קורע את העיר: ראיון עם מיכאל מושונוב
מיכאל מושונוב לא יבלבל לכם את השכל על השנה הקשה בחייו. למה? כי בין צילומי המיני סדרה "נבלות", שני סרטים חדשים והקלטות לאלבום השני של כהן@מושון, למי יש זמן לבכות על זה שאין לו חברה? מיומנו של וורקוהוליק
היום, כמעט שש שנים אחרי, מושונוב עדיין טוחן עבודה, עדיין אוהב (ויוצר) היפ הופ ועדיין מקצועי לעילא בכל מה שקשור לקריירה שלו. ההבדל הוא שהסנדוויצ’ים טובים יותר, יש ביטוח מפני פנסים נופלים ומושונוב כבר הספיק - בפרק זמן קצר יחסית - להציב את עצמו בשורה הראשונה של דור השחקנים הצעיר בארץ. מי שלא מסכים יכול להתווכח עם פסלון מוזהב קטן בשם אופיר שנח על מדף הדי.וי.די בדירה שמושונוב מאכלס מעל בית הוריו, מוני וסנדרה.
אני נפגש איתו בבית קפה לרגל תפקידו במיני סדרה החדשה והמשובחת “נבלות”, שעלתה השבוע ב-HOT3. הסדרה, שמבוססת על שתי הנובלות של יורם קניוק שאוגדו לכרך אחד, “עיטים ונבלות”, מגוללת את סיפורם המוזר וזרוע ההומור השחור של שני קשישים עצבניים שיוצאים למסע רצח צעירים ברחבי תל אביב. מושונוב מגלם את דמותו של אחד מהם, מושקה (המגולם בזקנתו על ידי יהורם גאון - הברקת ליהוק), בעוד עוז זהבי מגלם את חברו אפרים (המגולם בזקנתו על ידי יוסי פולק).
הפרויקט, שטבול בחריפות הקניוקית ונהנה מעבודה מוצלחת במיוחד של הבמאי דרור סבו, הוא חוליה נוספת בשרשרת התפקידים הדרמטיים המוצלחים של מושונוב: התפקיד זוכה האוסקר הישראלי ב”איים אבודים”, התפקיד בסרט “תהלים” שהתמודד בפסטיבל קאן, התפקיד ב”לבנון” שזכה בפסטיבל ונציה ועוד. מושונוב אף הספיק לתקתק את “דאוס” המצליחה, להמשיך לשחק בסרטי סטודנטים ואף למקם את עצמו כשחקן תיאטרון מוערך. עם זאת, כשאנחנו נפגשים בבית קפה (ממש מאחורי דובי גל, כפרה עליו), חשוב לו בעיקר לדבר על “הסמויה” - הסדרה האגדית של HBO. עונתה החמישית (והמדהימה) גוזלת ממושונוב את מרב זמנו לאחרונה.
“אחי, אני אוהב שם הכל”, הוא מתלהב, “איך שזה נראה, איך שזה משוחק, התסריטים. את כל היתרונות האלה הם משיגים מכך שבעונה יש 12 פרקים ויש זמן לכל. אני חושב שפה בארץ התרגלנו לקבל את המנה היומית שלנו, אתה מבין? פה התרגלנו לקבל תוכן באופן יומי דרך סדרות יומיות”.
וכשיש לך 12 פרקים של שעה יש לך זמן ליצור משהו מורכב יותר.
“לגמרי. אני זוכר סדרות נוער שהיו בתקופתי, למשל ‘דוסון קריק’”.
אלוהים ישמור.
“אתה יודע איך הייתי מחכה לפרק הבא של ‘דוסון קריק’? פאקינג שבוע עבר עד שקיבלתי את המנה הבאה שלי. היום אתה מקבל את זה כל יום ואני חושב שיש סדרות שהיו מרוויחות המון אם הן לא היו יומיות. עולם הטלנובלות והסדרות היומיות באמת מאוד התפתח ונמצא במקום טוב, אבל יש סדרות שהיו יכולות להיות יצירות מופת אם הן לא היו נעשות לשידור יומיומי”.
מה למשל?
“זו דוגמה אישית, אבל היא טובה: ‘דאוס’. אם היו עושים בסדרה הזו 12 פרקים בעונה היא הייתה הופכת למשהו בלתי נשכח. גם ‘עספור’ היא סדרה כזאת. אין ברירה - כשאתה יוצא ומצלם 40 פרקים ומותח ומותח, התוכן נפגע. אז מצד אחד יש לך את אפקט החברות - זה בדי.וי.די או ב-V.O.D ואתה תמיד יכול לחזור לראות את זה - אבל אתה לא מפתח תיאבון לפרק
"גם בריאליטי עושים את זה באופן בלתי נסבל. אני מת על ‘הישרדות’ האמריקאית, אבל בגרסה הישראלית ראיתי רק את העונה הראשונה ואחרי זה כבר לא יכולתי. שם אתה מקבל את מה שאתה צריך. עובר שבוע ואתה מקבל את זה שוב. פה זה מיליון פרקים וזה נמשך חודשיים”.
“הישרדות” האמריקאית זה הריאליטי היחיד שאתה רואה?
“אני רואה קצת. אני חושב שיש מקום לריאליטי, אבל במינון מסוים. ראיתי קצת את ‘האח הגדול’, קשה היה להימנע מזה. הבעיה היא המינונים, יש פה יותר מדי מהכל וכל דבר נמשך נצח ומוציאים לו את המיץ”.
“יש עכשיו את הקטע הזה בארץ של מיני סדרות, ואני חושב שזה פורמט מעולה. הנה, גם רני בלייר עושה עכשיו מיני סדרה (“אדמה” - י”ב) וגם אורי סיוון עושה משהו. זו באמת אחת הפלטפורמות שהכי מכבדות את המושג הזה של דרמה, ויוצא שאתה עושה פרויקט ברמה של סרט קולנוע. זוכר את הצילומים האלה לסרט סטודנטים שעשינו?”.
איך אפשר לשכוח?
“אז אתה גם זוכר כמה השקעה נכנסת לסרט סטודנטים של 20 דקות. אתה מצלם איזה עשרה ימים נונסטופ בשביל זה, וזו עבודה שדומה לעבודה על מיני סדרה. פשוט יש לך יותר זמן לעשות את זה כמו שצריך, ו’נבלות’ נראה ומתנהג ככה. זה פרויקט ממש מעולה, ואני מאוד מבסוט שיצא לי לעבוד שוב עם דרור סבו”.
עבדת איתו ב”נו אקזיט”.
“כן, והאמת היא שמאוד התמזל מזלי לשחק בסרט הזה. בדיוק התחלתי אז לעבוד ב’אקזיט’ ודרור לקח אותנו ועשה סרט שהקדים את זמנו לדעתי. הוא היה במאי ריאליטי ועבד על ‘פרויקט Y’, אז ממש היה לו הרקע המתאים לעשות סרט על מאחורי הקלעים של תוכנית ריאליטי. הקטע הוא שבאו לדרור - וזה סיפור אמיתי, כן? - וביקשו ממנו שיעשה איזה מין סרט נוער כזה עם החבר’ה מ’אקזיט’, משהו מגניב. ומה דרור עשה? את ההפך המוחלט, סרט חריף וביקורתי על העולם הזה. אני חושב שאם הסרט הזה היה יוצא היום, בתקופת ‘האח הגדול’, הוא היה חזק עוד יותר. בכלל, העניין הזה די מטריד אותי בזמן האחרון, כל החשיפה הזו שהיא פועל יוצא של העבודה שלי”.
לא הבנתי.
“לפני כמה ימים שידרו תוכנית נורא יפה עם אריק איינשטיין, צבי שיסל ואבא שלי, שבה הם יושבים ומדברים, ואחר כך התפרסמו כל מיני ביקורות של אנשים שאומרים ‘איינשטיין הזה סתם מנסה לקדם את הדי.וי.די שלו’. מי שחושב ככה שוכח שזה חלק מהעבודה שלנו: אריק צריך לקדם את הדי.וי.די, ואני יושב פה איתך ומתראיין כי אני מקדם את ‘נבלות’. זה המשחק, אבל כולנו נהיינו כל כך חטטניים ואנחנו מצפים שכל חשיפה תקשורתית פה תהיה...”.
השנה הקשה בחייו?
“בדיוק! די, כמה אפשר? אני יכול להתבכיין פה שעות על הילדות שלי ועל הכאבים שלי - כל אחד יכול - אבל אני לא עושה את זה כי די טוב לי בסך הכל וכי יש לי גם דברים אחרים לומר ולספר. בחיי”.
בינינו, זו ממש לא השנה הקשה בחייו של מושונוב. השנים האחרונות, כאמור, היו מצוינות עבורו, אבל בכל אשר ילך - ומושונוב הוא הראשון שיודה בכך - תמיד תרחף מעליו עננת “הבן של”. הקונוטציה יכולה להיות חיובית או שלילית, אבל אבא מוני תמיד נוכח כשבנו עולה: הדמיון החזותי הרב בין השניים, הכיסא הנוח שמוני תופס בפנתיאון התרבות הישראלי והוורסטיליות בבחירת התפקידים. אבל דומה שדווקא הוורסטיליות הזאת היא שמתחילה להפוך את מושונוב הצעיר למי שעומד לגמרי בזכות עצמו.
בסך הכל נדמה שמדובר בתקופה ממש טובה עבורך. אתה עובד המון.
“כן, והבנתי שאני די מכור לעבודה, צריך כל הזמן לשמור על כושר - בין פרויקטים לטלוויזיה ועשייה קולנועית אני גם מנסה לעשות כמה שיותר סרטי סטודנטים, כי חשוב לי כל הזמן לעשות משהו. אני מרגיש שמערכת היחסים שלי עם העבודה מול מצלמה כבר עברה שלב, וקצת התמכרתי אליה”.
אתה גם עושה תיאטרון.
“השנה עשיתי את ‘השחף’ של צ’כוב, גילמתי את קוסטיה, וזה הדבר שהכי אתגר אותי בחיי. היה גם נהדר לעבוד עם רמי הויברגר, ששיחק במחזה וביים אותו”.
נחמד שיוצא לך לגלם בשנה אחת את קוסטיה מ”השחף” ואת יהורם גאון הצעיר. איך ניגשת למשימה ב”נבלות”? למדת קצת מימיקות שלו וכאלה?
“דיברנו על זה בחזרות והחלטנו - מכיוון שיש פער של 70 שנים בין הדמויות - שאנחנו צריכים להביא משהו קצת אחר. דווקא די התעסקנו עם זה, והחלטנו (בשלב הזה מושונוב עובר לחיקוי די מדויק של גאון - י”ב) ‘שזה לא חייב להיעשות בקול הזה’. ניסיתי יותר להתמקד בללמוד את היציבה שלו, קצת משפת הגוף”.
ומה דעתך על הכוכב שלצדך ב”נבלות”, עוז זהבי?
“אני אגיד לך את זה ככה: עוז הוא כמו דמות מסרט של קלינט איסטווד, הבחור הצעיר שמגיע לשכונה וכל השחקנים הצעירים מפחדים ממנו. אני חושב שעוז הוא לא איזה כוכבן ושהוא לא הולך להישאר פה בארץ לרגע. יחטפו אותו. ומה שמגניב זה שהוא באמת שחקן. אם תלך אחורה אתה תראה אותו בפרסומות ובביטים ובהרבה תפקידים קטנים - זה מה שנקרא להיות שחקן, ואנשים שוכחים לפעמים בכמה עבודה מדובר ושאתה צריך לפלס לעצמך את הדרך”.
“לגמרי, ואתה כל הזמן מוצא את עצמך מחכה, אבל יש בזה גם כסף. אני חייב להודות שדי חונכתי לזה ושיש לי כלים להתמודדות עם סוג חיים כזה, אבל עדיין: מבאס לרצות תפקיד ולא לקבל אותו. עם הזמן למדתי שצריך גם ליהנות מאודישנים ולזכור שזה חלק מהעבודה שלי - לומד את הטקסט, בא מוכן. קח את האודישן ל’נבלות’, למשל: לפני שניגשתי אליו זכיתי באוסקר הישראלי”.
אז לכאורה שטיח אדום אמור להיות פרוש בכניסה לאודישן.
“זה העניין - גם אם לרגע אתה מתנפח ושוכח שאתה בארץ ועובד בתעשייה כאן, אתה מגיע לאודישן ויושב ומחכה לתורך ומסתכל על האנשים האחרים שבאו להיבחן. אבל התמורה יותר מראויה: כשאתה מוצא פרויקט שמעמיד לך את הזין, כמו שאומרים, ואז מקבל את התפקיד - זה גדול”.
והיו פעמים שרצית תפקידים ולא התקבלת?
“בטח, בטח שהיו ויש ועוד יהיו. היו דברים שיצא לי להתבאס עליהם ממש. אפילו כשהייתי ילד אני זוכר כאלה. ב’האסונות של נינה’, למשל, היה תפקיד של ילד שממש רציתי ולא קיבלתי, ואותו הדבר עם ‘בופור’. שם אפילו לא עברתי לשלב הבא, וזה הרג אותי גם כי כל החברים שלי היו שם - איתי תורג’מן ואיתי שור ואושרי כהן. ועוד היה לי ברור שזה הולך להיות סרט מדהים. כן, בטח שיש תפקידים שאני רוצה ולא מסתדר. אבל ל’בופור’ עשיתי תיקון עם ‘לבנון’”.
את המשך הכתבה וכתבנות נוספות ניתן לקרוא במגזין רייטינג החדש
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם