ראשי » רייטינג » ספרות

געגועים לקנז: על "חופשתו של מגרה"

תאוות הקריאה בסימנון נחסמת במכשולי תרגום שאי אפשר להתעלם מהם. כמה חבל

אל דאגה, המפקח מֶגְרֶה הוא עדיין המפקח מגרה, גם אם בגרסה שלפנינו הוא זוכה בדרגה ישראלית (רב-פקד). באישיותו ובהרגליו, בדרכי החקירה שלו ובמבנה גופו, הוא אותו האיש המהימן שהכרנו. כבד-גוף, שתקן, חובב אלכוהול מכל סוג (אך מקפיד לדבוק לאורך היום בסוג המשקה שבו פתח את הבוקר). הוא עדיין נשוי לאותה אישה חסרת שם פרטי המזהה כל שינוי קל במצב רוחו, ומעדיפה לצחוק כשהוא מודיע לה בערב שלא יגיע לארוחת הצהרים.
 
כן, הם עדיין הולכים שלובי זרוע לקולנוע, עדיין מתגוררים בלב פריז, ולמגינת לבו של המפקח, עדיין נוסעים לשפת הים לחופשת הקיץ. לזוג מגרה כבר לא יהיו ילדים. הייתה להם ילדה שמתה, ולמגרה אין בעיה למסור כלאחר-יד את העובדה הטראגית במהלך שיחה עם חשוד. באותה מידה של קור רוח הוא מגיב לנחקר אחר, שמתלונן על ילדותו העלובה, "לי לא הייתה אמא".

סימנון בנה את דמותו של מגרה כך שיהיה צידוק פסיכולוגי לצורת חייו ואופיו של המפקח. הסופר, שנפש האדם היתה גלויה לפניו עד נימיה הדקות, בנה גם את סיפורי הבלש שלו על הנמקות אנושיות. הוא לא התעניין בתעלומת רצח כשלעצמה. הוא התעניין בבני אדם ובסביבה שבה התעוררו בבוקר ורצחו בלילה.

הקריאה בתרגום העברי של שני הסיפורים הייתה יכולה להיות תענוג צרפתי מושלם אלמלא כשל מכאיב בהבאה לדפוס. כמו תמיד, קראתי את סימנון בתאווה שדבר אינו יכול לעמוד בדרכה, אפילו לא הזנחות ניכרות בכל שלבי התרגום-עריכה-התקנה-הגהה. שמחת הקריאה כה החמיצה עד שנאלצתי לחרוג ממנהגי להתעלם מפספוסים קטנים כדי להתמקד בספרות. אי אפשר היה לפסוח על הבעיות הצפופות בטקסט הזה ועז היה הגעגוע לתרגום האלגנטי של יהושע קנז.

הבעיות קיימות ברמה הכללית של תחושת הטקסט וברמה הפרטנית של המלה. רשימה צנועה של תהיות: איך אפשר שבולוואר סן מישל ייקרא  "שדרות סן מישל"? ולעומתו גרן בולוואר נשאר כפי שהוא ולא הופך, בשם ההאחדה רחמנא ליצלן, ל"שדרה הגדולה". למה "טרסות" ולא רחבות, או מרפסות? מה זאת "התרגשות עממית"? האם לא מדובר בהמון נרגש? למה רחוב קטן בעיירת פרובינציה נקרא "רחוב הצפצפה"? אנחנו לא קוראים סיפור בלשי שמתרחש בטבעון.

אכן, שמות רחובות רבים בעיירה קרויים על שמות עצים, אך אפשר היה לציין זאת בהערת שוליים, במקום להחריב את שלמות האווירה הצרפתית. למה אומר הרב-פקד "כנס" במקום הכנס? מה זה "בית קפה של קבועים"? מה זאת "דלת מערבונים כפולה"? למה כתוב על מישהי שהיא אחיינית למרות שהיא בעצם גיסה, ולמה "מוניטין יצא" כשמוניטין זאת מלת רבים? אני בעד סימנון. אני בעד ספרות. אני בעד הוצאות ספרים. אני בעד הקוראים. אני נגד זלזול בכל אלה.

ז'ורז' סימנון, חופשתו של מגרה; מגרה והאיש על הספסל, מצרפתית: אריאל אולמרט, סדרת חשד, הקיבוץ המאוחד, 287 עמ'

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...