לקרוא את הדרך: על הגרסה המלאה של "בדרכים"
מגילת "בדרכים" של ג'ק קרואק היא שירת דרך עשירה, ראשונית, עוצמתית ונועזת. חגיגת הטקסט המקורי של הספר המכונן
זוהי הגירסה המלאה והראשונה של הרומן, כפי שג'ק קרואק (1922-1969) הביא באביב 1951 לעורך בהוצאת "וייקינג" הניו יורקית. הוא נשא את כתב היד תחת זרועו כגליל של נייר טלפרינטר, או כשורה של גליונות נייר מודבקים זה לזה, ופרש אותם לפני העורך בצורת דרך מתארכת. וייקינג האכילה מרורים את היוצר הייחודי עד שהספר יצא לאור בספטמבר 1957, אחרי סיבובי תיקונים רבים.
התרגום הטרי שלפנינו מאפשר נבירה במעמקיו הלא-ערוכים של הטקסט הקרואקי. מתגלה כאן בניין תת-קרקעי שלם, נרחב ורב-מחילות. מעליו מתנשא הטקסט כפי שהכרנו אותו עד עתה: מבנה עילי משוייף, צייתן בכל הנוגע לצורת הגשה.
מובן שההתייחסות כאן לא תשווה בין גירסת ה-297 עמ', שעודד פלד תרגם לעברית ב-1988 (זמורה-ביתן) ביד אמן, לבין גירסת "המגילה" שלפנינו, שהמתרגם שאול לוין זרם עמה בהתמסרות שלמה. הווארד קאנל, סופר ומי שערך את הספר שלפנינו, סוקר באחת ההקדמות את גלגולי הטקסט מתחילת הכתיבה (47') ועד צאתו לאור. כדאי לגשת להקדמה זו ולאחרות בסוף קריאת הרומן. הגמול אפקטיבי יותר בסדר הזה.
הקוראת נוגסת בטקסט באותו קוצר נשימה נלהב שבו נגסה בגירסה הערוכה לפני עשורים אחדים, אלא שהפעם החגיגה עצומה שבעתיים. מגילת "בדרכים" היא שירת דרך עשירה, ראשונית, עוצמתית ונועזת, משולחת רסן, שקוראת תיגר על כל סמכות, הן בתכני הסיפור והן בעיצובו, עד כי הגיל הנצבר של הקוראת הופך במקרה זה לנכס נעוּרי דשן.
אכן נהוג להתייחס ל"בדרכים" כאל ארוע לצעירים. אחרי קריאת המגילה אני בטוחה שהספר בשל מבחינה ספרותית למרות שנכתב בידי צעיר שטרם מלאו לו שלושים. יש בו חוכמה ספרותית ואנושית ויופי אמנותי שנכונים לעיני כל חסרי הגיל.
הייתי יכולה לקחת כל חתיכת טקסט מהמגילה הזאת, שאין בה חלוקה לפסקות או לפרקים, הכול רצף נהדר, הייתי יכולה לקחת ולהדגים למעוניינים את נימוקי אהבתי. לא צריך להסביר, רק לנוע עם שירת הדרכים, להכנס לקצב שלה, לשעוט ולהתבונן, כי אמריקה היא כל העולם והעולם
"לא ידעתי לאן כל זה מוביל ולא היה איכפת לי", כותב קרואק. העובדה שמדובר בטקסט אוטוביוגרפי מתמוססת לתוך הספרות הנפלאה הזאת, הנכתבת בלילה גשום. הניחו לשגיאות ההגהה באשר הן, בטקסט הזה הן מתקבלות כחלק מגירסת מקור מחוספסת המכילה את שיעוליו המעושנים של קרואק. הטקסט המיתולוגי היה ונשאר מלא לחנים ונופים, הגוּת וערים, אישים ומרחבים שוממים, ובני אדם רבים מירכתי המקומות ומשולי הדרכים ומקצות החיים. מן המקום שבו מתחילה היבשה ועד המקום שבו היא נגמרת. מניו יורק עד סן פרנציסקו. מדנבר ועד ניו אורלינס. המגילה סוחפת את הקוראת, בשם "טהרת התנועה וההגעה לאן שהוא, לא חשוב לאן, ומהר ככל האפשר ובתוך כך להתרגש ולקלוט את כל הדברים ככל האפשר".
ג'ק קרואק, בדרכים, המגילה המקורית, מאנגלית: שאול לוין, הוצאת מחברות לספרות, כנרת, זמורה-ביתן, 431 עמ'
נא להמתין לטעינת התגובות
