ראשי » רייטינג » אמנות ובמה » תיאטרון

הצגת ספגטי: על "מראה מעל הגשר"

כוחה של "מראה מעל הגשר" טמון בעיקר בצוות השחקנים המצוין שלה, בראשות יגאל נאור

בבסיס המחזה המפורסם של ארתור מילר קיימת עלילה פשטנית שהעומק הרגשי והרוחני שלה אינו עולה על זה של טלנובלה מצויה. מהגר סיציליאני בברוקלין, נשוי, חושק באחייניתו ומביא בכך לסופו המר. מעשה בדם סיציליאני חם.

אלא שבזכות כישרון הכתיבה שלו מצליח מילר לעבות את הסיפור הפשטני הזה בכמה דרכים. האחת היא בדמותו של עורך הדין, המשמש כמספר וכפרשן שמקנה לסיפור כולו מסגרת אחדותית שמייצגת את קולו של הגורל. השחקן אבי אוריה עושה כאן עבודה מצוינת, משכנעת ורהוטה מאוד, ומנווט בין קולו של ההיגיון לממד הרגשי המפעיל אותו.

גורם אחר הוא האווירה הקודרת-עצובה, כמעט כשל בלדה עתיקה, שמרחפת מעל הסיפור - אלא שבבימויו המקצועי והמוקפד של הלל מיטלפונקט ההיבט הזה אינו בא לידי ביטוי מעבר לסיפורה הרהוט של העלילה. עוצמתו של המחזה כרוכה בצפיפות המגורים, שגורמת להתחככות של הנפשות זו בזו, ולמעין מחנק שהתשוקה ההרסנית במרכזו. ואולם, המעצב, ערן עצמון, יצר על הבמה חלל יפה אך פתוח ורחב ידיים, שדווקא מונע את ההתחככות הזאת.

מילר נוגע בבעיית המהגרים הסיציליאנים באמריקה ובניסיונם הנואש להתקבל בה כאזרחים, אבל אין הוא מטפל בנושא ורק משתמש בו כרקע לאירועים הדרמטיים. גם עצם השם, "מראה מעל הגשר", הוא ניסיון לשוות איזה ממד פיוטי למתרחש - אבל האמת היא שאין כאן לא גשר ולא מראה. יש רק יצרים עזים של דם סיציליאני חם. אולי זה בעצם מספיק.

כוחה של ההצגה טמון בצוות השחקנים המצוין שלה, בראשות יגאל נאור, המקנה בנוכחותו עוצמה טרגית למתרחש. התפרצותו העמוקה, הקשורה באי יכולתו של אדי

קרבונה להתפשר, מבליטה את הממד הטרגי של הדמות ברגע מטלטל של תיאטרון. רבקה נוימן מפליאה בתפקיד שהוא מלכתחילה מוגבל, אך העמדה המיוסרת שמתגלה במודעות העצמית שלה מרתקת.

שני המהגרים האיטלקים - שהם ה"טריגר" להתפתחות המרה - דן קסטוריאנו ודרור דהאן, מצוינים בתפקידיהם, ומעניקים להם, כל אחד בדרכו, משמעות שהיא מעבר לדמויות הווי. הדס מורנו מודעת למיניות היפה שהיא משדרת, ואכן מצליחה להעביר את אדי קרבונה על דעתו. הצגה חזקה של מחזה שקצת ירד מגדולתו.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...