איפה הכבוד?
למראה המתחולל בסרט "כבוד" קשה להבין איך חיים בוזגלו, שחתום על קרוב ל-20 עבודות לקולנוע ולטלוויזיה, מרשה לעצמו להתרשל עד כדי כך
ב"כבוד", מלודרמת המאפיה החדשה של חיים בוזגלו, נלחמים מרציאנו וברדוגו, שני ראשי חמולות מרוקאיות, על השליטה בבתי ההימורים של מזרח אירופה והזונה בסיפור הזה אינה אלא ורוניקה. לא, היא לא מרוסיה, היא סתם צ'כית.
המהלך שטווה כעת בוזגלו קולנוען המדגיש באחרונה את שורשיו המרוקאיים אמור לספק תובנות חדשות - אתניות ופסיכולוגיות - על אודות הקרבות נוטפי הדם שמתנהלים בשנים האחרונות בין ענפיהם השונים של משפחות אבוטבול אברג'יל וגם אלפרון סביב שליטה במוקדי הפעילות הפלילית. משהו בבחינת עדות אותנטית מבפנים בנוסח התצפיות השבטיות שרונית ושלומי אלקבץ סיפקו במלודרמות המרוקאיות שלהם - "ולקחת לך אישה" ו"שבעה ".
לכאורה דומה היחס שבין בוזגלו ל"כבוד" לאותה נוסחה שהזינה לפני ארבעה עשורים את פרנסיס פורד קופולה, צאצא למהגרים סיציליאנים, בבואו לעצב את "הסנדק" המהולל. מציאות יומיומית שעיניים של מקורב לנושא מעבירות אותה תהליכים של זיקוק מיתולוגי.
עד כאן הכול טוב ויפה, לפחות על הנייר. אלא שבוזגלו באמת לקחת ברצינות מופרזת את ההשוואה בין החבר'ה הרצחניים שלו לבין בני משפחת קורליאונה הוותיקה, ו"כבוד" שלו נראה כמו גרסת השמונה מ"מ לסאגה הגדולה של קופולה.
מעבודה פילמאית שמצהירה על עצמה כמתמקדת בסוגיית הכבוד האישי והמשפחתי מותר לדרוש גם מעט כבוד מקצועי. אבל הפורים שפיל הקרוי "כבוד" הוא כה עילג וחקייני שקשה לאתר באמצעותו ולו סצנה מקורית אחת, כזו שלא נוסתה קודם לכן בשלושת חלקי "הסנדק" של קופולה.
העיקרון שהניע את מופעי הפורים שפיל שנפוצו בשעתם בעיירות היהודית במזרח אירופה היה החיקוי של סצנות מוכרות מהמיתוס התנ"כי תוך עיוותן המחושב והמכוון מראש. עיקרון זה משרת היטב גם את "כבוד", אם כי קשה לומר שהתוצאות המגוחכות שעל הבד נלקחו מלכתחילה בחשבון. וכך קורה שבמקום מלודרמה עזת יצרים מתבשלת פה קומדיה אומללה של טעויות בימוי, צילום והדרכת שחקנים.
מסיבה כלשהי, שאין לה הסבר על הבד, נקלעו שתי חמולות פשע-מרציאנו בראשות זאב רווח וברדוגו בהנהגת עמוס לביא - לסכסוך נצח ביניהן. הכול אומרים שמדובר בכבוד שנרמס. אך על מה ולמה ואיך החל כל זה יוכלו להעיד רק אותם קטעי תסריט שנקרעו מהמוצר המוגמר.
מסיבות כלשהן מנהלות שתי המשפחות עסקים אפלים, שלא תמיד ברור מהם. אצל בני קורליאונה נבעו עסקים ענפים אלה, שפורטו אחד לאחד על הבד, מיד חופשית שניתנה להם בשל הטבעתן של מערכות השליטה, השיטור והשיפוט הניו יורקיות במדמנת שלמונים שסופקו להם על ידי משפחת הפשע.
ב"כבוד"
אופי הדמויות, מערכות היחסים ביניהן, סוג הפתרונות העלילתיים - הכול נקבע כבר מזמן, באותו היום שבו יוצרי הסרט ובראשם בוזגלו צפו בראשונה בעבודותיו של קופולה. אין מוסיף להן ואין גורע. מה שהיה שם עם סיבה, נמרח כאן על הבד ללא הסיבות המוצקות שהפכו את סאגת "הסנדק" לאחת העבודות הקולנועיות המשכנעות בתולדות הוליווד.
דון קורליאונה מתנגד להפצת סמים? גם דון זאב רווח הוא כזה. דון קורליאונה משלח את בנו פרדי אל מעבר להרי החושך, אל קזינו מרוחק אי אם בלאס וגאס. גם דון רווח יעשה דברים דומים לבנו רפי אמזלג, שנשלח לגלות בקזינו בבוקרשט. והם גם דומים בחיצוניותם, ג'ון קאזלה המנוח שגילם את פרדי האומלל ואמזלג יבלח"א.
והבן הצעיר מייקל, תקוות בית קורליאונה, כל אחד יודע, מתהדר בדרגות קצונה. גם לירון לבו, המקביל המקומי שלו, אוחז בדרגות סרן צה"ליות, אם כי במקרה הזה הדמיון בינו לבין אל פצ'ינו מגרסת המקור קלוש במקצת, וזאת בשל פערי גובה בשיעור של חצי מטר לפחות. וגם לסוני הבן הפוחח של מרלון ברנדו יש מקום בגרסה הישראלית וכך גם לבת הסוררת קוני.
למען האמת, בשום מקום לא כתוב שאסור לחקות עבודות מופת. אלא שההבדל בין הדמויות של קופולה לאלה של בוזגלו הוא בהצדקה לאופני הפעילות שלהן. מה שהגיוני אצל האחד הוא מטופש (בלשון המעטה ) אצל האחר. מה שמנומק אצל הראשון הוא חסר פשר (בשפה נקייה ) אצל השני.
למראה המתחולל ב"כבוד" קשה להבין איך במאי שחתום על קרוב ל-20 עבודות לקולנוע ולטלוויזיה מרשה לעצמו להתרשל עד כדי כך. איפה הכבוד? אין טעם לחלק ציונים לשחקני הסרט משום שלא הם אחראיים למופע העילג הזה. מצד שני, אי אפשר להטיל את מלוא האשמה על בוזגלו, שכן ב"כבוד" הוא מצא שותף בכיר לפשלה: הצלם יורם מילוא.
לא אחת נישאו בשנים האחרונות שבחיו המקצועיים של מילוא ("אספלט צהוב", "מרחב ירקון"), על אופני הפעלת המצלמה הניידת שלו, התאורות הטעונות ובחירת זוויות הצילום בעלות הערך המוסף. הפעם בחר מילוא להכתיב ל"כבוד" גוונים חומים-צהובים עכורים ונטולי היגיון פנימי או אסתטי. לא זו בלבד שפגם זה בסרט מצטרף לפגימות החמורות האחרות שדבקו בו, לעתים הוא אפילו שתלטן
ומכוער יותר מהדיאלוגים הצולעים, המשחק המוחצן והיעדר המחשבה בעיצוב התפאורות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם