליס מקס או הוט מג'יק. לא משהו ששווה לשנות בשבילו סדרי עולם או גביע עולם.
למרות זאת, ההדחה הכפולה בפרק הבא צפויה להרים את העונה הילוך, והיא לא היתה יכולה להגיע בתזמון טוב יותר.
שבט השורדים הגיע למיצוי במתכונתו הנוכחית. בשלב הזה, דן או מירית חייבים ללכת, רק כדי לסיים את הוויכוח הבלתי נגמר ביניהם, שכבר עבר את שיאו. אבל אולי בכלל נקבל הפתעה ועידן קפון ייפרד מאיתנו.
בפרק האחרון סוף סוף אפשר היה לקבל את הגושים במאיון: הבסיס הוא הקריביים מול איי הפנינה, כשהפיליפיניסטים מגיעים כקישוט. מהצד האחד, מעיין-מירית-בשבקין. מהצד השני, דן מנו ומרינה, ואליהם אפשר לצרף גם את אנגלנדר, חברו משכבר הימים של מנו, ובת בריתו הנאמנה והנעלמת
בימים האחרונים צצו פרסומים על כך שחלק מהשורדים מתרעמים על זמן המסך שמקבל מנו העונה. אם מקזזים את העובדה ששודרו רק ארבעה פרקים - לא זמן מספיק כדי לטעון "אכלו לי, שתו לי".- אפשר להצדיק הפעם את אנשי התוכנית שנותנים לתחמנו את הפוקוס.
למעט בשבקין, נסו לאתר עוד מישהו שמביא הצהרות שמעלות לכם חיוך על הפרצוף, או יוצרות איזשהו באזז. בתוך ים של קלישאות, דן הוא אי של אקשן ושפיות. השאלה רק היא האם האי הזה הולך גם לאי המתים.
בשבט המטרדים קיבלנו בינתיים בפרקים האחרונים שיעורי מנהיגות מספר שעולה 20 שקל. איתי ניסה להבהיר ש"מנהיגות לא לוקחים, אלא מקבלים", אבל זה נשמע קצת כמו "תנו לי מנהיגות, בבקשה, בבקשה, בבקשה". ומהי מנהיגות? מסתבר שזה קשור לתנוחות יוגה, נשימות קצובות וקטיפת קוקוסים.
גם בקלינגה ההדחה באה בזמן. למעשה, כל זמן הוא זמן טוב כדי להגיד שלום לחבר שבט האוהדים. בתמהיל הנוכחי, למעט חיבוקים קבוצתיים, דיבורים על נשמה וגעגועים לאושר, אין כלום. האדם היחיד ששווה להמתין למוצא פיו הוא מקס שפקס, ולו רק כדי לראות אותו מאתר במהירות של ויקיצטוט אמרת שפר של גדול אומה לכל מצב בסיסי אליו נקלעים חבריו.
מאזן הכוחות בקלינגה כרגע מצביע כביכול על הדחתו של גיא גולד, אבל התחושות באוויר הולכות לכיוון של שרון. העונה הראשונה כבר הראתה לנו שכל שורדת שבאה במגע עם דן מנו - סופה להדחה. תקראו לזה קללת ויקה.
ומהי בעצם הדחה, אם לא הזדמנות להגיע לאי בודד, שם נמצאת אשה סהרורית שמשקה אנשים ברום ומנופפת במאצ'טה. אי המתים הוא הסטארט אפ החדש. גירסת "פסיכו" של הפיליפינים. היינו מציעים לבנות מזה תוכנית חדשה, אבל הצהרות כאלו אסור להגיד בקול רם, אחרת נזכה לקבל שבע משבצות ריאליטי בשבוע, ובחיים לא נתפוס את המשחק של ברזיל.
1. "כשהגלים מתחזקים החזקים מתגלים ואושר היא סוג של גל כזה. גל גדול. צונאמי שסוחף אותך ולקח לי את כל האי. אני הצלחתי ככה להישען ברגע האחרון על איזה עץ קוקוס. ואו שאני אהפוך להיות קוקוס או שאני אהפוך להיות חצי מהאי" (דר מדגים: כשהמודחים מתחפפים, המדיחים מחופפים)
2. "אני חושב שהפכנו מצבא גדול, מסורבל ולא מנוסה לצבא הרבה יותר קטן, חכם. כמו צה"ל כזה" (אחרי ההדחה של אושר ואריאלה, שפקס מרוצה מצעדי ההתייעלות)
3. "אני ממש חושבת שפתחנו את שערי שמים ואנחנו רק בהתחלה" (בקלינגה מנצחים סוף-סוף משימה, לידר מרימה את הראש, אבל ממש למעלה)
4. "יש לי תיאוריה בחיים שכל בחורה שאתה רוצה, אתה מתחיל מאיזושהי נקודת כח עליה. 75 אחוז היא שלך. 50 אחוז שלי, 50 אחוז של הבחורה מולי. 50 אחוז שלי זה כן, כי אני רוצה. 50 אחוז שלה זה -25 כן, 25 לא. אז כבר אנחנו ב-75 אחוז, כן. אחרי זה מצטרף עוד 5 אחוז שאני נראה סבבה. עוד 5 אחוז ממשפחה טובה. 5 אחוז יוצא סיירת. באם אתה מרכיב לך את המאה אחוז אתה מגיע ורק מודיע לה. כשאתה מגיע עם הבטחון הזה, היא פשוט לא יכולה להגיד לא" (דר קרוב 99 אחוז לסטירה בדייט הקרוב)
5. "יש שני דברים דומים בין מאג ובין הפסל. הפסל נותן לך חסינות אישית וגם המאג נותן לך איפשהו חסינות אישית" (בשבקין ממשיך לירות בצרורות)
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם