תוכנית החלוקה: תערוכה של אריאלה אזולאי מציעה מחשבה חדשה על הנכבה
התערוכה "אלימות מכוננת" שאצרה אריאלה אזולאי לא עוסקת בנכבה - האסון של הפלסטינים - אלא מציעה לנו להבין שהנכבה קרתה לנו. ביקורת של יהושע סימון, מתוך עיתון האמנות החדש, "החדש והרע"
שם התערוכה 'אלימות מכוננת' מתייחס למושג של בנימין מתוך "לביקורת החוק" (1921), בו הוא מתאר את "האלימות מתוות-החוק". האלימות הלא-חוקית שבבסיס החוק ואשר כוננה אותו. אלימות זו היא שיצרה כאן את ההפרדות יהודי-פלסטיני; ישראלי-ערבי; פליט-עולה.
אזולאי מערערת על התפיסה שהאלימות המכוננת הזו היא בלתי הפיכה. דרך קריאה מדוקדקת בתצלומים, הארה ועיגון שלהם בכיתובים, אזולאי פורמת את היגיון תוכנית החלוקה ועוקבת אחרי סדרה של פרקטיקות ואירועים שייצרו כאן יהודים וערבים, פלסטינים וישראלים, פליטים ומתיישבים.
התערוכה היא ניסיון לשחזר את הניסיון של 1947-1950 לבסס את החיים כאן על הפרדה של קטגוריות - צד יהודי שנלחם כנגד צד ערבי שמאיים לחסלו. אזולאי קובעת שאירועי האלימות עד אז היו היבט אחד ביחסי יהודים-ערבים כאן, וכי הם חלקו כל מיני עולמות משותפים אשר עברו רדוקציה לשני גופים לאומיים יריבים סביב אותן שנים – יהודים וערבים. התערוכה מתעכבת על רגע ההקרשה של שתי הישויות הללו סביב האירוע של הגירוש, הנישול והחלת משטר צבאי. אזולאי מאפשרת לראות מחדש קיומן של היסטוריות נוספות.
הפרוייקט הוא במידה רבה גם מפגש בין שתי מערכות שפיתחה אזולאי בשני ספרים שחיברה "משטר זה שאינו
החיבור בין שתי מערכות אלה שפיתחה אזולאי מאפשר לה קריאה מדוקדקת בתצלומים תוך שיחזור של היסטוריית התהוות משטר ההפרדה. בתערוכה אין תצלומים "מרשיעים" של טבח והרג, התצלומים בתערוכה לא מזעזעים – הם לא מוצרים מוגמרים של מחבר מוכיח בשער. העבודה ההיסטורית היא במיקומם בתוך רצף של אירועים ומכלול של תצלומים.
זו אינה תערוכה על הנכבה, על האסון של הפלסטינים ("שלהם" כפי שאזולאי מסבירה) – הפרוייקט מתמקד בזמן שבין בניין הארץ ובין הנכבה. אחד הגילויים המסעירים שלה תוך קריאה דקדקנית בתצלומים הוא שהדרמה האמיתית של השנים האלה היא עצם ההפרדה בין יהודים וערבים.
דרך התבוננות מבעד לצילומים אזולאי מנכשת כל מושג שמגיע איתו כמובן מאליו. הגירוש הוא כבר לא מקרה, אלא אירוע לוגיסטי מורכב ורב שלבים. המצולמים הם פעמים רבות עדיין-לא-פליטים או בקרוב-פליטים, ברגע אחד של תהליך מתמשך של נישול ומיון, תוך מעבר לשלב הבא בהפרדה מחייהם שלפני החלוקה. העלאת התערוכה במקביל למועדי יום הזכרון ויום העצמאות ולמועד שנקבע לזכר האסון הפלסטיני, היתה הזדמנות להסתכל על כל אלה מהצד השני.
התערוכה היא ארכיון – גוף ידע שקורא לקרוא בו עוד ועוד. כל כיתוב תמונה שחיברה אזולאי הוא התחלה של מחקר מקיף שאותו רגע מפגש מתועד דורש. ההבנה שנובעת מהארכיון היא שזו מלחמת אזרחים – דרך הארכיון היא מציעה להשיב לנו את האזרחות ולהבין שהנכבה קרתה לנו.
המאמר פורסם לראשונה בעיתון האמנות החדש "החדש והרע". ביום שישי ב-14:00 יתקיים בלופט החדש של קסטיאל, בבן יהודה פינת שלום עליכם בת"א אירוע ההשקה של "החדש והרע", של עיתון השירה "מעין", עיתון הקולנוע "מערבון" וספר השירה "אני רוצה לתייק אותך", מאת נמרוד קמר
נא להמתין לטעינת התגובות
