רן היקר
אני נהנה מאוד לקרוא חלק מהטורים שלך
הם מעשירים ומענינים
עם זאת אני סבור שאתה אינטלקטופלוץ
יתכן שעבורך ככותב לא נעים להיות בשבוע הספר
אבל עבורי כאזרח זו חוויה נעימה מאוד
כל פעם מחדש מאז שהורי קנו לי את פו הדב לפני שלושים שנה ועד היום
ליאור
העיתון שבו אתה מפרסם את הגיגיך,
ממש כאן, מתחתיך ומעליך,
חושב שממש חשוב לידע אותנו
בטעמם ''הספרותי'', ובהמלצותיהם,
של ''כוכבים'' - כלומר של כל חושף
דדיים, ''ידוען'' ותופרת גרביים.
כאן, מר יגיל, מתחילה השערוריה
וזילות הטעם הספרותי.
מבינה אותך,גם אני כתבתי על כך.זה הפך לשוק הספר. מי שיודע למכור כמו בשוק, מצליח למכור ואף לצאת עם רווח בכיסו.. כך שרגשותי מעורבים.כי זה כן נותן הזדמנויות לרווח לא צפוי למי שלא צפית שירויח. הרי בצומת או סטימצקי,מה שעובד זה הכסף ששילמו המו''לים הגדולים על התצוגה בחלון הראווה. בשני המקרים הקשר בין הסופר הכותב בעלית גג חשוכה,ובין אור הניאונים של החנוית והשווקים מעורפל.
זה עידן הלקוח ועידן המעביד
לכן השיווק הוא אגרסיבי
כך בכל תחום בחיים וכך גם בתחום הספרות לצערי
אם היוצר יחשוב רק על ההיבטים הגסים האלה כולל היבטים גסים בביצה הספרותית עצמה הוא לא היה כותב לעולם, הוא היה חוטף בעסה ומשתתק לכן
צריך להאחז בטוב בכך שהספר שווה לכל נפש וכל אחד יכול לקנותו לא רק שכבת שמנת עלאק אינטלקטואלית