השורד האחרון: שי ודרור
מועצת השבט סיפקה רפליקות מדוקלמות, מכונת הקריוקי מאלקנה התרחקה מהפלייליסט ואפילו נהג מונית חמדן הבין איך טומי מצא את עצמו בלי כלום. אחרי 52 יום בפיליפינים ושלוש שעות שידור, שי אראל זכה במיליון שקל ברוב "קאט קלין" והוציא את "הישרדות" לחופש
שי אראל הרוויח את הכסף ביושר, אם אפשר להשתמש במילה הזו. הוא עשה מהלכים אסטרטגיים כדי להתקדם קדימה, חבר לאנשים הנכונים ברגעים הנכונים, וכשהיה במיעוט עדיין הצליח לקבוע את המהלכים בדרך לנצח ברוב קאט קליני. אולי מדובר בפריק של שליטה, אבל שייקה החזיק במושכות במהלך כל המשחק, גם אם הוא נתן לסוסים אחרים לדהור לו בכרכרה לפעמים.
"טומי הוא שבלונה. טומי הוא בובה". את זה לא אני אמרתי. את זה ניסה להסביר לי נהג המונית שהסיע אותי הביתה. ומצד שני הוא לקח 40 שקל על נסיעה מיד אליהו למרכז ת"א, אז אולי צריך לקחת את הדברים שלו בעירבון מוגבל. מדריך הקפוארה ניסה הכל אתמול והיה הרבה יותר אקטיבי מכל התקופה שלו על האי: הוא ירה מהפה פתקאות מעוגיות מזל בקצב של מכונת ירייה, ניסה לעשות חיסולים ממוקדים לשי וחשף אחוריים צחורים כנשק יום הדין.
קו ההגנה העיקרי שלו היה "תנו פעם אחת לטוב לנצח", שזו המקבילה ההישרדותית של "אי שפיות זמנית" במשפט הפלילי. גם זה לא עזר. תמימוטומי נשאר ברגע האמת עם לובי קטנטן, שכלל שני בני ברית וחווה אלברשטיין ממושקפת.
קצת חבל על ליאורה. מהגמר היא נשארה בעיקר עם סימן של ליפסטיק מהשפתיים של זיו והרבה מחמאות על הגיזרה, אבל בלי אף קול. את הידע על ניקוי רעלים היא לא הצליחה ליישם על חבר המושבעים והסתפקה ביצירת צלקות רגעיות אצל הבעל של ריקי ובהשחתת הבלנדר הביתי של משפחת שמש.
גם הפעם היא השתמשה בקו ההגנה הידוע, שכבר נשמע יותר צורם מדיסק של הדס: "אני אשה - בגלל זה כולם מתנכלים לי". רוב הזמן, הקואצ'רית נלחמה למען הפמיניזם, אולי הגיע זמן שהיא תתן קצת קרדיט לאנשים ולא תטיל את כל צרות העולם על היחס המפלה למין הנשי.
רק טלכו היה מעט כבוי. לא היה צריך מורפו-פסיכולוג כדי לראות את זה. אולי זו הצניחה ברייטינג של הטוק אנד שואו, ואולי הוא ידע מראש שלצופים המסמסים, רוצה לומר נערות בנות 14, קשה להעריך אסטרטגיה טובה על פני חיוכים של עלם חמודות מגני תקוה. רק כשאוהד דיבר, ראינו את האלטרנטיבי לראשונה בכל המשחק יוצא מהריבוע של ניטשה לטובת זה של ג'ינגיס חאן.
הדוקטור אמנם לא זכה במיליון, אבל הוא ישמח להתנחם בפרס "השורד האחרון" מטעם מערכת "השורד האחרון" (את הפרס לא ניתן לתרום ואין בצילו מענק כספי). ארבעה שורדים, ארבעה סגנונות משחק שונים, ארבעה זכרונות שבקרוב יימחקו מאיתנו לטובת אלירז, גואל ואלין.
הכוכבים האמיתיים של "הישרדות הפיליפינים" ישבו אתמול על הספסל הלא נכון. הם היו קולניים, הביאו אוצר מילים מרענן ונתנו לנו לא מעט אתנחתות קומיות. זיו וליעד, אולי לא התקרבו אפילו לזכות במיליון, אבל כמו שאומר האריה הפצוע, הם יישארו חקוקים היטב בזכרון.
עבדאן עשה הרבה כותרות שעות לפני הגמר. סיפרו שהוא רצה לעזוב, ואני דמיינתי אותו תופס טרמפים בדרך חזרה צפונה. אבל גיסנו פורח מול המצלמה - מחכה לאור האדום ושופך את כל יחידות האורך שסבתא לימדה אותו.
ליעד היא הגרסה הנשית שלו. הרבה פחות בעייתית, הרבה יותר צפויה, ולטעמי גם הרבה יותר מצחיקה. ההספק שלה אתמול היה לא פחות ממרשים: היא לימדה את טומי לספור עד שלוש, נתנה עדות אופי וחיבוק לטלכו, וכפתה על אוהד חילופי נוזלים עם קצת לחץ פיזי מתון. סחטיין על ערך האובר-דרמטיות.
גם ניסו לייצר לנו
והיה את הרוב הדומם: אנגלנדר ניצל היטב את זכות השתיקה המעוגנת בחוק, אביגיל שלחה מבטים נחושים ומתמידים של רוצחת סדרתית וריקי סתם לא הצליחה להגיד את ההאשמות שלה בצורה מספיק אמינה.
האם מועצת השבט באמת שינתה משהו? ממש לא. כדי לנצח 3:6 בגמר, לא צריך נאומים על גודל השעה. תשאירו את זה לטלכו. הקרב הוכרע מראש עוד הרבה לפני הכניסה לשערי נוקיה, ממש כמו משחק בין מכבי ת"א להפועל עפולה. כל השאר היתה העמדה פושרת וארוכה מאד להמלט.
ארבעה חודשים מתישים הגיעו לקיצם. זה התחיל עם רפסודה מתפוצצת, 25 מתמודדים ופיצול הזוי לשלושה חלקים שייזכר לדיראון עולם, אבל ככל שעברו השבועות קיבלנו תוצרת טלוויזיונית לא רעה בכלל. פרסים מאז'וריים אמנם לא היו. אף אחד לא קיבל אוטו, כדי לראות אם קללת המכונית עובדת, איש לא זכה באופנוע ים, ושאבנו לא מעט קולטורה מלוכסנת על חשבון סטייקים מדממים.
אבל מה שהפך את העונה לצמודה, מותחת ומעניינת היה ליהוק די מוצלח. זיו, ליעד, שי, טלכו, אביגיל, טומי, הדס וליאורה הביאו, כל אחד, בורג מסובב אחר ויצרו אסופת ווירדוז שסיפקה רגעים טובים. קיבלנו מטבעות לשון חדשים, הדחות מפתיעות, דרמות גדולות ומאבק צמוד עד לשלבים האחרונים.
פרידה היא תמיד דבר עצוב. במהלך העונה גם אנחנו עברנו פיצול זוגי. אני נשארתי עם הספה על פי הסכם הבוררות, והצלע הנשית קיבלה את הבלנדר והשקית עם האצות. איך זה להיות לבד? עדיף שתשאלו את גיא גיאור, הוא הולך לעשות מזה עסק טוב בחודשים הקרובים.
ההפסקה היא זמן טוב לשאוב קצת מנוחה, לפני שאסופת ווירדוז אחרת תגיע להשחית אי אקזוטי נוסף אי שם בעולם. האם יש מקום לשיפור בפורמט? לא מעט אנשים, וביניהם אני, חושבים שכן והרבה, אבל לא בטוח שבהפקה ובערוץ 10 יסכימו איתנו. אתם יודעים מה. צודקים. סגור. אין ויכוח.
1. "שי, אני רוצה להגיד לך בלשון המעטה - אתה מה זה מניאק. כל כך מניאק, כל כך שתלטן. הגבר שבבית חותם על הצ'קים. יעני נותן את הטוטאל. חשבת שאני ילדה. אפשר להביא אותי בסיבוב. מה שנקרא להביא אותי בחצי" (ליעד מבהירה לשי שהוא ישלם במזומן ומהר)
2. "הסיפור הזה על נחישות והתמדה, גם רוצחים סדרתיים הם נחושים, אולי גם להם ניתן מיליון שקל" (אביגיל שוקלת לתת את הקול שלה לג'ק המרטש)
3. "חנוך, דווקא אתה בתור ספורטאי אולימפי, שהשתתף בהרבה אולימפיאדות והביא הרבה כבוד לישראל, יודע שבלי נחישות אי אפשר לנצח בשום תחרות" (שי זוכה במדליית זהב על חנופה)
4. "לחשוש זה מילה של חננות, אבל שלא יגיעו רגועים בכלל" (ליעד משגרת אזהרה לרביעיית הגמר ומציעה לגיא זוארץ לרדת מלקסיקון הלאטחים)
5. "גיסנו, יש בעיה, למה אתה בכל מגיע לוויכוח עם יעלי, 7,000 איש פה היו סותמים את הפה ומשתחווים, ואתה מתווכח איתה? אפילו לחכם חנוכה לא יצא כזה שידוך, כמו שיצא לך. ועל זה נאמר עדיף סנטימטר מזל על קילומטר שכל" (זיו מציע לגיא זוארץ להמשיך לעבוד אלילות)
אנחנו מודים על האי-מיילים, הפניות והתגובות הרבות, הטובות והפחות טובות. ניפגש מחר עם מצעד ציטוטי העונה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם