קו המשווה: ילד רוצח ונרצח
הספר החדש של הקולומביאני פרננדו וייאחו, "המדונה של הרוצחים", הוא אחד הרומנים הקדחתניים, דעתניים, מבריקים ומוטרפים שקרו פה לאחרונה. וגם: על תרגומו המיושן של הלקין לוולט ויטמן
- השבוע במדור ביג בן: באלתרמן לא נוגעים
זהו סיפורו של פרננדו, ששמו כשם המחבר והוא למעשה בן דמותו האוטוביוגרפי, שהתאהב בנער ליווי בשם אלקסיס, ששימש כרוצח שכיר בארץ שבה הרוצחים השכירים הם בעיקר "ילדים בני שתיים עשרה, חמש עשרה, שבע עשרה, כמו אלקסיס אהובי. . . היו לו עיניים ירוקות, עמוקות, זכות. . . לעומת הטוהר בעיניו, לבו נשחת ללא תקנה". גם הוא נרצח בהמשך ופרננדו יוצא בעקבות תעלומת מותו.
בין לבין משמיע לנו הסופר כמה דעות מפתיעות (בעיקר כשמדובר בסופר דרום אמריקני). למשל , בענייני כדורגל: "כשהגזע האנושי יושב על ישבנו מול הטלוויזיה, וצופה בעשרים ושניים מבוגרים ילדותיים בועטים בכדור, אין תקווה. הם מעוררים שאט נפש, רחמים, הם מעוררים חשק לבעוט לאנושות כולה בעיטה בתחת ולגלגל אותה במדרון המצולע של הנצח". פרופ' ישעיהו ליבוביץ היה אוהב את זה.
מעניין גם לשמוע את זווית הראייה של הסופר על נשים בכלל ועל האופן שבו צמחה ההומוסקסואליות שלו. זה לא שכל הנשים לא מוצאות חן בעיניו. "השתיים היחידות ששכבתי איתן כן מצאו חן בעיניי, אלא שבזה נגמר הסיפור משום שלא היה דבר מעבר לכך, מפני שמבחינתי לנשים אין בעצם נשמה. ראש חלול, ומשום כך האהבה איתן בלתי אפשרית". אבל אהבה לנער ליווי המשמש כרוצח שכיר היא כן אפשרית, אה?
את מקורות היחס הזה לנשים הוא תולה בחינוך הישועי שלו: "אני למדתי עם הכמרים הסלסיאנים מבית הספר לישועת הנשמות. מהם למדתי שתאוות בשרים עם נשים היא חטא הבהמיות, שדומה הדבר למישהו מזן אחד שעושה הכלאה עם מישהו מזן אחר, כמו חמור או פרה, אתה מבין?". לא ייאמן איך בעיני ההומו המזהיר והבוטה הזה דווקא שכיבה בין גבר ואישה היא סוג של הכלאה בין מין לשאינו מינו.
שתי השורות הראשונות בהדפסה החדשה של "עלי עשב" של וולט ויטמן בתרגום שמעון הלקין (הקיבוץ המאוחד/ספרית פועלים) מדגימות את כל הבעייתיות של התרגום הזה, שנעשה בשנת 1952: "את שהוא לעצמו אני שר, את אדם פשוט ונבדל,/ אך הוגה זו מילה דמוקרטית. זו מילה: Masse-En". מה זה צריך להיות? מה זה "את שהוא לעצמו אני שר" ? ולמה מילית ה"את" ב"את אדם פשוט ונבדל" ? ומה זה "Masse-En" ? הכול מסורבל ולא ברור. באנגלית זה פשוט כמדומה: One's self I sing, a single separate man, yet utter the word democratic, the word En-Masse
שורות שתרגומן בערך הוא: "אני שר מתוך עצמי, איש יחיד ונפרד/ אך מתוכי עולה מילת העם, המילה ביחד", שזה דומה קצת למה
כל זה לא בא אלא להדגים עד כמה מיושן תרגומו של הלקין, שעשה אמנם עבודה חלוצית חשובה, והצליח בהחלט להעביר בהרבה שירים את רוחו הגדולה של ויטמן, אבל אין כמעט שיר מתורגם שלו שאיננו נפגם קשות בגלל ביטויים ארכאיים או מוקשים כאלה ואחרים. לכן, לא היה מקום להוציא מחדש את תרגומו של הלקין כפי שהוא, אלא להכניס בו תיקוני עריכה או לחלופין לפרסם חלק מובחר מתוכו בלבד.
כָּרִים שֶׁל חוֹל יוֹתֵר נוֹחִים, אִם גַּם נָכוֹן/ שֶׁאֵין הֵם יְכוֹלִים לָשֵׂאת סֻלָּם שֶׁל מַלְאָכִים
אריה סיון במבחר שירים רצוף אהבה ויופי לתל-אביב של פעם, עם החולות והים, כשהחול כאן הוא כמדומה גם החילוניות התל-אביבית (מתוך "על ים ועל חול" שירי תל-אביב, הוצאת קשב לשירה)
נא להמתין לטעינת התגובות
