ייסורי שבוע הספר
הייתי שם. שנים הייתי שם. בצד של הקונה, בצד של המוכר, בצד של החותם, ותמיד יצאתי בהרגשת קבס נוראה ולא הבנתי למה. ובכן, לא עוד
למה לי, הסופר הקטן באלפי מנשה, ללכת לראות את הסופרת האהובה עליי לאה איני עומדת כדיילת שירות עם כותרה בידה ומעניקה חתימות סתמיות לכל מאן דבעי? בכלל, מה זה הקשקוש הזה עם החתימות על הספרים? זה כל כך טכני, עקר ולא אמיתי. אני חושב שהאחרון שחתם לי על ספר היה דן בן-אמוץ, אללה ירחמו; או יגאל מוסינזון האהוב והמנוח. אבל אותם לפחות הכרתי כילד וכנער באופן אישי.
מה הטעם בזה שהסופר הופך לחותם סדרתי; זה אידיוטי לגמרי. האור הזהוב הזה הבוקע מן הדוכנים מדכא כל כך ותמיד יש דוכן מיותר בבחינת גימיק מכוער שבו מחלקים איזה דבר מתיקה, קפה או מוצרי חלב, ואז כל עמך ישראל צובאים על אותו דוכן. אפשר לחשוב שזאת הרצאה של מרדכי אבי שאול על הסופר תומאס מאן ירום הודו, או סמינר עם אבי עוז על המלט לשייקספיר. חשבתי שבספרות עסקינן.
אחר כך הקונים עוברים בין הדוכנים ומכתימים את הספרים במילקי ושמילקי. וישנם האובססיבים האלה, שאוספים קטלוגים של הוצאות כאילו מדובר בשבוע הקטלוג ולא בשבוע הספר והכריזה, אוי הכריזה הנוראה, עם כותר רודף כותר בסופרלטיבים מיותרים וחסרי כיסוי וגם הרבה שגיאות בעברית.
אני לא רושם, ואני לא משרבט
הייתי שם. שנים הייתי שם. בצד של הקונה, בצד של המוכר, בצד של החותם, ותמיד יצאתי בהרגשת קבס נוראה ולא הבנתי למה. ובכן, לא עוד. הייתי עומד כמו כלב עזוב בדוכן גוונים או הקיבוץ המאוחד - או כרמל, שם יצאו ספריי - עומד ומחכה שאיזה מישהו יואיל בטובו לבוא, להפוך את ספרי לכאן או לכאן, לקרוא את גב העטיפה ולבסוף להניחו במקומו. לעתים נדירות היו קונים את הספר, ואז בדרך כלל הייתה עולה בי תחושת גועל נוראה כי תמיד הקונים מלווים את הקנייה בשאלות בנוסח, "מה עוד רשמת?", "אתה גם רושם בעיתון?", "תרשום עליי!". אני לא רושם, רבותיי, ואני לא משרבט, גבירותיי. אני כותב,
ואתם ממש לא חייבים לקנות ולקרוא.
במכתביו של המשורר מרדכי אבי שאול, המתרגם הגדול של תומאס מאן, הוא מתאר כיצד הוא בא לשבוע הספר ורואה בדוכן ספר אחרון שתרגם, וההוצאה הוציאה אותו לכבוד חגיגת הספר העברי מבלי ליידע אותו כלל. כנראה רצו לחסוך זמן וכסף ולא דיווחו לו על העניין. הוא מעיין בספר, הופך בו, מוצא שתי שגיאות וקונה אותו במיטב כספו. אין חדש תחת השמש. בשבוע הספר אין ספרות. יש רק סחר מכר זול. את הספרות תמצאו בקריאת שיריו ותרגומיו של מרדכי אבי שאול. אני ממליץ להתחיל ב"ייסורי ורתר הצעיר" של גיתה. הוא באמת היה מיוסר, אבל שבוע הספר נחסך ממנו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם