מותחים את החלום
ענת גריגוריו מארחת יחד עם יוני סוטחי את עידו תדמור, המורה שלה, ביצירת המחול "בהקיץ", שתוצג הערב (ד') בבכורה במסגרת פסטיבל "הרמת מסך". ראיון משולש על ריקוד ישראלי, השראה וחלום
כתבות נוספות על מחול בdance life - פורטל המחול הישראלי
עידו תדמור: "היכרתי את ענת דרך רקדנים שרקדו אצלי באותה תקופה. סיפרו לי על בחורה מאוד מוכשרת שיש לה גוף מאוד מיוחד וכישרון מאוד גדול. מטבעי אני נמשך לסיפורים האחרים, לאתגרים, והזמנתי אותה לעשות שיעור בלהקה. אחרי התרגיל הראשון בשיעור הראשון הודעתי לה שהיא התקבלה ללהקה. אני טוען שרקדן טוב אפשר לזהות בפלייה אחד. התחלנו לעבוד ביחד.
ענת קיבלה בהתחלה תפקידים קטנים והגיעה עד לתפקידי סולו ותפקידים מאוד גדולים ביצירות שלי. מאוד ריגשו אותי האיכויות הפיזיות שלה – ענת מאוד חזקה אבל גם מאוד רכה."
יוני סוטחי, הצלע השלישית בטריו של ענת פגש את עידו תדמור בלהקת מוזע בשנת 1998, והצטרף ללהקת עידו תדמור שבה רקד שמונה שנים, וכמובן פגש בה גם את ענת. להקת מוזע הייתה מעין שילוב של בית ספר ולהקה. היא פעלה במרכז ביכורי העיתים, ונתמכה חלקית על ידי עיריית תל אביב. "באתי למוזע ככוריאוגרף ושם היכרתי את יוני," מספר עידו תדמור.
"מדובר ברקדן שלא קיבל את הנתונים הפיזיים המקובלים, אבל מה שהוא הצליח לעשות עם הגוף שלו והזרימה הפיזית שלו תמיד ריגשו אותי ומאוד אתגר אותי להוציא ממנו את כל היצר החייתי הזה, והמוזיקליות על גבול הטירוף שיש בו כרקדן." עידו תדמור מסכם את דבריו על שני שותפיו לטריו ביצירתה של ענת גריגוריו: "יש בהם משהו שלא רואים אצל הרבה רקדנים, אש."
מה יש בכם מעידו תדמור?
ענת: "גדלתי אצל עידו, בעצם. למדתי אצלו את כל הטכניקה, איך לראות את המחול ואיך להופיע, לא רק לבצע. מאוד קל לרקדן לבצע, להיות טכנית טוב, אבל להביא את עצמך לתנועה זה מה שהופך אותך לפרפורמר טוב, מעבר לטכניקה והבנה של הגוף."
יוני: "עידו אלוף בלהפוך תלמיד או רקדן טוב לרקדן מצוין."
עידו: "סדר העדיפויות שלי הוא הרקדן – היצירה – ההוראה. הטיפוח של הרקדנים לא פחות חשוב מהיצירה. מרתק אותי לקחת רקדן מוכשר ולהפוך אותו למיצוי של עצמו. אני הופך למאוד קשה
ביצירה בהקיץ מתהפך הגלגל ואת מארחת את המורה שלך.
ענת: "זאת לא היצירה הראשונה שלי, אבל היא הפעם הראשונה שאני מעלה יצירה יותר מורכבת מדואט או סולו. תענוג לארח את עידו. אני מרגישה שניתנה לי ההזדמנות של סוג של להנחות של רקדנים ברמה כזו מקצועית עם הרבה יותר ניסיון ממני, וזה שם אותי במקום של לחשוב פעמיים על דברים שאני אומרת. אבל בגלל שהיחסים בינינו כל כך פתוחים ואין שום מערכת יחסים בין מעסיק מועסק ואין אגו והכל ניתן באהבה ובנתינה, אז יש לי הרגשה שפשוט זכיתי שניתנה לי אפשרות לעבוד עם רקדנים שכאלה, עם עידו ויוני שהם סופר מקצועניים. בהפקות קטנות כשיצא לי להפיק בעבר, יצא לי לעבוד עם רקדנים מדהימים ומוכשרים, אבל עם פחות ניסיון. מספיק שאני זורקת לעידו מילה והוא קורא את המחשבות שלי."
עידו: "כלפי חוץ נראה שהגלגל מתהפך. נכון, כי כרגע אני רוקד ביצירה שלה. אבל זה זנב מאוד טבעי לתהליך שאנחנו עוברים כבר שנים שבו תלמידה שלי נמצאת בשלב שבו היא מתפתחת כיוצרת. גם בשלב הזה היא צריכה תמיכה והנחייה ועזרה כדי לממש את עצמה, ומה יותר עזרה מקרוב מאשר להיות כלי ביצירה שלה?"
יוני, איך השתלבת ביצירה של ענת?
יוני: "במסגרת יצירתה של ענת חזרתי לרקוד אחרי ארבע שנים שבהן לא רקדתי. בארבע השנים האלה עשיתי תואר במחול והוראה בסמינר הקיבוצים. והייתי כוריאוגרף בנולד לרקוד, וזאת הפעם הראשונה שאני חוזר לבמה."
כיצד מסייעת לכם מסגרת פסטיבל הרמת מסך?
ענת: "זה נפלא שיש מסגרות כאלה, ושזה קיים. אוקיי, אז תמיד יהיו הקשיים, התקציב אף פעם לא מספיק, אבל כל עוד יש את גברת נילי כהן שדוחפת את העניין הזה, זה מאוד חשוב. רוב היוצרים בארץ בעצם גדלים מהרמת מסך. אתה לא יכול גם ליצור, גם לעבוד, גם להפיק, ולעשות הכל לבד. בהרמת מסך לפחות יש לך את המסגרת שמטפלת בזה."
עידו: "אני מסכים עם ענת שיש חשיבות עליונה להרמת מסך, פסטיבל חשוב והכרחי, אבל, ואבל גדול, לצערי הרב, למרות שהמחול היום הוא השגריר המשמעותי שיש לישראל בתחומי האמנות, והרקדנים הישראלים שייכים ללהקות הטובות בעולם, יוצרים גם בחו"ל ומביאים את הלהקות שלהם לארץ, מופיעים בערבי גאלה בינלאומיים, מקבלים פרסים בינלאומיים - עדיין התקציב של המחול זעום, משפיל ומביך ולעיתים הקריטריונים לקבלת התקציב חונקים את האמנות ולא מאפשרים לה להתפתח במידה שהיא יכולה להתפתח.
למשל הקריטריון שמי שמקבל תקציב ממשרד התרבות חייב ליצור יצירה אחת לשנה. במוזיקה – אחת לשנתייים שלוש. כשהחזקתי להקה יצרתי במשך 14 שנה 16 יצירות, איפה נשמע דבר כזה בעולם, שגורם לך בראש ובראשונה לשחזר את עצמך, לחזור על דברים שכבר עשית, מבלי להתרענן, מבלי שתעבור תהליך של התבגרות ושל צמיחה. יש עוד דוגמאות רבות לקריטריונים כאלה."
ענת, כיצד התקבלת להרמת מסך?
ענת: "לכבוד עשרים שנה להרמת מסך הוחלט שכוריאוגרפים ותיקים יארחו כוריאוגרפים צעירים יותר. נמרוד פריד המקסים, שרקדתי אצלו בתיאטרון מחול תמי ב-2004 2006, הוא מעלה בכורה שלו סאבטקסט, והוא בחר בי ובדפי אלטבב להעלות יצירות במסך שלו."
על מה את מדברת ביצירה "בהקיץ"?
"בהקיץ פירושו למתוח את הרגע בין ערות לשינה, כלומר שאם הייתי יכולה לקחת את הרגע ולהשאיר אותו בחיים – זה היה מדהים. זה לאהוב לחלום, לא להתעורר. הבסיס של התנועה הוא לרקוד מתוך שינה, לרקוד את החלום. אלה הפנטזיות הגדולות ביותר, התשוקות הגדולות ביותר, כאשר במציאות אי אפשר יכול להשיג את זה, כי זה חלום. פה ניתנת לי האפשרות להשיג את זה. התפאורה מורכבת משלושה כיסאות גבוהים ושולחן מאוד גבוה, כאילו מתחנו סיטואציה רגילה ומציאותית לסיטואציה חלומית. את התפאורה בנה האמן המדהים אלון בירגר, שעובד איתי כבר שנים, ואת התלבושות יצרה בת זוגתו איילת שקד, וגם התלבושות נוצרו בהשראת מתיחת המציאות."
עידו: "אני חושב שמה שיעבוד לזכותנו בטריו הזה היא העובדה שהטריו קיים במציאות, הקשר בין שלושתנו הוא קשר עמוק של שנים של עבודה משותפת. עברנו יחד רגעים טובים ורגעים מאוד קשים. יחד עברנו את השריפה של המתחם שבו עבדנו בבניין מרכזים בתל-אביב, וב-2005 עברנו יחד את סגירת הלהקה. אנחנו בעצם מביאים לתוך מערכת היחסים הבימתית מערכת יחסים אישית שנשענת על היכרות של שנים. אני חושב שזה מאוד יתרום להצלחת העבודה, בלי קשר לכוריאוגרפיה המרתקת."
בהקיץ - בכורות בהרמת מסך:
25.11.09 שעה 21:00 מרכז סוזן דלל, תל אביב
3.12.09 שעה 21:00 מרכז סוזן דלל, תל אביב
10.12.09 שעה 20:00 אודיטוריום ע"ש רבקה קראון ירושלים.
כתבה זו באדיבות Dance Life, פורטל המחול הישראלי
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם