ראשי » רייטינג » מוזיקה » נער שוליים

נער שוליים: מיכל גבע משיקה אלבום

ההופעה החגיגית של מיכל גבע מוכיחה שמדובר בזמרת מבטיחה ומוכשרת, אבל נמרוד בוסו מעדיף לראות אותה מחוספסת יותר במועדון דחוק

נמרוד בוסו | 5/3/2010 20:40

מיכל גבע בהופעה צילום: מיטל סלונים

מיכל גבע ציינה השבוע בשעה טובה את הוצאת אלבום הבכורה שלה, בהופעה חגיגית בתיאטרון תמונע. בתקשורת זכתה הזמרת עד כה בעיקר לתשבוחות, כשהכותבים מציינים אותה כאחת מתקוות העתיד של הרוק-פופ הנשי, בעידן ששבע מיוצרות "חבורת רימון".

גם נער השוליים הגיע להופעה מלא בתקווה, לאחר שכבר התוודע ללא מעט משירי האלבום החדש וכבר חזה בהופעה קצרה אמנם של גבע בערב רוק נשי שהתקיים לפני מספר חודשים, הופעה שבהחלט השאירה טעם של עוד.

אלא שמופעי השקה חגיגיים הם הימור. מצד אחד ברור לך שלא מדובר בסתם גיג ושהאומן הולך לעשות הכל כדי לתת שואו. מצד שני, בדיוק ערבים עמוסי משפחה וחברים מהסוג הזה עלולים, אם לא נזהרים, לקבל צביון של איזה אירוע משפחתי, בר מצווה נניח. ובר מצווה זה ממש לא רוקנ'רול. הסבירות לכך גבוהה במיוחד כשמדובר באמן צעיר החוגג אלבום ראשון.

בנוסף לכך גם בגילוי שמדובר במופע ישיבה לא ממש בישרה טובות. בעוד שבאותו ערב רוק נשי הזכור לטוב, נדחסו עשרות אנשים בחלל המצומצם של האוזן-בר, מסריחים מזיעה ואלכוהול כשאת המתח המיני באוויר אפשר היה לחתוך בסכין, היה ברור שהקהל היושב באופן תרבותי מסביב לשולחנות הפזורים ברחבי אולם ההופעות תמונע לא יוכל לספק את אותה המעטפת.

מיכל גבע בהופעה צילום: ענבל דובינסקי

גבע פתחה עם "שנתיים במים", שיר חביב שהתחיל בקול ענות חלושה ותפס עוצמה לקראת הסוף. הייתי זז קצת אם לא הייתי יושב. ההמשך כלל את "קפה" ו-"220" הסבירים, ואת האות לתחילתו הממשית של הערב נתנה רביעיית כלי מיתר שהצטרפה לגבע לביצוע הבלדה "הלוואי עלי", הראשון באותו ערב שניתן להגדירו כמרשים. מלבד כלי המיתר ליוותה את גבע להקתה הקבועה, המורכבת מחברתה מבית ספר רימון עינב ג'קסון כהן על הפסנתר, בן זוגה גיל לואיס על הגיטרה, נועם ורדי על הבס ואיתן רז על התופים.

מיכל גבע בהופעה צילום: ענבל דובינסקי

הרגע המעניין הבא נרשם עם עלייתו של אחיה הגדול של גבע, ניר, לביצוע משותף לשירו "בין הים לאש", ביצוע שהיה אחד הרגעים היותר מוצלחים של ההופעה כולה. גם "בוא עכשיו" ו"פה השמש" היפהפה עשו את העבודה והיו נעימים להאזנה, אבל לכל אורך ההופעה לא הגיע רגע שאפשר להגדיר כבלתי נשכח.

במיוחד הדברים אמורים לגבי "קרח", אחד משירי הרוק היותר מלהיבים שיצאו בשנה האחרונה. מה שאמור היה להיות שתיים וחצי דקות של ניעור קליל אך סוחף, זכה לביצוע מאולץ משהו, שתל זר שלא ממש נקלט בהופעה שהורכבה ברובה משירים שקטים וכאמור - מקהל יושב.

לזכותה של גבע ייאמר שאת השילוב בין הופעה מקצועית לבין אירוע חברתי היא עשתה

עם הרבה מאד חן. בקטעי המעבר שבין השירים, כשבחרה לדבר עם הקהל, היא התגלתה כאישיות די צבעונית. כך למשל הקטע בו תיארה את האופן בו נודע לה על כך שמופע ההשקה לאלבום הולך להתחרות ראש בראש עם גמר "האח הגדול" (הסוף טוב – המופע הוקדם ביום), היה יכול להיכנס בקלות לאיזה פסטיבל מספרי סיפורים או משהו.

לסיכום, מיכל גבע היא מבחינתי עדיין בגדר הבטחה, שבהופעה שראיתי עוד לא התממשה. זה לא אומר שהיא פרפורמרית גרועה. זה כן אומר שבפעם הבאה אעדיף לצפות בה בגיג רגיל לחלוטין, חף מכל חגיגיות, עדיף בעמידה, עדיף עם יותר חומרים רוויי אדרנלין. אולי אז, כמו שהיא מבטיחה ב"קרח", היא באמת תיתן לי בראש.