עשו או הרסו: אנגלים בקנה, רמזורים בצריח
הבי.בי.סי מתחדש, ערוץ 10 מפקשש, גורדון רמזי מקלל במרץ, הפנטזיה מתממשת בערוץ החיים הטובים ושתי פרידות - ישראלית ואמריקאית. הרגעים הטלוויזיוניים שעשו או הרסו לנו את השבוע
החלטתי לאכול צהריים מול הטלוויזיה, כדי לנקות קצת את הראש. פניתי למוחק האינטליגנציה החביב עליי ביותר – ערוץ החיים הטובים. נפלתי על אחת ממיליון התוכניות הדומות שלהם, שעוסקות באנשים עם יותר מדי כסף שמשתוקקים לעבור לגור במקום אחר בעולם, ומתווכים חייכנים מציעים להם בתים קסומים מאבן עם בריכת שחייה ושביל פרטי שמוביל לים. צפיתי ברפרוף, לא מרוכזת. עד שנשמעה המילה טוסקנה, שתמיד מחזירה לי זיכרונות מתוקים. נשאבתי פנימה.
זוג הקשישים הבריטיים צעדו לתוך בית איטלקי עתיק,
על כוס יין הם החליטו לקנות. המחיר היה מגוחך – כ-200 אלף יורו, ששווים בשקלים עומד על כמיליון ומאה. בערך הסכום ששילמתי על דירת 3 חדרים בגבעתיים. לא כולל בקבוקי היין שבמזווה שלי. החיוך הטיפשי נמחק לי מהפרצוף. גם כן תוכנית. בשביל מה זה טוב, להוציא לנו את העיניים?
"מבית לבית", ערוץ החיים הטובים
בעבור רובנו, ערוץ בי.בי.סי פריים כוונן בעיקר לעקרות בית אנגלופיליות, חובבות תה וביסקוויטים, שמוכנות לספוג הרבה מאד שידורים חוזרים של תוכניות גינון, שיפוץ וחיפוש אחר ענתיקות. השבוע לבש הערוץ בגדים חדשים ופחות אפורים, כשהושק מיתוגו מחדש כ-בי.בי.סי אנטרטיינמנט.
עבור מעריצה סמויה ותיקה של הערוץ, מדובר בחדשות מתוקות במיוחד, בייחוד כשהובטח לנו מצעד של סדרות חדשות מבית היוצר של הרשת המעולה הזו. כבר בשלישי התמכרתי למיני-סדרה המצוינת "אוליבר טוויסט". הסיפור הקלאסי קיבל גם הוא מיתוג בידורי חדש - עיבוד שהחלק הראשון שלו שמוכיח שאין שחקנים טובים יותר מהאנגלים. כיף גדול.
בנוסף, נרשם השבוע איחוד עם השף הכי מניאק בממלכה והכי מגניב בעולם. גורדון רמזי חזר בשבוע שעבר עם עונה חדשה של הריאליטי המוצלח שלו. הקללות, הצרחות, הפרצופים המרתיעים, כולם שם.
אוליבר טוויסט, ימי שלישי, 22:00, בי.בי.סי אנטרנטיימנט.
מטבחי הגיהינום, ימי חמישי, 21:00, יס סטארז דרמה.
דווקא בשבוע בו התחלתי לראות בבית את ערוץ 10, בזכות מהפכת הטלוויזיה הדיגיטלית (DTT), אני חושב שלסגור את ערוץ 10 זה דווקא רעיון לגמרי לא רע. וכן, זה לגמרי אישי – אני מייחל לערוץ דברים רעים כי מישהו שם הוציא אותי טמבל.
כאחד ממבקרי הטלוויזיה של nrg קיבלתי לראות את שלושת הפרקים הראשונים של "מקום לדאגה" - העונה השנייה של תוכנית המערכונים האליטיסטית של ערוץ 10. בניגוד למבקרים האחרים שהתעלמו מהעונה השנייה ולמרות שהתוכנית לא חפה ממגרעות, יצאתי מגדרי כדי לפרגן להם. אפילו השוויתי אותם ל"חמישייה הקאמרית" (זכר תוכנית צדיקה לברכה).
חוץ מלבוא אליכם הביתה במוצאי שבת, לקחת לכם את השלט ולהעביר את הטלוויזיה לערוץ 10, עשיתי הכל. ומה קיבלתי בתמורה – יחס לא מקצועי, לא רציני ולא אתי. התוכנית פשוט לא שודרה.
על פי הסטנדרטיים העיתונאיים המקובלים הייתי אמור עכשיו לבקש תגובה מהדוברת שלהם, אבל אתם יודעים מה – אם הם לא רציניים, אז גם אני יכול. לא רוצה לשמוע את ההסברים שלהם והתירוצים שלהם. מכירים משפחה שמחפשת לקנות ממיר דיגיטלי חדש בחצי מחיר? מישהו?
נפגשנו לראשונה לפני מספר חודשים. עד אז רק שמעתי עליה מחברים על כמה היא מעניינת, כנה, מושכת, אחת שאתה בוחן כמה דקות ומיד מתאהב. האמת, לא האמנתי בהתחלה לשמועות. אני שבע אכזבות מחיי בכל הקשור אליהן. היו כאלה שבאו והלכו אחרי השבוע הראשון, היו שנשארו חודש, חודשיים. אני כבר לא זוכר מתי נשארתי בקשר עם מישהי מעבר לשנה.
לבסוף הסכמתי. קבענו להיפגש. סיכמנו שנבוא טבעי, בלי מסכות, לא רשמי. ככה, כמו בבית. אני באתי נינוח, היא הייתה לבושה כולה ירוק בוהק, מאשרת לי נסיעה חלקה. ישבנו קרוב, הרגשתי איך היא מנסה להרשים אותי. פה בדיחה, שם סצנה מאיזה סרט. נגעה בי. הרגשתי שזה זה. ככל שחלף הזמן, התאהבתי. רציתי עוד. הפגישה נגמרה מהר מדי, אבל אמרתי בלב: "עכשיו זה יחזיק. הסיפור הזה כאן, ויישאר הרבה זמן".
קבענו להיפגש גם שבוע אחר כך. האינטימיות בינינו הלכה והעמיקה, ציפיתי דרוך כולי לימי שני. הערב שלי היה כולו בשבילה. ככה ישבנו יחד, צחקנו על חתונות, זוגיות, מיניות וחברים. עשינו שטויות, ירדנו לאילת, היינו יחד אצל סטודנטית רוסיה שלקחה יותר מדי כסף לשעה. היה כיף, היה שונה. בסוף זה נגמר.
אחרי כמה חודשים היא אמרה לי שהיא חייבת לעזוב. עייפות החומר. אין לה מה לומר עוד. הבנתי אותה. הנחתי לה, ורק הבעתי תקווה שהיא תשוב כי הסדרה "רמזור" היא עוף מוזר בנוף הטלוויזיה הגווע במדינת ישראל. היא עושה הכל בצורה הטובה ביותר ולא משאירה מקום לשאלות או ביקורת, פרט לשאלה אחת מטרידה: איך העזתי לא לראות את העונה הראשונה?
רמזור, ערוץ 2 קשת
"Bored To Death" סיימה השבוע עונה ראשונה ומוצלחת. אמנם קצרה (שמונה פרקים בלבד), אבל לפעמים עדיף פשוט לגמור בשיא. ללא ספק היה מדובר בסיום הולם לסדרה השנונה והמיוחדת הזאת. בקצרה, העלילה מספרת על הסופר ג'ונתן איימס, בגילומו הנהדר של ג'ייסון שוורצמן שנזנח על ידי חברתו. התגובה ההגיונית שעלתה בראשו על מנת להפיג את השעמום היא להפוך לבלש פרטי ולנסות לפתור תעלומות מקומיות באזור ברוקלין.
בפרק האחרון והכפול, נלחם איימס במבקר ספרות שכתב עליו ביקורת קוטלת, אך במקום מאבק מעל דפי העיתון, נכנסים השניים לזירת אגרוף. לצדו נלחמים גם חברו מאייר הקומיקס ריי (שנלחם במאייר אחר) והעורך הפתיין וההולל שלו ג'ורג', אותו מגלם טד דנסון בתפקיד חייו, שנאבק בבעלה של אשתו לשעבר.
לכאורה מדובר בקומדיה רגילה, אבל הדקויות והשנינות הרבה שכתב יוצר הסדרה ג'ונתן איימס (כן, כן, מדובר בסוג של אוטוביוגרפיה), הרפרור לתרבות הפופולרית והמשחק הנהדר של הצוות המופלא הופכת את "בורד טו דת'" לאחת התוכניות המקסימות והמיוחדות ביותר על המסך.
נא להמתין לטעינת התגובות
