ביקורת טלוויזיה: קלף מנצח
בגיל 30 החליטו לירון ישי שלא יעזור בית דין, היא חייבת לחבק את אבא שלה שלא ראתה מאז גיל שנתיים. כמה ש"האח הגדול" ישתדל, הוא לא יצליח להפיק דרמות שכאלה, רק חבל שהן משודרות בשעות כל כך מאוחרות ומאבדות את כל הצופים הפוטנציאליים
כרמלה הכירה את צ'ארלס כשעבדה במסעדה בנהריה. הוא היה אז חייל או"ם אירי ששירת בלבנון. השניים נסעו לאירלנד, היא לא הסתגלה לחיים שם, הוא לא רצה לעבור לכאן. נולדה להם בת, וכרמלה ארזה מזוודה וחזרה. מאז נותקו הקשרים. לירון היא טיפוס שמזיל דמעה לפי לחיצה על המתג. קל מאוד להזדהות עם המסע, ובמיוחד להבין את הרצון שלה לחפש את הגבר שהשאיר חלל גדול בחייה. היא לא מאשימה אותו לרגע, וזה בכלל בלי לדעת מי הטיפוס שנעלם. לכו תדעו, אולי מדובר בנוכל חלקלק.
העיתונאית דליה בן-ארי מובילה את החיפושים במה שנראה ממש כמו סרט מתח בהזמנה. הדפדוף בספרי הטלפון, חצאי הרמזים, פגישות עם ותיקי הצבא האירי. רגעים שנעים בין ייאוש לתקווה כשהכל מתובל בהמון רגש מתפרץ. לבמאים תומר שני ורן לנדאו יצא קלף מנצח לאורך כל המסע. הרי הם היו יכולים להגיע לביתו של האב במולינגר ולקבל איזה אירי קפוא, שהיה טורק את הדלת בפרצוף ומשאיר אותם עם טעם רע בפה.
מתוך הסרט ''מחפשים את אבא''
צילומסך
אבל צ'ארלס תפס את בתו וסירב לעזוב. התמונה שלה הייתה מונחת מעל האח בביתו כל אותן שנים, והוא סיפר ששלח עורכי דין לחפש אותה, אבל הם חזרו ללא תשובה. צ'ארלס הנרגש ידע שיום המפגש יגיע ואילו בתו ביקשה שיותר לא יעזוב. אפילו ברשימת הקרדיטים, בסיום, כבר היה כתוב לירון צ'ארלס.
יש יותר דרמטי מזה?
חבל שסרטים כאלה מגיעים לשעות כל כך מאוחרות ומאבדים הרבה צופים פוטנציאלים. שוב שיקולי רייטינג, טאלנטים ומשבצות פנויות. רק שכמה ש"האח הגדול" ישתדל, הוא לא יצליח להפיק דרמות שכאלה. מגיע שידור חוזר ואז באמת לא יישאר בסביבה טישיו אחד יבש.
מחפשים את אבא, ערוץ 2
נא להמתין לטעינת התגובות
