וול דן: ריאיון עם דן קסטוריאנו
אחרי שנדד במשך שש שנים בין אודישנים לעבודות מזדמנות בניו יורק, נחת דן קסטוריאנו בתיאטרון בית ליסין ולוהק למחזה "מראה מעל הגשר". עכשיו הוא עומד על ההבדלים שבין כאן לשם
- ומה חשב אליקים ירון על ההצגה?
השחקן דן קסטוריאנו מגלם בהצגה את מרקו, אחד משני בני הדודים. "היה לי קל מאוד להתחבר למרקו בקטע של כבוד המשפחה", הוא מספר, "אני בא ממשפחה שכבוד זה אל"ף-בי"ת אצלה, ואני יודע טוב מאוד מה זה אומר שאחיך שומר עליך מכל משמר, ככה שהמקום הזה היה לי מאוד טבעי מהחזרה הראשונה".
קסטוריאנו מופיע על במות כבר שנים רבות, עוד מימי "השכנים של צ'יץ", ובכל זאת הוא מתרגש מהשתייכותו לצוות המנוסה של ההצגה (המבוימת על ידי הלל מיטלפונקט), שכולל את יגאל נאור, אבי אוריה ורבקה נוימן. "אם יש הצגות שאתה נדרך לפניהן, ב'מראה מעל הגשר' אתה פשוט עולה על הבמה ויודע שיהיה בסדר כי יש קאסט מעולה", הוא אומר.
הוא נולד בניו יורק וחי ולמד בה במשך שש שנים ומכיר היטב את הרחוב הניו יורקי, מה שמסייע לו מאוד בתפקידו הנוכחי. "גרתי ברחוב ריצ'רדסון שנמצא באזור האיטלקי של ברוקלין, וזה פשוט מדהים באיזו סימביוזה הם מצליחים לחיות שם", הוא מספר, "יש שם פיצריות ומכבסות שמנוהלות על ידי איטלקים, אין פריצות, אין פשעים ואין ספק שמתנהלת שם מאפיה שאיפשהו שומרת על השכונה. ממש סוג של 'סופרנוס' כזה.
"אתה לא מרגיש את זה. אתה אפילו מרגיש מוגן. בהתחלה, כשהייתי מבקש פסטה במסעדה שם, היו מסתכלים עליי עם מבט מלא חשד כזה, שאולי אני מושתל או משהו, אבל הם התרגלו אליי מהר. גם שם המשפחה שלי, קסטוריאנו, שיש לו צליל איטלקי, עזר לי שם".
דן קסטוריאנו ב''מראה מעל הגשר''
צילום: גדי דגון
במה שונה, לדעתך, היחס לתיאטרון בחו"ל מזה בארץ?
"אנשים אומרים שהתיאטרון בארץ בנסיגה ושהוא לא מאתגר את הקהל, אבל הם לא העבירו מספיק שנים בחו"ל כדי להבין את כמות הזבל שיוצאת שם, לעומת ההצלחות. על כל שלאגר יש שם לפחות 150 הפקות מחורבנות.
מראה מעל הגשר צילום: יח''צ
בכל זאת, אתה לא מתגעגע קצת לעבודה שם?
"לא יודע. האורות הנוצצים האלה שמדברים עליהם מיתרגמים ביום?יום לעבודה מזדמנת, למאבק על שעות עבודה ולעמידה בתור לאודישנים יחד עם עוד 300 איש. זה לא חלומי כמו שזה נראה".
אז בינתיים אתה נשאר בתיאטרון הישראלי?
"כרגע אני מרגיש שאני צריך להיות בתנועה ולהתפתח מתפקיד לתפקיד, וכן, אני עושה את זה פה. האנגלית שלי לא רעה ואם יהיו לי הזדמנויות אשמח לעבוד שם, אבל אני מאוד שמח על המקום שלי ועל מה שקורה בתיאטרון בארץ. האמת היא שלאחרונה גם ביימתי וכתבתי סרט קצר עם מיכאל מושונוב, שרון פרידמן ואורלי נרקיס".
איך היה להתנסות בזה?
"זו הייתה החוויה הכי מסעירה שעברתי בשנה האחרונה: גם כתבתי, גם הפקתי וגם ביימתי - ולא עשיתי את זה קודם לכן. לסרט קוראים 'חדרים פרטיים', ומיכאל משחק בו אורח בדירה של חברים, שמתאהב באישה של החבר שלו. בכלל, בימוי קולנוע זה משהו שאני מאוד אוהב. למדתי אותו בצורה עצמאית לחלוטין. כתבתי
כבר שני תסריטים קצרים שהופקו בארצות הברית.
"יש בי רצון מאוד חזק לביים קולנוע, ואני מאמין שזה משהו שעוד יבוא בעתיד. העניין הוא שאני עדיין רואה את עצמי קודם כל שחקן, ובגלל זה אני לא ממש לחוץ לגבי הבימוי - אבל כפי שלמדתי בעבר, אין כמו לקפוץ למים קפואים ולראות איך תסתדר".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם