עדות יופי: ביקורת על הספר "רשימות קסנדרה" של דודי סמית
"רשימות קסנדרה", הקורץ בהנאה גלויה לספרות הג'יין-אוסטנית, מצליח לעסוק בשאיפה ליופי בלי שמץ של רומנטיזציה מזויפת
כריכת הספר. צילום: יח''צ
קסנדרה חוזרת ליומנה מדי כמה ימים או שעות, וכך אנו נחשפים בהדרגה לסגנון חייהם הייחודי של בני משפחת מורטמיין - מעין להקת צוענים בעלת הרגלים אריסטוקרטיים שעבר זמנם. הם עניים כעכברי כנסייה: מוקפים ביופי טבעי כמעט מכושף ובחורבות טירה שעשויות להיראות רומנטיות לולא היה עליהם להעביר שם את החורף, מתקיימים בעיקר על לחם עם מרגרינה ואינם יודעים איך למצוא לעצמם פרנסה יאה.
ואז מגיעים שני אחים אמריקנים, ניל וסיימון, שהגיעו לרשת את אחוזת סקוטני השכנה, שלה שייכת גם טירת גודסנד. הגעתם מגשימה את משאלותיהן של האחיות בצורה מפחידה כמעט ויוצרת תסבוכת נאה ביותר. מזכיר משהו? האחיות רוז וקסנדרה מרפררות לספרות האנגלית הקלאסית בהנאה גדולה.
"רשימות קסנדרה" ממשיך לתוך הסתבכות הכוללת אירוסים, התאהבות לא רצונית, נואשת וחסרת סיכוי, התעוררות ספרותית של אב המשפחה (סופר שנס לחו אחרי ספר מצליח אחד) ותהיות על משמעות הקיום. ככל שהזמן עובר היומן הופך ליצירה ספרותית יותר ויותר. מרווחי הזמן בין כתיבה לכתיבה מתארכים ותיאוריה של קסנדרה הופכים אישיים ומורכבים יותר. אף כי היא לא מאבדת את חוש ההומור שלה כמעט לרגע, היא נאלצת לעבור כמה תהפוכות רגשיות רציניות למדי, מה שהופך את יומנה לספר התבגרות במובן הטוב ביותר של המושג.
"מה יש בו, בנוף הכפרי של אנגליה - למה היופי פה הוא הרבה יותר מהנראה לעין? למה הוא נוגע ללב כל כך?" שואל דווקא סיימון, האח האמריקני, וקסנדרה, שמסכימה איתו בכל חום לבה הצעיר והאוהב, מנסה לענות על השאלה הזו.
הכול סביבה - טירת גודסנד, מבצר בלמוט (שריד אחרון לתרבות שאבדה), התל העתיק והמסתורי שמקיף את הטירה, הכפר השכן ואפילו אחוזת סקוטני, מהדהד את השכבות הגיאולוגיות של מיתוס והיסטוריה שמרכיבות את האי הבריטי במשחק מרפרף של זהרורי שמש וערפילים מעודנים, ברכת שלום אחרונה לפני ההשתלטות המוחלטת של המודרנה.
סמית, שכתבה את "רשימות קסנדרה" בשנות ה-40 (הספר התפרסם במקור ב-1948), הודתה שהוא נכתב מתוך געגועים למולדתה בריטניה, בעת שהותה בארצות הברית בזמן מלחמת העולם השנייה. סמית היא הסופרת שכתבה מאוחר יותר את "101 כלבים דלמטיים".
זהו ספר נדיר ביופיו, מלא רוח נעורים וחיים, וקסנדרה היא דמות שאי אפשר שלא להתאהב בה. דודי סמית מתארת עולם שבו היופי הוא אחד הערכים העליונים, עולם שאחת דינו להיכחד במציאות שדורשת תועלת במקום הראשון. היא כותבת על השאיפה ליופי - גשמי, מוסרי, רוחני וטבעי - בלי שמץ של רומנטיזציה מזויפת, אבל באהבה מתרפקת וחסרת מעצורים, כזאת שרק בן בית יכול לחוש כשהוא כה מפוכח.
רשימות קסנדרה. דודי סמית, מאנגלית: עידית שורר כתר, 363 עמ'
נא להמתין לטעינת התגובות
