יצירה, נפש וגוף: ביוגרפיה של גוסטב מאהלר
הביוגרפיה המלומדת שכתב פסיכיאטר אוהד על גוסטב מאהלר מתמקדת בהתפתחות יסורי הנפש של המלחין. הביוגרף הזה לא אהב את אלמה
לבושו אמנם הדור בתצלום, כמנהג התקופה ובהתאם למעמדו כמנצח האופרה של וינה הקיסרית, אך אין בו רשמיות. עניבת הסרט רפויה מעט, מעילו השחור מונח על כתפיו ברישול ושרווליו מתנופפים ריקים ברוח הים. הכיתוב אומר: "מאהלר בהולנד 1906". התמונה מנציחה רגע קליל עטוף בלבוש כהה. נעליו הבוהקות של מאהלר דורכות על עשב דשן, הים שמאחוריו נראה רוגש אך צייתני, ופניו של המלחין מוארים בחלקם בשמש מיטיבה. שפתיו הנמתחות בחיוך מאופק נקלטו בעיצומה של אמירה כלשהי, ושתי גומות מוארכות מצטיירות מצידי הפה עשיר ההבעה.
גם כאן, כבכל תצלומי הדיוקן שלו ופרוטומות הראש, פניו של מאהלר (1860-1911) קורנות באור שיש בו משהו שבא מן השמיים. מצחו הגבוה ורעמת שערו השלימו תמיד דיוקן של מי שיודע יותר. והוא אכן ידע הרבה יגון, ויותר מרבים ידע ליצור מן השכול מוזיקה נשגבת.
קריאת הביוגרפיה המלומדת שכתב הפסיכיאטר האמריקאי סטוארט פדר (1930-2005) מותירה את הקורא מלא הערצה וחמלה כלפי מאהלר האדם והיוצר. פדר מנתח את יצירותיו הגדולות של המלחין, ובעיקר את הסימפוניות, במקביל לתחנות המשבר בחייו. וכאלה היו רבות.
אופנת אלמה, שפשטה באחרונה בקרב סופרים ותסריטאים, מתמקדת במי שהייתה אשתו של מאהלר. הגברת אכן הייתה דמות ססגונית במושגים של תחילת המאה ה-20, ובימינו היא אפופה בעיקר גוונים של צהוב, שקל לסחור בהם. לפי פדר היא לא הייתה יותר מכך. מחבר הביוגרפיה אינו אוהד את אלמה, ולא משקיע מאמץ בהסתרת זלזולו באישיותה, כמו גם ביצירתה.
עמודי הספר שלפנינו מכילים את חיי המלחין בכללותם, אבל הם מתמקדים בהתפתחות עולמו הנפשי המיוסר, ובהשפעת יחסיו עם המוות על יצירתו. פדר מעניק משקל רב לפגישה שנערכה בין מאהלר לפרויד. המלחין יזם את המפגש הטיפולי בקיץ 1910, אחרי שספג עוד ועוד מכות קשות: בליבו נשא תמיד צער לא ינוחם על מות אחיו האהוב ארנסט, בילדותו חווה את מותם
מאהלר נסע לליידן שבהולנד כדי לפגוש את פרויד. המלחין עשה דרך ארוכה ברכבות, שוחח עם פרויד במשך ארבע שעות של טיול רגלי לאורך תעלות ליידן, וחזר מיד במסע רכבות לביתו שבאוסטריה. חרדת הנטישה שיתקה אותו, ולכן נצר עתה בליבו את הבטחתו של פרויד שאלמה אינה מסוגלת לעזבו. פדר מייחס חשיבות מכרעת לצורך של מאהלר באֵם שיוכל לחסות תחת כנפיה. אמה של אלמה שמשה בתפקיד זה, וכך גם אלמה עצמה, כשמאהלר כבר גסס.
הטקסט מגלה, שמלבד עניינו בנפש האדם ובהשפעתה על תחלואי הגוף, פדר מכיר לעומק את הפרטיטורות של יצירות של מאהלר. הוא עורך נתוחי משמעות לצלילים ולמלים, בהיותם, לגירסתו, עדים ראשיים למצב הנפש. בסיכומו של דבר, טוען פדר, סערת הנפש של מאהלר הייתה הכרחית ליצירתו. אבל היא גם שהחלישה את ליבו החולה עד שהביאה עליו את המוות שלו ייחל וממנו חרד.
סטוארט פדר, גוסטב מאהלר, חיים במשבר, ביוגרפיה. מאנגלית: יאיר לוי, הוצאת רסלינג, 351 עמ', כולל הערות
נא להמתין לטעינת התגובות
