שיר לשבת: נדיבות
את קו הים שרואים בישיבה מהחוף אי אפשר לקחת הביתה. כך קובע השיר "נדיבות", שנבחר להופיע במוצאי שבת בתערוכה "שיח משוררים" בגלריה גרוס בתל אביב. המשורר דויד מור מתאר את הניסיון לתפוס את הכחול
להכיל את הקו. צילום: אלי דסה
אֵינְךָ יָכוֹל לְהָכִיל
בְּתוֹךְ אִישׁוֹן הָעַיִן
אֶת קַו הַיָּם
וְלא מְשַׁנֶּה עַד כַּמָּה
תִּתְיַשֵּׁב לְמוּלוֹ
בִּישִׁיבָה מִזְרָחִית
וְתַרְגִּילֵי נְשִׁימָה
אֵינְךָ יָכוֹל לָקַחַת
אֵלַיִךְ הַבַּיְתָה
אֶת כַּחְלוּתוֹ
וְהַתְּנוּעָה הַמַּעְגָּלִית
הַכָּל כָּךְ שְׁלֵמָה
כָּל מַה שֶּׁבִּיכָלְתְּךָ
לַעֲשׂוֹת
בְּשָׁעָה זוֹ הוּא
לְחַכּוֹת שֶׁאוּלַי
הַיָּם יִהְיֶה אָדִיב
וְיִפְלוֹט אֶל הַחוֹף
קוֹנְכִיָּה.
איך השיר נולד?
השיר שלי מתכתב עם הים.
הניסיונות שלי לקחת איתי את הים ולהכיל אותו בכל מיני התנסויות
ותחבולות לא צולחים.
השיר מדבר בעד עצמו ומתייחס אל הפרט; בחינת מעט המחזיק את המרובה.
דויד מור. צילום: יחצ
דיי היה לקונכייה אחת כדי שאקבל את הים ומלואו.
והים היה נדיב עמי.
נא להמתין לטעינת התגובות
