שופוני יה נאס: על "ניצחון הזמר המזרחי"
במשך שעה וחצי ברוטו של הסרט "כך ניצחנו: ניצחון הזמר המזרחי" הוביל אותנו הבמאי דני ענבר בנפתולי השירה המזרחית בת ימינו. חבל שכמעט ולא דיברו שם על שירה או אומנות. זה לא מעניין וכנראה גם לא חשוב
קשה להתווכח עם הצלחה. אייל גולן וליאור נרקיס צילום: יח''צ
- הסלסול הגואל: על הסרט התיעודי "כך ניצחנו"
במשך שעה וחצי ברוטו הוביל אותנו הבמאי דני ענבר בנפתולי השירה המזרחית בת ימינו. אבל כמעט שלא דיברו שם על שירה או אומנות, זה לא מעניין וכנראה גם לא חשוב.
דיברו על מעמד, כסף, כבוד, הכנסות מהסלולרי, שבירת מחסומים, קללת הפלייליסט של גלגל"צ ועוד קצת על כסף. החזקים באמת, אייל גולן ושרית חדד, לא הופיעו בסרט. אולי כי הם לא רוצים להיכנס להגדרות של "זמר מזרחי," ואולי הם כמו ראש ממשלה שלא מגיע ערב בחירות לעימות טלוויזיוני מול מועמד נחות, כי הוא לא רוצה להסתבך או לקלקל לעצמו.
קשה להתווכח עם הצלחה, כי האולמות מלאים וההכנסות מצלצלות כמו מכונה בווגאס, אבל עדיין עמוק בפנים הביקורת של "הלבנים" מתי כספי, אביב גפן ואחרים שהעירו את הערותיהם על איכות האומנות שלהם מעלה לישי לוי מזקני השבט את הדם לראש, והוא נעלב ומודיע שלא היה שר איתם.
זאב נחמה, מי שנתן לאייל גולן הזדמנות להופיע עם אתניקס, אומר שבעוד שלוש עד חמש שנים זו תהיה המוסיקה הישראלית. אבל נחמה לא מבין שחמש שנים זה כלום בהיסטוריה, ובפרספקטיבה של 50 שנה, אף אחד לא יזכור את "בלבלי אותו," "יפיופה" או "ערב טוב לך" של נרקיס, אלא את מתי כספי, איינשטיין, שלמה ארצי, בועז שרעבי, לאה שבת ושושנה דמארי.
אגב, אם הייתם שואלים את שרעבי ודמארי אם הם מגדירים את עצמם כזמרים מזרחיים, הם היו נעלבים בשבילכם, לא בשבילם.
הקטע החזק בתוך כל השופוני יא נאס הזה, היה כשהבעלים של הפלאקה, המועדון שבו עשו החבר'ה האלה את צעדיהם הראשונים, סיפר על זה שאין מצב שמישהו מהם יסכים לזכור לו חסד נעורים ולשוב לשיר במועדון. 1.4 מיליון הורדות של "בלבלי אותו" באינטרנט, זה מה שקובע היום.
"כך ניצחנו- נצחון הזמר המזרחי", ערוץ 2
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם