קו המשווה: ליגת העל
מי הם 12 המשוררים הישראליים ו-12 משוררי הפזמון הטובים ביותר ב-62 שנות המדינה
- למדור ביג בן של מנחם בן
ונכון, יש גם בעיה מסויימת עם הטווח: 62 שנה. התרבות הישראלית החדשה והמפוארת מתקיימת אמנם כבר יותר ממאה שנה, וספק אם נכון לספור את 62 שנות המדינה בנפרד, כי מה ההבדל העקרוני בין "כוכבים בחוץ", למשל, שהופיע בשנת 1938 לבין "חגיגת קיץ" שהופיע ב-1965, ושניהם ספרים מופלאים וישראליים לגמרי של אותו אלתרמן עצמו.
ובכל זאת, אנחנו מגבילים את עצמנו לדברים שהופיעו ב-62 שנות המדינה ואנחנו מוסיפים לתחום השירה הרגיל, עוד תחום מתבקש: השירה המולחנת, וברור למה: כי חלק מהכותבים שלה נמנים עם המשוררים הישראליים הגדולים ביותר בדור האחרון. יותר מזה, היורשים האמיתיים של ביאליק ואלתרמן בנפש האומה אינם לא זך ולא אבידן, כידוע, אלא יוצרים כמו נעמי שמר ושלמה ארצי. זה למה.
עכשיו ניתן לשמות לדבר ונדגים קצת משיאיהם. נתחיל בשניים עשר המשוררים ובספריהם הטובים ביותר שהופיעו מאז קום המדינה (הסדר הוא חצי מקרי):
1) נתן אלתרמן: "חגיגת קיץ" , הקיבוץ המאוחד (בגלל "שיר משמר" ו"אור בחדרים").
2) אורי צבי גרינברג: "רחובות הנהר", שוקן (בגלל "שיר העוגבר" ו"כי זה כבר בכי")
3) נתן זך: "כל החלב והדבש", עם עובד (בגלל "אני רוצה תמיד עיניים" ו"את הכאב המתוק")
4) יהודה עמיחי: "שירים 64-48" , שוקן (בגלל "מלכת שבא" ו"הקדשה לנביא במחנה צבאי")
5) דליה רביקוביץ: "כל השירים עד כה", הקיבוץ המאוחד (בגלל "שאון המים" ו"חורף קשה")
6) דוד אבידן: "ספר האפשרויות", כתר (בגלל "הפוליטיקאים של הלשון"
7) דליה הרץ: "עיר שירים", ספרית פועלים (בגלל "הבהלה לזהב" ו"זיכרון")
8) יונה וולך: "תת הכרה נפתחת כמו מניפה", הקיבוץ המאוחד ( בגלל "אבשלום" ו"מצטיירת לי תמונה")
9) ישראל פנקס: "ארבעה עשר שירים", הוצאת עכשיו, (בגלל "שיר ים תיכוני" ו"הארמון")
10) מאיר ויזלטיר: "קיצור שנות השישים" הקיבוץ המאוחד (בגלל "באמת" ו"הלילה אנחנו קוראים שירים")
11) אהרן שבתאי: "חדר המורים" (בגלל "יציאת מצרים" ו"ביקור חולים")
והמספר הנוסף:
12) אורי ברנשטיין: "באותו החדר, באותוה אור", יוכני (בגלל "גילוי עריות, ו"זרות")
ועכשיו לשניים עשר הגדולים ב"מיגדל פזמון", כפי שכינה שלומי שבן את תקליטו האחרון. כאן נסתפק בשני שירים לדוגמא, כשהדגש בבחירה הוא על המילים:
1) נעמי שמר (בגלל "ילדי כל העולם" ו"הכל פתוח").
2) מאיר אריאל (בגלל "נשל הנחש" ו"טרמינאל לומינלאט")
3) אהוד בנאי (בגלל "כולם זוכרים" ו"ברוקלין")
4) דני סנדרסון (בגלל "שיר המכולת" ו"אצל הדודה והדוד")
5) ברי סחרוף (בגלל "עבדים" ו”כמה יוסי")
6) מיכה שיטרית (בגלל "מסמרים ונוצות" ו"אב"ם - אדם בודד מאוד")
7) אתי אנקרי (בגלל "מיליונים" ו"כיסופים")
8) אביב גפן (בגלל "עונות" ו"לבכות לך")
9) שלמה ארצי (בגלל "האמיתי" ו"נבראתי לך")
10) קובי אוז (בגלל "מגולגלים בתוך נייר עיתון" ו"געגועי לגעגועים")
11) שלום חנוך (בגלל "מחכים משיח" ו"ככה וככה")
והמספר הנוסף:
12) אריק ברמן (בגלל "הגשמה עצמית" ו"שמות")
מִישֶׁהוּ הִבְטִיחַ שֶׁיֵּשׁ מָחָר, אָז אֲנַחְנוּ לֹא מְמַהֲרִים לֶאֱהֹב
שורות של ענת זכריה, מן המשוררות הצעירות הטובות ביותר, שקראתי במוסף "תרבות וספרות" של "הארץ" מן השבוע שעבר, ברשימה של אילן ברקוביץ, המבקר המשמעותי והאפקטיבי ביותר של השירה הישראלית הצעירה. בקרוב נסמן את 12 הטובים ביותר בשירה הישראלית הצעירה. השורות הן מתוך הקובץ "אוטופיה" בעריכת ענת זכריה עצמה ובעריכת בת שחר גורמזאנו גורפינקל, הוצאת "פרדס".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם