הזירה הלשונית: הנשר, הקנרית ושלושת האריות
הנבחרות הלאומיות הן מעין חיות מחמד לאומיות, ועל כן הן זוכות בדרך כלל לכינויי חיבה. המונדיאל הוא הזדמנות מצוינת לכינויים האלה לצאת מהארון, ולהלן סיור לשוני-תרבותי בכינויי המדינות המשתתפות
הנשר אהוב מאוד בתרבויות רבות. הניגרים הם "הנשרים המופלאים" (super-eagles), והסרבים הם "הנשרים הלבנים" (beli orlovi). הברזילאים מצטנעים וקוראים לעצמם "קאנאריניו", הקנרית הקטנה. הניו זילנדים הם "הקיוויס", על שם ציפור הקיווי האופיינית לניו זילנד.
בכמה מקרים קרויה הנבחרת על שם בעל חיים המופיע על סמל המדינה. האנגלים קרויים לכן "שלושה אריות", ונבחרת חוף השנהב פשוט "הפילים". סמל המדינה משמש השראה לשם הנבחרת גם בפורטוגל, הנקראת "סלסאו דאס קווינאס" (הנבחרת של החמישה), על שם חמש הנקודות המופיעות בסמל פורטוגל.
הקבוצה הבולטת ביותר של הכינויים היא קבוצת הצבעים. התופעה מוכרת גם בשמות קבוצות, ולא רק בארצנו הקטנטונת שבה מתקוטטים הצהובים והירוקים נגד האדומים. לעיתים יש התאמה בין צבע חליפת הכדורגל לשם הנבחרת. הניו זילנדים קרויים גם "כל-לבנים", האורוגוואיים קרויים "לה סלסטה", כלומר, התכלת. הארגנטינאים הם "לה אלביסלסטה", הלבנים-תכולים, והיוונים, "גאלאנולפאקי" (לבן-כחול).
הנבחרת הכחולה מכולם היא האיטלקית, הקרויה "אזורו", הכחולים, או "סקוואדרה אזורה", הנבחרת הכחולה. הכחול האיטלקי התגלגל עוד מימי שושלת סבוי, שהורישה את הצבע
יש גם צבעים חמים. הפרגוואיים קרויים "לה אלבירוחה", האדומים-לבנים, והספרדים, כמו גם נבחרת צ'ילי, "לה רוחה", האדומה. הברזילאים, איך לא, הם "וֶרדֶה-אמארילֶה" (ירוק-צהוב), והלוהטת מכולם היא נבחרת הולנד, נבחרת האורנג'.
הצרפתים אינם מפרטים, ונושאים בגאווה את השם "נבחרת הטריקולור", שלושת הצבעים, שהם צבעי הדגל הצרפתי. גם המקסיקנים קרויים בעקבות דגלם "אלטרי", כלומר, שלושת הצבעים, והונדורס מסתפקת ב"ביקולור": שני הצבעים. האמריקאים הולכים גם הם אחרי הדגל: "נבחרת הכוכבים והפסים".
נבחרות שונות בחרו שם המייצג את המיתולוגיה המקומית. ההולנדים קוראים לנבחרת האורנג' שלהם גם "ההולנדי המעופף", על שם ספינת הרפאים האגדית. נבחרתה של צפון קוריאה מכונה "צ'ולימה", על שם סוס מיתולוגי. פירוש השם הוא "סוס אלף המילין".
כינויי נבחרות, בעיקר בדרום אמריקה, נשענים גם על שמות התושבים המקוריים של ארצם. נבחרת אורוגוואי נקראת "צ'ארואס", על שם תושביה הקדומים של אורוגוואי. נבחרת פרגאווי מכונה גם "גוואראניס", על שם תושבים מקוריים של דרום אמריקה שדיברו בשפת הגואראני. גם הלוחמים הוותיקים מצטרפים. שחקני דרום קוריאה קרויים "לוחמי הטייג'וק" (Taegeuk, אמנות לחימה קוריאנית), ושחקני יפן "הסמוראים הכחולים".
בהונדורס נקראת הנבחרת "לוס קטראצ'וס", שהוא כינוי לתושבי הונדורס מאז ראשית המאה ה-19, על שם הגנרל האגדי פלורנסיו קטרוץ'. הנבחרת האמריקאית קרויה בין היתר "יאנקיס". ויש גם מדינה צעירה שכבר יוצרת מיתוסים משלה, והיא סלובקיה, שעלתה למונדיאל על חשבון יריבתה-אחותה צ'כיה. הם קוראים לעצמם "הג'ונדאס הלוחמים". מסתבר שג'ונדה הוא שם משפחה נפוץ של מהגרים שהגיעו לסלובקיה.
כינויי נבחרות לא מעטות הם פשוט "הנבחרת" או "הנבחרים". נבחרת ברזיל היא "סלסאו". בגרמניה הם קרויים die Mannschaft או "ה-11 של גרמניה". הגדילו לעשות הדנים, הקוראים לנבחרתם בשנים האחרונות "הכנופיה של אולסן", על שם המאמן הנערץ מאז שנת 2000, שהיה גם שחקן מוביל בנבחרת בשנות השבעים. בצ'ילי קרויה הנבחרת בשם המלכד "אל אקוויפו דה טודוס" (הנבחרת של כולם).
גם המילה "לאומי" מככבת. ביוון קרויה הנבחרת, בין היתר, "אֶטניקי", ובשוויץ משולשת הלשונות "הלאומית": "נאטי" בגרמנית (אסוציאציות על אחריות הקורא), "לה נאטי" בצרפתית ו"סקוואדרה נאציונלה" באיטלקית. האוסטרלים מכנים את נבחרתם מאז 1930 סוֹקֶרוּז (socceroos), שהרי soccer הוא השם הבריטי לכדורגל, והוא אינו אלא קיצור של המילה association, התאחדות, בתוספת הסיומת er.
נבחרות מסוימות אוהבות שמות מעוררי יראה. הדנים, עם רגוע בדרך כלל, מכנים את נבחרתם "הדינמיט הדני". נבחרת דרום קוריאה היא "השדים האדומים". הסלובנים קוראים לעצמם "הדרקונים". ספרד היא לא פחות מאשר "הזועמת", או "הספרדייה הזועמת" (לה פוריה אספניולה). ההולנדים, בעקבות הסרט האלים של סטנלי קובריק, מכנים את נבחרתם גם "התפוז המכני".
הברזילאים, הנבחרת הגדולה מכולן ברצף ההיסטוריה של הכדורגל, קוראת לנבחרתה גם "אסקואדרו דה אורו", נבחרת הזהב. נבחרת גאנה היא "הכוכבים השחורים", ונבחרת דרום אפריקה, כידוע, היא "באפאנה באפאנה", הנערים.
הכינוי היפה מכולם הוא כינוי שניתן לנבחרת יוון לאחר נצחונה המרעיש ביורו 2004. באותו יורו, שנערך בפורטוגל, הופיעה הנבחרת המארחת עם סמל ספינת מפרש גדולה, והפורטוגלים אף קראו לנבחרתם נאבגאדורס, הספנים. עיתונאי יווני בשם ג'ורג'יוס הלאקיס כתב בעיתונו כי "הגיע הזמן לשדוד את הספינה". יוון ניצחה את פורטוגל במשחק הגמר, ומאז נקראת הנבחרת היוונית "אלפיראטיקוס", שודדי הים. הישגיה של יוון עד כה מעידים שעידן שודדי הים פס מן העולם.
התוכנית "אורלי וגיא בע"מ" בחרה לעסוק השבוע בעניין לשוני הנוגע לכיסו של כל אדם, והוא שפת פוליסות הביטוח והסכמי הביטוח למיניהם. במסגרת התוכנית התבקשתי להתייחס לניסוחים שונים ולסוגיה בכללותה.
שפת הפוליסות זועקת לרפורמה לשונית, אם לא למהפכה. חלקים גדולים מן הפוליסות אינם יכולים להיות מובנים לאדם החותם עליהן בשום דרך. הטענה ש"ככה זה בשפה המשפטית" אינה תופסת. ראשית, גם השפה המשפטית ראויה לבחינה מחודשת. ושנית, בשני עניינים שפת הפוליסות אינה עומדת במבחן השכל הישר.
הבעיה הראשונה היא ריבוי מונחים הקיימים רק בעולם הביטוח. סדרת השמות שנקבע בעבר לתחום היתה יצירתית מעל לנדרש וטרחה לקבוע מונח מיוחד כמעט לכל עניין. המילים החדשות מנותקות מהקשר לשוני שאדם סביר יכול לפענחו ונשמעות כעב"מים לשוניים. וכך מלא תחום הביטוח במונחים שאיש מהחותמים על הפוליסה אינו מכיר, וראוי לקוות שכל סוכני הביטוח מכירים או מבינים.
דוגמאות למילון הביטוח, ההגדרות אינן משפטיות ונועדו לסבר את אוזן המבוטח התמים.
אֲבַרְיָה. מילה מוזרה מתחום הביטוח הימי, שנולדה כנראה מדמיונה למילה הלועזית המקבילה average.
אכשרה. תקופת ביניים שבה אין זכאות לפיצוי. מונח שכל חותם על פוליסה חייב להכיר ולהבין.
החרגה. מילה מטעה בעליל. בפוליסת בריאות נכתב על בעיה בריאותית מסוימת שחלה עליה "החרגה". החותמת, הסובלת מהבעיה הנ"ל, האמינה בתמימותה שמדובר במקרה יוצא דופן לטובתה. אלא ש"החרגה" פירושה ההיפך: העניין יצא מחוץ לפוליסה ואינו זכאי לפיצוי, סליחה, לשיפוי.
כינון. ערכים של נכס במצבו ההתחלתי, ובלשון העם, כמו חדש.
פרנצ'יז. עוד מילה מבלבלת ומעוררת דמיון, המונח העברי הקרוב הוא "סף פיצוי".
קסקו. ביטוח הרכב עצמו במסגרת פוליסת רכב, מילה שמקורה כנראה בשם עיר במדינת מיין, ובכל מקרה היא נטולת הקשר.
שיבוב. קרוי גם תחלוף, שהיא מילה שקופה יותר; העברת הפיצוי מצד שלישי מהמבוטח אל חברת הביטוח, כדי למנוע כפל פיצוי.
שיפוי. פיצוי ביטוחי, מילת הדגל של התחום. אנשי הביטוח מבחינים בין שיפוי לפיצוי, אבל משום מה האנגלית מסתדרת מצוין בלי ההבחנה הזו.
בעיית הבעיות של הפוליסות היא הניסוח. לכותבי הפוליסות יש נטייה למשפטים ארוכים, מפותלים, עמוסים במשפטי זיקה, הדוחסים כמה וכמה עניינים במשפט אחד. זו אינה "שפה משפטית". זו פשוט שפה גרועה.
ולהלן משפט אחד, שיש נקודה רק בסופו, מתוך פוליסה פלונית, ובו 61 מילים. לא נגענו:
"המבטח ישפה את המבוטח בגין ביצוע ניתוח נבחר באופן מלא וישיר באמצעות נותן השירות שבהסכם או תמורת קבלות מקוריות שימציא לו המבוטח, בגין ההוצאות הממשיות המפורטות להלן אשר הוצאו בפועל ובלבד שהסכום המרבי אותו ישלם המבטח לא יעלה על המשולם על ידו לנותן השירות שבהסכם בגין הניתוח הנבחר המבוצע בבית חולים פרטי או בבית חולים מוסכם בתוך תקופת הביטוח ובקשר להוצאות שלהלן".
מי שהצליח לגמור את המשפט ומבין מה כתוב בו, שיקום. מדוע נכתב משפט כזה במסמך שערכו לחותם עליו יכול להיות עניין של חיים ומוות? שלוש תשובות אפשריות:
1. המנסח חושב שהוא אשף שפה המסוגל לדחוס פיל של רעיונות לקוף של מחט, בעוד שלמעשה הוא היה נכשל בכל בחינה בהבעה על פי עיקרון מספר אחת של ניסוח ראוי: בהירות ושקיפות.
2. המנסח מקווה שעקב כך החותם לא יבין על מה חתם, ויגלה את האמת המרה רק רגע לפני שמוציאים לו את כיס המרה בלי ידיעתו באמצעות החרגה ובלי שיפוי ואבריה.
3. שתי התשובות נכונות, ושנהיה כולנו בריאים.
יש לך שאלה שתמיד רצית לשאול בענייני לשון? ראית או צילמת מודעה או תמונה שיש בה עניין לשוני? שמעת ביטוי סלנג שכדאי לשפוך עליו אור? הילד השמיע הברקה לשונית מהממת? שלח/י באמצעות "כתוב לעורך".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם