בביתו של התלוי: ביקורת על "קוסמוס"
הספר "קוסמוס" הוא ניסיון להעניק משמעות למציאות עודפת, שבה תלויים הדברים זה בזה, קשורים וכרוכים אלה באלה. וזה קצת מעייף
בדרך לפנסיון מוצאים ויטולד ופוקס אנקור תלוי בין השיחים. האנקור הזה מניע את העלילה והופך את העולם כולו למערכת של קשרים לשוניים, מטאפוריים, פרשניים - פרשנותו של ויטולד עצמו, שחוקר את השפה ואת העולם ומפענח (אולי: ממציא) את הקשרים שמחברים בין הדברים כולם. פיה הפגום של מנהלת משק הבית לעולם עומד עבורו ביחס לפיה של בת המשפחה הצעירה, ושני הפיות עומדים ביחס לאנקור התלוי.
כשוויטולד ופוקס מזהים חץ שנחרץ על תקרת חדרם, הם עוקבים אחריו עד שהם נתקלים, בחצר הבית, במקל תלוי על חוט, ביצול אופן שמצביע על חלון - רמזים (באמת או לכאורה) שמרחיבים את מערכת הקשרים בין הדברים שבעולם, מרחיבים את העולם שבתודעתו של ויטולד, מרחיבים את פעילותו של ויטולד בעולם. קומקום שמופיע במערכה אחת ימצא אצלו את ביטויו בדמות כומר כפרי במערכה אחרת. זו אינה שרירותיות, אלא סימון-יתר סכיזואידי, שתכליתו מרדף אחר משמעות תוך הענקת משמעות עודפת: "המבוך הלך והתרחב, המון חפצים, המון מקומות, המון אירועים, האם אין כל פעימה של חיינו מורכבת ממיליארד פירורים, מה לעשות?".
ויטולד מזהה דרך לפרוץ את המערכת תוך שימוש בחוקיה. אם כל הדברים כרוכים אלה באלה, הרי שהדרך לטלטל את מערכת "הדברים התלויים" היא להפסיק להמתין לעוד תליות שייזדמנו בדרכו, ולתלות תלייה אחת בעצמו. התלייה המחרידה שתולה ויטולד מצליחה, אכן, לזעזע את המערכת: היא קשורה לתליות הקודמות, אבל גם נבדלת מהן (בראש ובראשונה, כי ויטולד הוא התליין). עד כדי כך מזדעזעת המערכת, שהבית כולו נעזב על ידי יושביו, שיוצאים בחבורה אחת (שהולכת וגדלה) לטיול (משמעותי?) בהרים.
"קוסמוס" מנסה נואשות להיאחז במשמעות, מנסה-בעזרת תודעה מודעת לעצמה וביקורתית-למצוא את הדרך שבה הדברים פועלים ביחד בעולם כאוטי: "על גבול ההתרחשות ואי?ההתרחשות, מה אפשר לדעת, אולי כך ואולי אחרת". ויטולד )הסופר, אבל גם הדמות( מבין את מקומה של התודעה ביצירת קשרים: אין דבר בעולמו שיש לו משמעות אימננטית שעימה הוא מכונן את עצמו בעולם. המשמעות תמיד רוטטת, שבירה ודינמית, ומתייצבת רק לרגע ביחס שבין שני דברים. מהי "משמעותו" של האנקור על החוט? רק ויטולד יכול לזהות אותה, משום שהמשמעות מתקיימת רק במקום שבין ויטולד והאנקור. אחרי שהוא הופך עצמו לתליין, מבין ויטולד שבעצם התלייה שביצע, "הכנסתי את עצמי )כנראה? במידה מסוימת? ( לאותה קבוצה של אנקור ומקל, הייתי שייך אפוא לשתי הקבוצות-והאם לא נובע מכאן שהקישור בין לנה לקטסקה עם האנקור והמקל יכול להיערך אך ורק דרכי?
אם צריך להצביע על הבעיה שמסחררת את תודעתו של ויטולד, זוהי העודפות שהוא מזהה בעולם, "מידה עודפת של מציאות, שתפיחתה היא ללא נשוא". העודפות באה לידי ביטוי בתופעות החוזרות שהוא מזהה, אבל גם בדמותו של בעל הבית שבו הוא גר, שמציף את השפה בגמגומים, במשחקי לשון ובשטף מלים. בזיהויו את העודפויות אין לויטולד ברירה אלא לנסות לסדר לעצמו את המציאות. "קוסמוס" הוא, אם כן, סיפורה של ההתעייפות, של התשישות, שמפילה המציאות העודפת על התודעה החווה אותה. לא פלא שהרומן מתרחש בימים חמים, מלאי אבק, וראשיתו בניסיון להימלט מן המציאות היומיומית. מעייפת היא המציאות, מעייפת מאוד. מעייף הקוסמוס, ומעייפת גם הקריאה בו. ו
קוסמוס ויטולד גומברוביץ' מפולנית: מיכאל הנדלזלץ גוונים והמפעל לתרגום ספרות מופת, 189 עמ'
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם