בהחלט יש לנו במה להתגאות. למעט מוזיקה קלאסית, שרובה נכתבה מאות שנים לפני קום המדינה, היצירה הישראלית לא נופלת במאום מהיצירה העולמית, גם בקצוות העליונים של הסקאלה. טובי המלחינים וכותבי הטקסטים בארץ עומדים לפחות ברמה שווה לעמיתיהם בעולם.
לשמות שהוזכרו כדאי להוסיף את שלום חנוך, משה וילנסקי, אלון אולארצ'יק, יצחק קלפטר, מרדכי זעירא, מיקי גבריאלוב, מוני אמריליו, יאיר רוזנבלום ועוד ועוד.
מי שחייבים להוציא אותו מהרשימה דחוף הוא שלומי שבן- הוא פסנתרן ממש מטורף וכותב טקסטים מוכשר, אך מלחין בינוני ומטה. רוב שיריו הם חצי דיבוריים, ואין בהם כמעט הרמוניה ומלודיה. הכל אצלו נשען על ההגשה והפסנתרנות העצמית, בעוד שאצל האחרים יש תוכן מוזיקלי אמיתי בלחנים עצמם.