מי שלא יכול שייצא מהמטבח: על "סול קיטצ'ן"
פאתיח אקין יצר ב"סול קיטצ'ן" סרט כמעט סטודנטיאלי, שמרוב רצון להגניב בכל מחיר הפך לאכזבה גדולה
בן המהגרים מהמבורג, שעשה לעצמו שם אירופי גדול בסרטים כמו "עם הראש בקיר" ו"קצה גן עדן", נשאר אמנם באותו מרחב המאפשר לו לתצפת מקרוב על המתחולל ברובעי הפועלים של עיר הולדתו בגרמניה, אך מחליף שפה וגישה.
במקום הטורקית הנבחנית מתנגנת לה בסרטו החדש, "סול קיטצ'ן", השפה היוונית, ובמקום הקדרות המקובלת אצל בני עדתם של אקין ואבי ביטר, מאמץ אקין את הקוליות של בני יוון, זו שאף פעם אין לה מחר.
הסיפור (הרזה ) הולך כך: זינו קזנצקיס מריץ מסעדת פועלים זולה ונטולת חן הממוקמת במקום ששימש קודם לכן כמחסן סחורות. לקוחותיו הקבועים אינם בעלי דרישות קולינריות מסעירות ודי להם בהטלת דג, צ'יפס או שניצל לתוך שמן עמוק כדי להשביע רצונם.
הבעיה של זינו מצויה במקום אחר לגמרי - אצל חברתו נאדין שאורזת חפצים וטסה לשנגחאי הרחוקה, שם היא אמורה לשקוע בלימודי הסינית לגווניה. זינו רוצה להיות לידה ולכן הוא חייב למצוא מחליפים נאותים שיריצו במקומו את מרבץ ההאבסה שלו.
יום אחד בדרך מקרה נתקל זינו בטבח עם מצפון. הוא מתארח במסעדה שאינה שלו ועוקב אחר סירובו התקיף, כמעט אלים, של שף דעתן להתקין ללקוח נבער מרק גספצ'ו חם. מובן שהטבח מפוטר בו במקום וכך נסללת הדרך להעסקתו בג'אנקפודיה של זינו.
מאוחר יותר יתברר ליווני שלנו, שאוהב להאזין לשירי רבטיקו אך גם למוזיקת רוק, כי השף הזה הוא באמת חור גדול בראש כשהלה מתעקש להזין את הקליינטורה של זינו במבחר מעדני הנובל קוויזין הצרפתי.
זינו לא לבד. למשפחת קזנצקיס יש בן נוסף, איליאס שמו, והוא גנב בעיסוקו. כרגע הוא דייר בבית כלא שמצוי בשלבים אחרונים של תקופת מאסרו. אם יוכיח להנהלת בית האסורים שמישהו מוכן להעסיקו יזכה אסיר ותיק זה ביום חופשה שבועי. מובן שאיליאס כופה על זינו אחיו הנפקתו של אישור העסקה שכזה.
הקומבינה המצטיירת במוחו (הרפה למדי) של זינו היא פשוטה: איליאס חובב ההימורים והנשים ינהל את המקום, הטבח המטורלל יבשל והלקוחות יהיו מבסוטים עד הגג. מובן שהתוכנית היומרנית קורסת מיד, אך לא לפני שמעורבים בה גם חברי להקת רוק חובבנית, סוחרי נדל"ן חמדניים, פקחי עירייה מושחתים ומלצרית סקפטית שמעבירה את שעותיה בלגימה מוגברת של אלכוהול.
ויש עוד ים של צרות צרורות הכוללות בין השאר פריצת דיסק בחוליות הגב של המסעדן שופע הקוליות.
למראה המתחולל ב"סול קיטצ'ן" בולטת התעקשותו של אקין על מגניבות בכל מחיר. הן בעלילה, הן באופי הגיבורים ובוודאי שבאופני התקנת הסרט לבד. מגניבות בצירוף סטודנטיאליות מודגשת.
אקין חיבר את התסריט ל"סול קיטצ'ן" עם חברו הוותיק אדם בוסדוקוס, שאף מגלם את דמותו של המסעדן זינו. אותו חבר, מספר אקין בריאיון, הריץ פעם מקום זרוק ששימש כמועדון וכטברנה לסטודנטים ששום מוזרות אנושית לא הייתה זרה לו.
כהצדעה לחבר הטוב ולתקופת הנעורים שכבר לא תשוב הכין אקין את התמהיל המשונה הזה שעומד בסתירה בולטת לעבודותיו הקודמות, כבדות הראש, שבהן התמודד עם משא הדעות הקדומות של החברה הגרמנית ועם המורשת התרבותית-אסיאתית שמהגרים אינם מוכנים להשיל מעצמם עם
לצורך עיצוב דמויותיהם של איליאס הריקא והשף מהגיהינום גייס אקין שניים משחקניו הקבועים - מוריץ בלייבטראו ובירול אונל. בלייבטראו, המוכר היטב מאז גילם את התפקיד הראשי ב"ראן לולה ראן", עבד עם אקין בסרטיו המוקדמים ("יולי") וכאן הוא הגנב איליאס.
אונל, שזכה בשעתו להוקרות רבות בזכות הופעתו ב"עם הראש בקיר", סרטו הטוב ביותר של אקין, משתעשע הפעם בדמות הטבח הגחמן.
האלמנט הבולט ביותר בשלוש הדמויות הללו הוא הטיפשות התהומית שלהם. אקין, ואין הדבר נזקף דווקא לזכותו, מעצב טיפוסים שקל מדי לבוז לאופן האידיוטי שבו הם מתנהגים.
אילו מדובר היה בקומדיית מרדף או בפארודיית טעויות בנוסח סרטי זאב רווח בהחלט ניתן היה סלוח להתעקשותו של אקין לרדד את מנת המשכל של גיבוריו. אלא ש"סול קיטצ'ן" מתכוון גם לשמש כסאטירה חברתית, ובמשימה זו הוא נכשל באופן מהדהד.
בעיקר משום שאינו מוכן לזנוח לרגע את גישתו המגניבה, שמזכירה את ההיגיון המנחה סרטים מצוירים, ובהם דמויות כבדות הגות ומחשבה מהליגה של פו הדב. הארומה הסטודנטיאלית של "סול קיטצ'ן" מקבלת את הגימור שלה באמצעות עבודת המצלמה של ריינר קלאוסמן המרבה לעבוד עם אקין.
קלאוסמן (שצילם לפני שנתיים בישראל את "עץ לימון" של ערן ריקליס ) מניח מצלמה על הכתף ויוצא עימה למסע בין שחקנים ובין סירי מטבח. נדחק בתוך ים הדמויות המצטלמות, מפעיל באופן מוגזם
את עדשת הזום שלו ומפיק מעבודתו איכות של סרט חובבני.
על הנייר זה נראה כמו רעיון ראוי בהחלט. על הבד הרבה פחות מוצלח.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם