הזירה הלשונית: הז'רגון ההומואי המחודש של "בדרך הביתה"
הלקסיקון ההומו-לסבי התמקד בעיקר בתיאור בוטה של יחסי מין והציג את הקהילה בתור רודפי מין מזדמן. כעת חושפת הסדרה החדשה של תומר הימן, "בדרך הביתה", שפה הומוסקסואלית אחרת: מעודנת, רומנטית ולעתים עצובה. וגם: מגפת השפח"ז מתפשטת, ואיך נכון לבטא – שפופרת או שפורפרת?
הלקסיקון ההומו-לסבי, העולמי והישראלי זכה לתיעוד מקיף, בין היתר גם במדור זה. זהו לקסיקון בוטה, המתמקד בעיקר ביחסי מין, באיברי המין ובטיפוסי הומואים, בעיקר גברים. הלקסיקון הזה אינו עושה חסד עם הקהילה. הוא מציג את חבריה כרודפי מין מזדמן וכמוטרדים בראש ובראשונה מהשגת אקטים מיניים. הסדרה "בדרך הביתה" מציגה פן שונה. מול הלקסיקון הבוטה המוכר נוסח "נושכי כריות" ו"בוחשים בשוקו", מוצגת בסרט שפה הומוסקסואלית מעודנת, לעיתים רומנטית, לעיתים עצובה, ועם זאת מאוד מינית ומאוד פיזית.
תומר מדבר אל אהובו ארז על גבר שראו שניהם:
"אתה חושב מה היית עושה אתו? איך היית נכנס אתו למיטה?"
תומר מדבר עם אמו נועה על אהבתו לארז:
"יש בינינו נשיקות וחום ולאו דווקא מין. אתה ישן אתו ואתה קם אתו. את יודעת איזה נשיקות מדהימות היו לנו?"
תומר מדבר עם ארז על אהבתם:
"מה בגוף שלי אתה אוהב?"
ארז
תומר שואל: "את הזין שלי אתה אוהב?"
ארז עונה: "אני מת על הזין שלך. זה מה שטוב, שהוא לא חלק ממך. לפעמים הייתי רוצה להיפגש רק אתו".
גם המשפט האחרון, הנשמע נועז, יכול להילקח משיח הטרוסקסואלי אינטימי.
הז'רגון ההומולסבי בולט יותר כשתומר, בין בני זוג קבועים, שב למועדוני ההומולסבים ופוגש גברים מזדמנים. אחד מהם הוא דני.
דני מספר על אחד משותפיו: "יש לו בולבול קטן!, ג'ונג' קטן כמו שאומרים".
דני מגדיר את עצמו: "אני ההומו שבהומואים. יש מי שמקבל ומי שנותן. מי שמקבל הוא ההומו שבהומואים".
דני פוחד מן הזקנה: "יסתכלו עלי בקטע של וייז'ה, זקן ומגעיל. וייז'ה זה כאילו זקן בשפת ההומואים".
במפגש עם צבי, הומוסקסואל מבוגר, עולה העצב העמוק המפחיד את דני.
צבי אומר לתומר על התקופה שהיו שכנים: "פגשת אותי – ומה זה היה קרחון, כאילו אמרת: יאללה חתיאר, עזוב אותך".
גם צבי, כמו תומר, שב למקום שאותו הוא מחפש, אהבה וחום, ולאו דווקא מין: "האופציה להתעורר אתך בבוקר, לפגוע בך ברגל כשאתה מסתובב מצד לצד, אלה מגעים פיזיים נפלאים".
תומר מעלה את עניין "החדירה". חדירה" היא מונח הומוסקסואלי, למרות שקיימת כמובן חדירה גם ביחסים הטרוסקסואליים, אך היא כאן בחזקת המובן מאליו שאין מדברים עליו. בשיח ההומוסקסואלי "חדירה" היא נושא שעוסקים בו.
צבי: (בלעג עצמי) "הניסיון שלי בחדירות הוא אולי די קטן. אני בקושי מוצא מישהו".
שיחה עם שותף מזדמן אחר:
"אתה לא הזדיינת עם אף אחד?"
"אתה יכול גם לחיות כשחודרים אליך?"
השותף אומר: "זה ניצחון קטן. כשאני מזדיין, כשאני חודר, נראה לי ברור משמעות הקיום שלי".
גם במפגש הזה השיח עובר לתחום הרגש והאינטימיות.
"כששכבנו, הרגשתי שהתאכזבת ממשהו. התאכזבת מהגוף שלי? מהמין?"
השותף עונה: "היתה שם חוסר אינטימיות. אצל הומואים יש כאן קצת בעיה – מתלהבים ממישהו עד שהם מצליחים להיכנס אתו למיטה, ואז מאבדים כל עניין".
תומר פוגש הומוסקסואל ערבי באחד הפסיטבלים. הוא מספר לו שבקהילה ההומולסבית הערבית נהוג לקרוא להומו בשם נשי מקביל, והוא מדגים: "תומר/ תומרת", "אחמד/ חמידה".
אחרי כל אלה, חושף השיח הזה, ובעצם סיפור הסרט, את השאלה המרחפת על העולם ההומוסקסואלי: הקושי ליצור מערכות זוגיות לטווח ארוך, יש זוגות קבועים לא מעטים, אך התחושה היא שיש גם קושי מובנה, ההופך את השיח הזה לעצוב יותר, ולעיתים מרוכז יותר במין, הכול על פי ההקשר.
המשפטים הבוטים ביותר בסרט, והמבחילים שבהם, נשמעים מפי אחד המפגינים נגד מצעד הגאווה. גבר מזוקן, חובש כיפה, צועק קבל עם: "אם אבא שלך היה נותן את הזרע בתחת של מישהו אז זה היה רוצח". האיש נהנה מאוד וחוזר שוב ושוב על משפטים שבהם נפגש "הזרע" עם "התחת". לפי הלהיטות הגסה של האיש אפשר להציע לו עצמו לצאת מהארון.
יותר ויותר נכנס לשימוש ראשי התיבות שניתנו לשפעת החזירים: שפח"ז. יש מייחסים אותה לטלי ליפקין-שחק שהשמיעה את ראשי-התיבות בגלי צה"ל לפני כחצי שנה. בכל מקרה בצה"ל, חובב ראשי התיבות, זה כבר מונח כמעט רשמי.
אפשר כבר להטות:
שופחזתי (חטפתי שפעת חזירים), השתפחזתי (התאשפזתי בשפעת חזירים), אל תשפחז אותי (אל תדביק אותי).
לשפעת שמות נוספים. החרדים קוראים לה כידוע "שפעת מקסיקו". דבורית שרגל הציעה בבלוגה שם נאה במשקל המחלות: שַפַּחַת. שאפּוֹ.
אלישע פרוינד כותב: "לאחרונה מפארות את קירות העיר תל-אביב מודעות ענק בזכות השלאף-שטונדה. הביטוי אינו מוכר בשפה הגרמנית ובארצות דוברות שפה זו, המנהג לא קיים. ממתי נפוץ המונח והמנהג בארץ? באנגלית, אגב, יש מושג beauty sleep, משהו דומה לשלאף-שטונדה, לא מוגבל בזמן".
שלאפשטונדה, שהתבררה כפרסומת לבית החרושת לנקניק זוגלובק, היא אכן חידה לשונית. קשה למצוא את המילה במילון גרמני כלשהו, בוודאי לא במילון מודרני, ורוב דוברי הגרמנית אינם מכירים את המילה. לפני כשנה הרציתי על השפעה הגרמנית על העברית בירושלים, ואחד הבאים להרצאה טרח והביא לי מסמך בלעדי: מילון גרמני-עברי מאת הרב ד"ר מ. מרגל. בעמוד 127 במילון נכתב שחור על גבי מילון: "שעת השינה": Schlafstunde.
המילון יצא בשנת 1906, דהיינו, המילה בהחלט אינה חדשה, ובוודאי לא נוצרה בישראל. רמז מסוים ניתן בעיר ההוצאה לאור, פוזֶגה: pozega. חיפוש אחר המקום מגלה שיש שתי ערים בשם זה, שתיהן ביוגוסלביה לשעבר, האחת בסרביה והאחת בקרואטיה. שתיהן היו אם כן באותה תקופה חלק מן הממלכה האוסטרו-הונגרית, שכללה גם את אוסטריה ואת דרום-מזרח גרמניה של היום. הממצא הזה תואם טענות שהמונח היה בשימוש בין דוברי הגרמנית בדרום גרמניה ובאוסטריה.
והערה לרעיונאי (קופירייטר הלעז): מה זה "יוחזר השלאפשטונדה"? לפי כל קריטריון "שלאפשטונדה" היא נקבה, גם בעצם היותה מילה (בגרמנית), וגם בתרגומיה: "שעת שינה", או "מנוחת צהריים". אם כבר, אז תוחזר השלאפשטונדה.
ריקה קידן שואלת: מה מקור המילה "פיצה"? לפני שנים, מורתי לאיטלקית אמרה לי ש"פיצה" מקורה במילה הערבית "פיתה". מה דעתך?
דעתי חיובית אך יש להעמיד דברים על דיוקם: פיתה אינה מילה ערבית, ועל כך נכתב לא מזמן במדור. מקורה מיוונית, ומשמעותה סובין או לחם סובין. מסתבר שזהו גם מקורה של "פיצה", כלומר, לפיצה ולפיתה אב לשוני משותף. מילון ובסטר אפילו מציג את pitta כוואריאציה (הֶגְוֵן על פי אחד מחידושי האקדמיה) של pizza. אפשר לאחד את הפיצריות והחומוסיות, ולמכור בכולן גם סלט יווני.
עמרי קפלן שואל: מה מקור המילה שפופרת? וכיצד נוצרה המילה שפורפרת?
המקור הוא המקראית הקדומה שופר. שפופרת היא ככל הנראה שופר קטן, ועל פי התהליך הקדום המילה היתה צריכה להיות "שפרפרת", אלא שהר' הראשונה נפלה מטעמים פונטיים, בדומה למילה חטוטרת שנולדה מ"חוטר". בעברית המדוברת, מטעמים פונטיים אחרים, חזרה הר' למקומה וכך נולדה הצורה הלא-תקנית שפורפרת. גם אפרים קישון תרם את חלקו באמצעות הקיצור "שפופ".
יש לך שאלה שתמיד רצית לשאול בענייני לשון? ראית או צילמת מודעה או תמונה שיש בה עניין לשוני? שמעת ביטוי סלנג שכדאי לשפוך עליו אור? הילד השמיע הברקה לשונית מהממת? שלח/י באמצעות "כתוב לעורך".
נא להמתין לטעינת התגובות
