אמת מטלטלת: ביקורת על הרומן "אמת"

סיפורה של השפחה איזבל באומפרי המתואר בספר "אמת" הוא מרתק, נפתל, הרואי ומועבר דרך עוצמות רגשיות אדירות. ביקורת

כרמית ספיר-ויץ | 10/1/2010 14:04

הסופרת ז'קלין שיהאן מגוללת בספרה "אמת" את סיפורה של איזבל באומפרי 126 שנים לאחר מותה של זו בגיל 87. באומפרי נולדה וגדלה כשפחה בארצות הברית ומתה כגיבורה, חופשייה, פעילה למען זכויות נשים ומתנגדת ידועה לעבדות. נכון שאין זה הספר הראשון שמנסה לשפוך אור על סיפור העבדות בארצות הברית. קדמו לו, כמובן, ספריה של טוני מוריסון. ועדיין, כל הצטרפות של ספר כזה למדף מלמדת אותנו על האנושות. כי צריך לספר את הסיפורים האלה, ולא פעם אחת.

אמת כריכת הספר.

באומפרי נמכרה לראשונה בגיל תשע. במהלך השנים, נמכרה שוב ושוב לאדונים שונים. עבור כולם הייתה שקופה לחלוטין. איש מהם לא הניח שלשפחה השחורה שלו יש חלומות ופחדים, תשוקות ותקוות. איש מהם לא ראה אותה באמת. אבל באומפרי, לאורך כל חייה, לא הפסיקה לחלום לרגע. דווקא מתוך הכאב, האלי? מות והאכזריות שהחיים כשפחה זימנו לה צמחה אצלה האמונה, או, בשפתה: "החתכים הפעורים בזרועותיי צפנו מסר עבורי: אם אלוהים זקוק לשמוע את קולי שוב ושוב, כי אז אדבר אליו תכופות יותר".

בגיל 29, עם תינוקת בת כמה חודשים, היא בורחת אל חירותה, וכפי שהיא מספרת "לא ברחתי. הלכתי. זקפתי את ראשי, החזקתי את בתי התינוקת והלכתי". בתחילה עוד הרגישה כשפחה משוחררת, אבל עד מהרה היא משנה את שמה ל"אמת", והופכת למתנגדת פעילה לעבדות, תוך שהיא מסייעת לעבדים נוספים. למעשה, היא האישה השחורה הראשונה שיצאה למאבק גלוי בעבדות היא תובעת את מעסיקה לשעבר על כך שמכר את בנה לעבדות בהיותו בן חמש בלבד. זהו צעד תקדימי בכל קנה מידה, וזו גם הייתה הפעם הראשונה שבה אישה שחורה תבעה מעסיק לבן. באומפרי זכתה בתביעה.

סיפורה המרתק, הנפתל וההרואי של "אמת", כפי שהוא מסופר בעוצמות רגשיות בידי סופרת שהיא גם פסיכולוגית, הוא גם סיפורה המדמם של העבדות בארצות הברית אין ספק שספרה של שיהאן, המבוסס בחלקו על סיפורה האמיתי של אחת הנשים המשפיעות ביותר בהיסטוריה של ארצות הברית, הוא אחד הביטויים המדויקים והמרגשים שנכתבו על אחת התקופות החשוכות בתולדות היבשת הגדולה.

"אמת", ז'קלין שיהאן, תרגום: מרב מילר. הוצאת אגנדה, 304 עמודים