ביג בן: עף לה הפוני
מעיין חודדה מסבירה מילים חדשות לגואל פינטו המצוין, בערוץ 10 רובצים שמאלנים בלתי נסבלים בחלקם והסדרה "טס לבית דרברוויל" גרמה לי לבכות. מנחם בן עם תובנות השבוע
ערוץ 10, עם כל איכויותיו (ויש לו כמה איכויות, כגון מהדורת החדשות של מיקי ויעקב), הוא מרבץ שמאלנות בלתי נסבל בחלקו, וצריך לקוות שאין לזה שום קשר ליוסי מימן ולעסקיו במצרים. לכן מריבת הסתיו
- השבוע במדור הספרותי: תרגום מיושן מדי לוולט ויטמן
הרי גם לונדון ("אנחנו שנינו מאותו הכפר") הוא מאותו כפר אינטלקטואלי (שמאלנים, לא מאמינים באלוהים, שונאים מתנחלים וכו' וכו'). ומה זה למשל שמועצת הלא במיוחד חכמים של דן מרגלית כוללת שבעה משתתפים שרק אחד מהם (מין מתנחל תורן או ימינן תורן) לא תומך בפינוי ההתנחלויות? כל השאר הם לגמרי בעד. איזה מין דבר זה?
כשישאלו אותי בפעם הבאה, מתי בכית בפעם האחרונה, אדע מה להשיב: כשראיתי את הפרק השני ב"טס לבית דרברוויל", סדרת הבי-בי-סי המושלמת בערוץ 1. מה שנקרא הטלוויזיה הבריטית במיטבה, על פי רומן של תומאס הארדי.
לא ראיתי את הפרק הקודם, והפעם פתחתי את הטלוויזיה ברגע שבו טס היפה והקורנת (שעוד מעט תתאהב בעלם האנגלי) מנסה לשכנע את הכומר הבריטי לקבור את תינוקה המת ב"קבורה נוצרית", והוא מסביר לה, כמו שמסבירים כמרים או רבנים, שהוא לא יכול, על פי הנהלים המחייבים של הכנסייה, והיא בורחת משם בבכי וצועקת עליו שהיא לא אוהבת את אלוהים שלו ואת הכנסייה שלו.
אחר כך מתחיל סיפור האהבה ההוא, המתרחש על רקע עבודת מחלבה בכפר בריטי קטן וירוק. שם בכיתי ברגע מסוים, אבל לא אתחיל לפרט. מלאכת מחשבת אנגלית. צריך לראות כדי להבין על מה אני מדבר.
"אתה הרי בעד התאבדויות", אמרה לי מישהי בשבוע שעבר, לאחר שקראה את מוסף "הארץ" מלפני שבועיים, ואני הבנתי שהדיבה המתוחכמת של מוסף "הארץ" עליי (שנוצרה באמצעות הוצאת דבר מהקשרו וכותרת מטעה) - פועלת.
כי במדור הקלוש באמת שלהם, "הפואטיקה של הטבלואיד", הציגו אותי כמי שתומך בהתאבדויות בכלל, ואילו אני רק הצדקתי כאן את התאבדויות אסף גולדרינג ולהבדיל דודו טופז ולהבדיל אחרים מסוג זה, שמנעו מעצמם ומאיתנו מועקה איומה וטינה איומה ומאיסות איומה, כשהתאבדו כל אחד על פי דרכו, ופטרו אותנו ואת עצמם מעונש חייהם.
וכן, התאבדות נראית לי כזכות היסוד של כל אסיר נורא מסוג זה, אבל לא של אף אחד אחר, חס וחלילה. מובן שאין מכה גדולה יותר מהתאבדות צעירים תמימים, למשל. אין נורא יותר מהתאבדות אנשים טהורים ומקסימים. זה לא ברור?
עד כמה "שלמה המלך ושלמי הסנדלר" של סמי גרונמן בעיבודו הגאוני בלי גבול של אלתרמן הוא קלאסיקה? הוא קלאסיקה לא פחות משקספיר, לא פחות ממולייר, עם מליחות יהודית ועברית מפולפלת וחריזה משוכללת ומבודחת שאין כמוה בעולם. עכשיו, כשאילי גורליצקי ויונה עטרי המופלאים מכבר מעלים את ההצגה מחדש (לאחר שעלתה בביצוע נפלא לא פחות בקאמרי לפני כמה שנים, עם אבי קושניר ומירי מסיקה), מה עוד נבקש מאיתך מכורה? ואילי גורליצקי סיפר בקול ישראל בשיחה משותפת עם יונה עטרי וליאת רגב, איך עטרי מסתכלת עליו בזעם אש כשהוא משנה אפילו מילה אחת בטקסט של אלתרמן. היא צודקת. באלתרמן אסור לנגוע. "כי בין דברי חכם ובין דברי טיפש כאילו אין הבדל - הבדל בכל זאת יש!".
מעיין חודדה מסבירה בבוקר שבת ב"אח הגדול" מילים חדשות לגואל פינטו המצוין (כתב הקולנוע לשעבר של "הארץ" והומו חכם שהגיע עם תנ"ך, כמוני, לא ייאמן): מה זה "עף לי הפוני", למשל ? זה הסתנוורתי מממשהו או ממישהו. "וואהו, איזה חתיך. עף לי הפוני".
לידיעת הקורא רוביק רוזנטל. ויש גם: "עף לי התחת". נדמה לי שבאותה משמעות.
נא להמתין לטעינת התגובות
