השילוש הקדוש
האוסף המשולש של שלמה גרוניך נותן כבוד ראוי ל-40 שנות קריירה, אבל הארכיטקטורה שלו לא מאפשרת להציג את שלמות היצירה כיוון שהיא מנתקת אותה מההקשר שבו היא נוצרה
שלמה גרוניך, המיטב
אם נעביר את התיאוריה של מקלוהן אל תחום המוזיקה, ניתן יהיה להגיד שה"מדיום" של אלבום אוסף, יש בו מסר מובנה שקשה להשתחרר ממנו. כמעט ולא ניתן ליצור אלבום כזה שיש בו רצף של תוכן, הקשר וסאונד.
בהאזנה לאלבום האוסף של שלמה גרוניך יכולתי לנסות ולהתרשם מ-40 שנות יצירה המוצעות בו ולנוע בין להיטי רדיו ("יש לי סימפטיה") לנעימת הנושא של סדרת הטלוויזיה "תקומה", אבל הקונספט של אוסף לא יכול היה לאפשר לי להתרפק על הכסא ולטבוע ברצף של מוזיקה.
ובכל זאת, מדובר בעסקה משתלמת לכל אדם שגרוניך קרוב ללבו בצורה זו או אחרת. ל"בתולי גרוניך" המכירים כמה להיטי רדיו ותו לא, מאפשר האלבום להכיר את חלק הארי של יצירתו מתקופות שונות, ולהיחשף לשיתופי הפעולה השונים שקיים עם אמנים מגוונים לאורך הקריירה (מתי כספי, מקהלת שבא, מרגלית צנעני, להקת אטליז, הכושים העבריים מדימונה, מיכל אדלר ושלישיית מה קשור).
לוותיקים מבין מעריציו, מאפשר האלבום ליהנות מהקלטות נדירות שספק אם שמעו עליהן ומפסקולים להצגות וסרטים ("מעגל הגיר הקווקזי", "קרקס פלשתינה", "אלף נשיקות קטנות") שספק אם יכלו לשמוע אותם בצורה מהוגנת לפני צאתו.
שלמה גרוניך, המיטב
עטיפת האלבום
האלבום, המכיל שלוש שעות וחצי של מוזיקה הנפרשים על פני שלושה דיסקים (71 קטעים), נערך על ידי דוד אפשטיין בניסיון ליצור סדר והגיון פנימי בהצגת יצירתו רבת השנים של גרוניך. הדיסק הראשון מוקדש לאלבומי הסולו של היוצר וכולל להיטים מוכרים כמו: "אל נא תלך", "רוזה מרציפן", "יש לי סימפטיה", "נואיבה", "שומקום" ו"שירים פשוטים";
הדיסק השני מתמקד בשיתופי פעולה עם אמנים שונים ובפרויקטים מוזיקליים אותם יזם גרוניך כמו ההרכב קצת אחרת, שיתוף הפעולה עם מתי כספי ב"מאחורי הצלילים", הפרויקט עם מקהלת שבא, שירים מתוך התוכנית "זהו זה" ושירים להצגות תיאטרון.
הדיסק השלישי כולל שירים נדירים שרובם לא ראו אור מעולם
ומתפרסמים לראשונה באוסף הזה. ניתן למצוא בו שירים שכתב גרוניך לאמנים אחרים, קטעים נדירים מהופעות חיות, קטעים אינסטרומנטליים, יצירות שנכתבו לסרטי קולנוע ועוד.
האוסף המשולש שהוציאו ב-NMC הוא ראוי, עומד בכל כללי הז'אנר ונותן כבוד ראוי ל-40 שנות קריירה של אמן ישראלי חשוב. אבל כאמור - אוסף הוא אוסף הוא אוסף, והארכיטקטורה שלו לא מאפשרת להציג את שלמות היצירה כיוון שהיא מנתקת אותה מהמכלול וההקשר שבו היא נוצרה. מי שבכל זאת מעוניין להכיר את יצירותיו של גרוניך בצורה שלמה, יאלץ לכתת רגליו אל חנויות הדיסקים, לרכוש את כל האלבומים שיצאו לאור ולהקשיב לכל אחד מהם בנפרד. רק ככה אפשר להעריך יצירה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם