חוק שימור החומר
קץ העולם כנראה הגיע: אנשים בטלוויזיה עושים סמים קלים. נעה ידלין תוקפת קלישאה טלוויזיונית #007: עישנתי ג'וינט
אחרת, קשה להסביר את נחיל הארבה של מעשני ג'וינטים שפשט באחרונה על הטלוויזיה הישראלית כשהוא אוחז בידיו את הלפיד המגולגל כאילו המדובר במינימום תרופה למשבר הדפוס, פלוס לכל גידול סרטני. להלן מופעיו הנפוצים:
עישנתי ג'וינט משום שאני מרדן ויש מצב שאף לא אלך לאוניברסיטה. אם בעבר נאלצו בעלי החשיבה העצמאית, הרוח החופשית, היצירתיות שאין לה חקר והמקוריות שאיננה יודעת גבולות להוכיח זאת באמצעים מעט מבאסים, דוגמת יצירת דבר מה בעל ערך, הרי שהיום החיים הרבה יותר פשוטים.
נתחיל אולי ב"עספור", הסדרה ש-60 אחוז מן המשתתפים בה מוגדרים כמעט בלעדית על ידי ג'וינט מפלצתי שחוסם את הפריים מפני אור השמש ורודף את המסתובבים בו כמו יד שלישית.
מה מבקש הג'וינט לומר? או. הוא מבקש לומר שהם בנדיטים. פורעי חוק. חיים על הקצה. בטבע הקמאי, הרחק מחוץ לחברה הנורמטיבית, בלי עבר, הווה, עתיד. והעיקר: בלי לשים זין. יהההה. וכל זה באמצעות אביזר שכל סטודנטית ליחב"ל פלוס מנע"ס מהרצליה פיתוח ליחכה בפעם הראשונה בגיל 20 במסגרת טיול אחרי צבא לאירופה הקלאסית.
ב"עד החתונה", על אותו משקל, הופקד הג'וינט בידיה של הלסבית הטבעונית והמשוגעת למחצה שיש לה רעיונות חתרניים לאללה על ים דברים ושחולה על דברים דוגמת פליטים. מה לומר, ממש ג'ק קרואק ב"בדרכים". גם שירי, המחזר של האחות הרופאה ב"מגדלים באוויר", החזיק סטוק בבית. הוא הלוא שיפוצניק החי מעבודות מזדמנות - אחר לאללה מצדו - בשעה שהוא לומד להיות מטפל אלטרנטיבי - ייחודי.
עישנתי ג'וינט משום שאני מוזיקאי החי על הקצה. בשעה שבחברה המתנהלת מחוץ לטלוויזיה מעושן תכופות הג'וינט על ידי ברנשים בעלי משלחי יד פושרים למדי, דוגמת מתרגמים טכניים, מורים לשל"ח ועיתונאים, כדי לזכות בשכטה על המסך הקטן יש להיות מוזיקאי, כלומר, מובטל.
כך, למשל, ערן (איתי תורג'מן), האח הצעיר (ו"המרדן" כפי שהוא מוגדר באתר רשת) ב"הכול דבש"; וכך גם שאול (מנשה נוי)
חשוב להבהיר כי מוזיקאי מצליח - מה שמכנים בטלוויזיונית ובספרותית "מחונן" - ובמילים אחרות מוזיקאי קלאסי ובמילים עוד יותר אחרות חנן, לא יעשן ג'וינט גם בגיהינום. יוצא דופן: נקלע לידיי ג'וינט בעל כורחי, האם אהין להיות שובבה? (ע"ע).
נקלע לידיי ג'וינט בעל כורחי, האם אהין להיות שובבה? מה שנחמד במחלות סופניות זה שקל מאוד לסדר בתסריט מצב שבו גראס עושה את דרכו לידיים הבלתי נכונות (הבת של חולה הסרטן, אחותו סבתא שלו - ע"ע "זקנים מסוממים וחמודים", טור שבכוונתי לכתוב בעתיד הנראה לעין) ומתעכב קצת בדרך לפני שהוא חוזר למסלולו המקורי.
שוב נחזור לאחות הרופאה ב"מגדלים באוויר" (ע"ע "עישנתי ג'וינט משום שאני מרדן ויש מצב שאף לא אלך לאוניברסיטה") שנקלע לידה בוף שהתכוונה להעביר למאהבת החולה של אבא שלה (המוזיקאי הכושל ) אבל לבסוף מצאה את עצמה מעשנת יחד איתו בשילוב מפואר, ממצה וגרנדיוזי של "עישנתי ג'וינט משום שאני מוזיקאי" ו"נקלע לידיי ג'וינט בעל כורחי".
בהקשר זה אין ברירה כנראה אלא לציין את הגעתה הרשמית של אחרית הימים, עת הפציע ג'וינט מן המניין אפילו בסדרה המפגרת בכל מובן אחר התרבות המערבית - "החיים זה לא הכול" - כשההורים המבוגרים של אחת הדמויות (ע"ע "זקנים מסוממים ולא חמודים" - טור שיש מצב שלא אכתוב) מוצאים את עצמם עם קצת חומר ולגמרי מתמסטלים. בקרוב ב"ערב חדש": קוקאין.
לא מצחיק: אנשים בטלוויזיה הצוחקים מכיוון שהם כביכול מסטולים.
עוד יותר לא מצחיק: אנשים בטלוויזיה המתפקעים מצחוק מכיוון שהם כביכול מסטולים.
קלישאות אחיות: לקחתי שכטה מג'וינט וישר ראיתי צורות וצבעים, כולל חיות בלתי קיימות בצבעים זרחניים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם