פצצת זמן: ראיון עם סיון קליין
סיון קליין לא מתביישת שהייתה מלכת יופי. היא לא מתחנפת ולא מלקקת. סיון קליין יודעת את העבודה. שלוש שנים היא משרתת בצבא הקטן והחכם של גיא פינס. בעוד חודשיים הם יעזבו את HOT. מה יקרה אז? קליין רוצה לשחק עם הגדולים, להנחות תוכנית פאנל, את "האח הגדול", או אולי להגיש עם אברי גלעד. מוכנה לקלוז-אפ שלה
בעוד חודשיים, בתום 13 עונות ב-HOT, צפוי גיא פינס, האיש ותוכניתו, להיפרד מבסיס האם. בינתיים לא ידוע לאן ינדוד משם, איך תיראה התוכנית באכסניה החדשה ומי יצטרף אליו. קליין אומרת שבמערכת שוררת "אווירת הכחשה". לדבריה עובדים כרגיל, מתעלמים מהאפשרות שפגרת החורף יכולה להיות גם מסיבת סיום. "אין לי מושג מה יהיה אבל קשה לי להאמין שיוותרו על התוכנית. אני מניחה שתהיה פגרה להתארגנות ונעלה מחדש, ואם זה מה שיקרה, אני אהיה שם".
זאת יכולה להיות עבורך נקודת יציאה, לא?
"אני לא שחקנית, לא אעשה איזו טלנובלה ולא סרט, ופינס זאת לא עבודה שמצריכה ממני כל כך הרבה. אין סיבה שאעזוב מפני שאולי עוברים למקום אחר".
אחרי שלוש שנים שם לא מיצית?
"גם אסי עבד בפינס עד שהוא חתם חוזה טאלנט בקשת וקצת אחרי. זאת עבודה מאוד נוחה מבחינת ההקבלה שלה לדברים אחרים, אני יכולה להגיש תוכנית בערוץ אחר ועדיין להיות הכתבת של גיא וזה מה שהייתי רוצה לעשות. אני הולכת עכשיו לכל מיני טסטים לתוכניות בפיתוח ואני מקווה שאחד מהם ייצא. השבוע עשיתי שניים".
לאילו תוכניות?
"לא יודעת אם מותר לי להגיד. תמיד כשאני קוראת כאלה משפטים בראיונות אני אומרת 'זה שקר', אבל באמת שלא. זאת תקופה שאני מקווה שייסגרו בה כמה דברים".
זה לא הדבר הראשון שהיא תגיד ויותר קל לה לספר על האודישן שעשתה ל"מהדורת השבט" או על זה שהיא רואה את עצמה מחזיקה תוכנית כמו "האח הגדול" ("בלי לקחת את המקום של אסי, כמובן"), אבל לצד אלה - אם הכיסא בתוכנית הבוקר ליד אברי גלעד היה פנוי, קליין לא הייתה מתנגדת לשבת עליו. אם זה היה תלוי בה, יישור קו קטן בענייני אקטואליה והיא בפנים - לא משהו שלא תוכל להשלים ו/או לפצות עליו בחינניותה. נדמה שככל שהרעיון מדובר יותר במהלך שיחתנו, גם אם סתם נזרק בהתחלה כתהייה של החתומה מעלה, הוא מוצא חן בעיני קליין יותר ויותר. בסוף איכשהו יוצא שגם מהצד זה כבר לא נראה ליהוק כל כך מופרך. האיום האיראני, מתכון לחביתה ונעבור לאורן וייגנפלד למבזק - לא בטוח שלעמוד על שטיח אדום בעזריאלי ולפטפט עם מורן אטיאס זאת משימה קלה יותר.
"אני לא יודעת אם אני קופצת מעל הפופיק וזה לא שאני הולכת להיות אילנה דיין, אבל אם אני חושבת על דברים שהייתי רוצה לעשות בטלוויזיה, אז כן, אני חושבת שאני יכולה לגעת באקטואליה. לא בתחקירים נוקבים, אילנה דיין אני לא, זה מצחיק ופאתטי לומר את זה, אני גם לא אהיה יונית לוי מחר, בעיקר בגלל העבר שלי, אבל תוכניות בוקר או משהו מהסוג הזה אני חושבת שאני יכולה לעשות".
את רואה את עצמך מספיק שנונה וחזקה כדי להגיש לצד מישהו כמו אברי גלעד, למשל?
"כן. אני חושבת שיש לי מה לומר. אני יודעת שיהיו כאלה שזה ייראה להם מוזר. זה לא מפריע לי. גם לא אלה שחושבים שאני טיפשה. מה שכן, אני יודעת שזה משהו שאני אצטרך לשנות בשבילו פאזה בחיים".
מרגישה בשלה?
"כן".
אנחנו נפגשות אצלה בבית, במרכז תל אביב, על השדרה. עברה לפני שבוע עם החבר שלה, מיקי לסר. לפני כן גרו באותו בניין, קומה אחת למעלה, אבל חשקו במרפסת. הם זוג כמעט שנה. הכירו דרך חבר משותף. לפני שלושה חודשים עברו לגור יחד. נשמעת מאוהבת. יש גם גורת כלבים חדשה שהצטרפה.
באמצע הפגישה היא נכנסת לרגע פנימה, עוברת מול מראה וחוזרת מפוכחת. "אמרתי לעצמי, את לא כזאת יפה היום", היא משתפת, נזכרת בראיון שנתנה לפני שבע שנים, בשנת המלוכה, מצטטת את העיתונאית הירושלמית שפתחה את הכתבה בתיאור: "ואז סיון קליין נכנסה לבית הקפה. נראית רגיל". הדגש בסיפור הוא על המלה "רגיל". קליין מבטאת אותה תוך עשיית מין פרצוף, מספרת שלפעמים שוכחים לה שהייתה מלכת יופי ואומרים לה שזאת מחמאה, היא כנראה לא מספיק מתאימה לסטיגמה.
אבל לא תמיד כל כך בא לה על המחמאה הזאת.
"כל המהות של המקצוע הזה מעליבה", היא אומרת כשהיא נשאלת אם היא לא חוששת תמיד להישאר על תקן מלכת היופי במיל' שסימנה וי על גיא פינס. "זה לא כמו כשאת עורכת דין ומתייחסים לאיך את בתור עורכת דין, לתפקוד ולמקצועיות שלך. כאן מתייחסים לאישיות שלך, לאיך שאת נראית, למי שאת. אבל אני מבינה את הכללים, ואגב, אני דווקא אוהבת להתראיין. זה נורא כיף בעיניי, יש לך אחר כך 1,500 מילים שמתארות את הבנאדם שאת, לטוב ולרע. אני באמת מכירה את המשחק. אני מכירה את שיחת הטלפון עם העורך רגע לפני, אני יודעת שיש בנאדם שקצת יותר מעניין לדבר איתו ואחד שפחות ואני יודעת איך אתה ניגש לראיון עם בנאדם כזה ואיך עם בנאדם אחר".
את יכולה להבין שבהכנה לקראת פגישה איתך ישנה התהייה - חכמה או לא כל כך?
"בטח. אבל זה הגיוני, את לא מכירה אותי".
זה לא ככה עם מרואיין כמו קושניר, נגיד, וגם אותו אני לא מכירה.
"נכון, אבל גם אם עקבת אחרי הקריירה שלי באדיקות יש סטריאוטיפים. באים לראיין מלכת יופי לשעבר ובאים לראיין שחקן הבימה מוערך וכוכב טלוויזיה. זה אחרת, אין מה לעשות".
אם לא היית מגיעה לתחום הזה מתחרות מלכת יופי אלא מגל"צ אולי לא היית צריכה להתנצל על המקום שאת רוצה להגיע אליו?
"אבל אף פעם לא הרגשתי שאני צריכה להוכיח שאני לא בסטריאוטיפ ואני מבינה שיש בחורות אחרות שכן עונות לו, אני מראיינת אותן. אבל זה גם היה לרעתי, דווקא מהכיוון ההפוך כי הרבה פעמים אומרים לי 'תשתחררי קצת' ומה שאני נתקלת בו הכי הרבה זה שאומרים לי 'את נראית ילדה טובה ונורא קלאסית - אנחנו צריכים קצת יותר שכונה'. השבוע אמרו לי את זה. ואני באמת חושבת שאני מאוד כנה ומאוד משוחררת. אני נותנת הרגשה של מישהי שמאוד מודעת לעצמה? אני יודעת שיש בנות שכל שנייה זה אודם ולפתוח לך את הדלת מאופרת טיפ טופ על עקבים. כל אודישן שאני הולכת, אמא שלי אומרת לי 'אבל שימי עקב'. העקב הזה מאולץ, אני נורא גבוהה עם זה - כנראה איזה תסביך גובה - ולבוא לראיון בגובה כזה מרגיש לי נורא דוגמנית. וזאת לא אני. אני סניקרס כזה".
שבע שנים אחרי, מלכת היופי נראה כמו חלק מצחיק בביוגרפיה שלך?
"לולא זה לא הייתי עושה את מה שאני עושה היום. זה היה אישור הכניסה עבורי. למרות הזכייה, התחרות עצמה הייתה מאוד קשה. אני בנאדם שמאוד אוהב תשומת לב, אבל זה היה מלאכותי בעיניי. לא נעים, כל הצלמים, לאף אחד לא באמת אכפת, ונורא לחוץ הראיון ל'לאשה'. אני כל הדרך הבנתי, זה בכלל לא סביבי, זה מנגנון שעובד כל שנה בלי קשר אליי".
יש מי שיודעות להתמסר לזה.
"נכון, כמו שיש את אלה שיודעות לבוא לאירוע ולהתמסר לפפראצי, ואני לא. אני יכולה אולי להיות כזאת אם אני במצב רוח מאוד מלא ביטחון עצמי. אבל גם כן, נורא קשה לי, יש בנות שיודעות לעשות את הפוזות הנכונות מתי שצריך. אין לי את החלק הזה של המקצוע".
באריזה מתוקתקת ובקריינות של גיא פינס קליין מסכמת כעת תקופה שבמהלכה מילאה תפקיד במנגנון שאמור למכור את תעשיית הכוכבים כאן ולהוסיף לה את הזוהר, מרכיב מלאכותי. אוף קמרה מדובר בחוסר חגיגיות הגובל לעתים בעליבות, שמתחיל ונגמר בערמת כוכבות דרג ג' שמריחות קופונים מקילומטרים. ביום טוב היא על סט של דרמה יומית, מנשנשת בורקס קר עם הכוכב, יהודה לוי.
כשאני שואלת אם מישהו מכל המאות שעברו מול המיקרופון שלה הפך לחבר, היא לא מצליחה לחשוב על שם, ולשאלה האם מישהו מהם הצליח לאחרונה לעניין במיוחד או להפתיע אותה היא מתקשה לספק דוגמאות. "זה הכי בליל", היא אומרת.
"לאנשים אין כל כך הרבה מה להגיד. אין מה לעשות, אין כאן כוכבים גדולים. אני חושבת שאת יהודה לוי ראיינתי בחודשיים האחרונים ארבע פעמים, ואת יודעת, זה יהודה לוי, אנשים רוצים לראות אותו, מספיק שהוא אומר איזה משפט, והוא נורא נחמד, באמת מבין, אומר 'יאללה, בואי נעשה את זה'. אני מעריכה את זה. אני באתי בשש בערב לראיין אותך, אתה באמצע יום צילום וזה חלק מהעבודה שלך וזהו, ועשינו אחלה ראיון. הרבה פעמים לפני ראיון אומרים לי 'שיהיה קצר, טוב?', ואני מבינה גם את זה. אני שם ולידי עוד 5,000 צוותי צילום והכוכבים מתראיינים מאחד לאחד ובסוף יוצא שיש אותם סינקים אצל כולם".
מגוחך, לא?
"כן. הרבה פעמים אנחנו מתייחסים לתקשורת, לזה שיש לך יותר צלמים ממדורי רכילות. באמת, תסתכלי, זה אבסורד. זה מקשה על כולם. זה מקשה על הטאלנט, שנכון, הוא עובד ומקבל סכום יפה אבל זה מרגיז, וכל כך הרבה סטילס באים, זה מטורף. אז גלית גוטמן עוברת ממני ל'Y בעשר' ואחר כך ל-ynet ואז ל-E!online ולא יודעת מה, ובערב את תראי את זה בכל מקום ולפעמים זה גם ייכנס לחדשות 2 או לאולפן שישי - כן, זה המצב. פאתטי? לא יודעת. התרגלתי. אני מבינה שיש פה מוצר שצריך לקדם".
מה הסיכוי שלך להביא משהו רענן וחדש?
"גם אם יהיה אותו סינק בכל מקום, לנו יש עורכים יותר טובים, העטיפה שלנו יותר טובה והכתבה שלי תהיה יותר מגניבה".
גאוות יחידה?
"בטח".
ג. יפית הייתה הראשונה שלה. זה היה באחד הטסטים שעשתה כשהצטרפה למערכת "לילה" אחרי הצבא. אודישנים לפינס היא עושה פחות או יותר מגיל 19. כשהיא הגיעה לאודישנים בגישה של "וואו, אני הולכת להיות בטלוויזיה" היא לא עברה. כשההתלהבות נגמרה, היא התקבלה. בת 25, ילדות ירושלמית רגילה שקיבלה טוויסט כי היו לה יותר מדי חודשים פנויים בין הבגרויות לגיוס. אחרי שמלצרה, נסעה לחו"ל ופחות או יותר גמרה את כל מה שאפשר לעשות, החליטה ללכת לתחרות מלכת היופי, שהייתה אמורה להסתיים כמה ימים לפני מועד הגיוס המתוכנן. שם הגיעה התפנית. כיום היא לומדת משפטים ברייכמן, כמצופה.
למרות שהיא מסמנת וי על כל הסעיפים הנדרשים - הדוגמנית, החבר היושב על הון משפחתי קטן, הג'וב אצל פינס - קליין מעידה על עצמה שהיא דווקא לא מהמתערבבות. לא סוגרת מסעדות בימי הולדת ולא מזמינה סלבז לחגיגה. כשהאייטם נגמר, איתו גם השיחה. לפני שבוע ראיינה את בר רפאלי. מישהו מהצד שאל אותה אחר כך אם היא אוהבת את העבודה שלה, אמר שזה נראה ששתיהן עושות את מה שהן עושות רק כי הן חייבות. "הרבה פעמים לפני שמראיינים מישהו יש איזה סמול-טוק ואני מעדיפה לא לעשות אותו, גם כדי שהוא יקרה מול המצלמה, והרבה פעמים זה גם מביישנות. אותו דבר אחרי הראיון, אני ישר אומרת 'או.קיי, תודה, ביי'. זה תמיד רגע מביך בשבילי. אבל נגיד שאני מראיינת את בר רפאלי, אני הרי לא חברה שלה או משהו, אז בעיניי זה מנוכר להמשיך לדבר איתה אחר כך. הסמול-טוק הזה נראה לי מנוכר, לא ההפך".
וכשמנפנפים אותך?
"ממש לא מעליב אותי. זאת פיקציה. גם כשאומרים לי 'אני לא רוצה לדבר על זה'. זה הכי פאתטי בעיניי. על מה אתה רוצה לדבר? זה כתוב בפאקינג כל עיתון".
לך אין משהו שאני יכולה לשאול עליו ותגידי שעל זה את לא רוצה לדבר?
"יש".
מה?
"חשבתי על התקופה שניג'סו לי על דן מנו. באמת לא רציתי לדבר על זה".
ברור לך שהשם שלו מופיע כאן בדף השאלות.
"סבבה. אני יכולה להבין את זה. העניין הוא שאין לי כל כך מחסומים ואני לא יודעת למדר מידע, אז באותו זמן הייתי צריכה לסדר לי בראש מה אני אומרת. אף פעם לא היינו זוג אבל הייתה תקופה שהיינו ידידים נורא קרובים וזו גם הייתה תקופה רגישה כי נפרדתי מחבר שלי. זה כל הסיפור".
בתור מי שהייתה שם, איך הדברים נראים מהצד השני, המסקר?
"אני לא באמת מרגישה ככה, שעברתי מצד לצד. ואני לא מרגישה שחוסכים ממני תשומת לב עכשיו".
למרות שאת כבר לא זאת שאותה כולם באים לצלם.
"לא חושבת על זה".
לא בא לך לעשות קמפיין גדול? למה זה לא קורה?
"בא לי, כן, ואם יהיה משהו אני אעשה, אבל אני לא דוגמנית בהוויה שלי, לא שיש משהו רע בזה. אני מאוד אוהבת את זה, זה אחלה כסף. עכשיו אני לא מרגישה כל כך נוח עם הגוף שלי, אבל בגדול זה אחלה. מה שכן, אחד הדברים שהבנתי בתעשייה הזאת הוא שרוב הזמן לא מתכננים יותר מדי. יכולים לקחת מישהי כי היא נורא חמה עכשיו או סתם כי הסוכן דחף מספיק. הרבה פעמים דברים קורים במקרה ואין מה להיעלב או לנתח את זה יותר מדי".
מה זה אומר "עכשיו אני לא מרגישה נוח עם הגוף שלי"? יש בחורות שזה המצב הקבוע שלהן.
"בואי נגיד שזה קורה לא מעט בחצי השנה האחרונה, אבל בסדר, קורה. ולגבי דוגמנות, מה רע לך שיש לך תמונות שאת יוצאת בהן יפה, ואז מראים לסבתא והיא בכלל בעננים והחבר גאה? בימים כאלה אני מרגישה הכי יפה. מצד שני, היו גם ימי צילום שהרגשתי חרא".
למה?
"תמיד שנאתי את ההתלחשויות על הסט, בצד. היום כבר לא אכפת לי מהן, פעם הייתי נורא בסטרס מזה. אין לי מושג מה אומרים שם, כי אף פעם לא שמעתי, אבל יכולים להגיד שם הכל. שאלת קודם על איך הדברים נראים לי עכשיו, מהצד? אז לפעמים כשאני מגיעה לסט צילומים ואני רואה את זה אני חושבת 'מסכנות' על הדוגמניות. אבל עוברים את זה. תמיד נורא כיף כשמרוצים ממך ועפים עלייך. הייתי בשני המקומות, רק שהיום אני יודעת מה חשוב באמת. אני יושבת בערב עם חברים והכי כיף לי בעולם, אז מה זה משנה, אז קצת עליתי במשקל, אז מה? יש לי חבר מהמם באמת, עבודה שאני אוהבת, הכל בסדר גמור".
נא להמתין לטעינת התגובות
