שיר לשבת: על ריק ומרק
כל דקה היא כמו מרק עוף. כך מתאר המשורר שגיא אלנקוה, שספרו "קונכיה" יצא השנה לאור, את הדילמה הקיומית של חלוף הזמן
מרק עוף. צילום: גל שחף
שֶׁמִּשְׁתַּדֶּלֶת לְהִתְרוֹקֵן
אֶל תּוֹכִי
וְאֵינָהּ
בָּאָה.
כָּךְ הָרְגָעִים כָּלִים
בְּלֹא לְהִתְכַּלּוֹת.
איך נולד השיר?
לילה. רחוק. רחוק מרחש נשימותיי. רחוק מקורי העכביש שממשיכים ללכת מעצמם, לארוג אותי. אני גדול. גדול מכדי להיות. גדול מספיק כדי להיות קטן כראש סיכה, קטן מכדי
להכיל יותר מגרגר אבק.
הייתי רוצה להתכרבל בתוך הלילה רחב הידיים הזה, אך זה לילה מחריש אוזניים, המייתו כזעקת גלי הים, היכן הוא מסתיים? היכן אני מתחיל?
נא להמתין לטעינת התגובות
