ביג בן: אין חפלה
מנחם בן מזדעזע מהאפשרות לייסד תחרות "כוכב נולד" מזרחי, חושב שהטלוויזיה האמיתית היא בכבלים ורוצה להעניק פרס ישראל לארז ביטון. מבחר תובנות השבוע
לטור הספרותי של מנחם בן
זו כבר הפעם השנייה שערן סויסה, כתב הבידור החרוץ של "מעריב", מביא לנו ידיעה מדכאת בשירות מלחמת האשכנזים-מזרחים. בפעם הראשונה סיפר לנו לא מזמן ששני השבטים הבסיסיים ב"הישרדות" הבא יהיו מחולקים מראש בין אשכנזים למזרחים. אוי, כמה שזה מגעיל, עדתי, גזעני מסית, מדכא.
בינתיים לא שמענו עוד חדשות בכיוון, ככה שאולי עצם הפרסום והמחאה שהתעוררה סביבו חסמו את ההתפתחות הבלתי
ובינתיים, מביא לנו ערן סויסה עוד ידיעה חדשותית: בחברת ההפקות "חפלה" (מתברר שיש משהו כזה, שאולי אף מתעתד להפוך לערוץ בכבלים ) מתכננים "כוכב נולד" מזרחי, כאילו בועז מעודה ורוני דלומי, שני הזוכים האחרונים ב"כוכב נולד", אינם מזרחים דיים.
אבל מלבי העדתיות והגעזנות העדתית לא יירגעו עד שיצבעו את ה"כוכב נולד" שלהם בצבע גזעני אחיד ומזרחי כמו "שמח" של ירון אילן בערוץ 24. פוי.
מי שצופה בערוצים המרכזיים בלבד דומה לאותו אומלל שאכל חודש רק במקדונלד'ס ותראו מה קרה לו (שודר בערוץ 8).
לכן, מי שלא רוצה להקיא מהשמנוניות של "מה אתם הייתם עושים", מהחנטריש הממותק של "הרווק", משידורי הכדורגל האינסופיים בערוץ 1, חייב לעצמו נגישות טבעית ויומיומית לערוצי כבלים.
שעות הייתי מרותק, למשל, ביום השואה לסדרתו הנפלאה של חיים גליקסברג על האנטישמיות בעולם (ששודרה במקורה בטלעד) ואחר כך לסרט מרתק לא פחות על גיבורי הבריגדה היהודית, אנשים חכמים להפליא. בימים אחרים הסתכלתי בסדרה התענוגית של אפרת אברמוב החוצה את ישראל על עקבים או ב"דיבור חדיש" בערוץ 8 או בסקיי או בבי.בי.סי (רק לא רשת פוקס ורשת סי.אן.אן הנחותות ). ובין לבין ראיתי גם תוכניות מצוינות בערוצים הרגילים, מ"ארץ נהדרת" עד "לונדון וקירשנבאום". יש מה לראות בטלוויזיה, אם רק מזפזפים.
כמה התרגשויות שירה אמיתיות היו בטלוויזיה במוצאי שבת שעברה: באחת ראיין יואב גינאי בערוץ 1 את ארז ביטון, המשורר העיוור שציטט מהנפש הצבעונית החמה והחכמה של שיריו ודיבר שירה בכל מילה שהוציא מהפה כשהסביר לכולנו, למשל, איך אנחנו מחמיצים בכל יום, בכל רגע, את הפלא של העולם שהוא כל כך מתגעגע לראות מחדש אחרי שהתעוור בגיל 11 מהתפוצצות פגז נטוש.
"זה הפשע הכי גדול שלנו, שאנחנו לא מבינים שאנחנו חיים בתוך פלא, שגן העדן מצוי בתוכנו" אמר (משהו כזה, אני מצטט מהזיכרון). בושה שארז ביטון לא קיבל עדיין את פרס ישראל לשירה. ואחר כך ראינו בחדשות ערוץ 2 את אלמנת צה"ל, רחל, שבעלה המת אבנר דיטל חיבר שלוש שנים לפני מותו שיר על אלמנה שוממה בביתה ולא ידע שהוא כותב על אשתו.
יהודה פוליקר הלחין ושר במסגרת פרויקט גלי צה"ל לשירי נופלים וראינו את הפגישה בין פוליקר הנדיב והחם לבין רחל האלמנה עמוקת היופי ששמעה בפעם הראשונה את השיר הזה. כל כך לא "הארץ".
ואני רוצה שוב לשבח את גלגלצ שהנוסחה המושלמת שלהם היא פשוט טעם טוב. המון מוזיקה לועזית מעודכנת ומלוטשת ומיעוט מוזיקה ישראלית מובחרת, כולל שירים מזרחיים כיפיים ומעטים (וזה כל הקסם) בנוסח רון שובל עם "את מסובבת אותי" וכולל שיר רחוב ("הקיץ בא") של רונית רסטה וחובבי ציון, עם מילים כמו: "תעשה לי פוווווו אני צריכה אוויר/ נו בוא לשירותים ניתן אחד מהיר" שכתבו והלחינו אופיר קותיאל ורונן סאבו. יופי של קיץ.
ושמעתם את שלומי שבן ב"רעש מקומי" ? גם הוא מרגיש את נוכחות אלוהים כל הזמן. ועמוס בן דוד שאל אותו בנועם למה הוא מתכוון. הייתה שיחה נפלאה. ושמעתם מה אמר אברי גלעד בגל"צ כשחזר מסיור בהתנחלויות בשומרון? "אתמול הייתי בסיור מהפך תודעה בהתנחלויות שבשומרון. ביקרתי במקומות שחונכתי לשנוא אותם". ומיותר לומר הוא הוקסם.
אין ספק: משהו השתנה כאן מבפנים בשנים האחרונות. מברי סחרוף ששר אבן גבירול עד אתי אנקרי ששרה יהודה הלוי. האמנים זזו. הם כבר מזמן לא רק בשמאל החילוני נוסח הדור המזוין של אביב גפן.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם