הזוג השורד: דם, יזע ודמעות
נפילתה של אביטל כאבה, מנטלית וגם טלוויזיונית והמכתבים מהבית עשו נעים בלב - לזוג ולחמות החדשה של ליעד. וגם: שי וזיו הפכו לדמויות שעשו את הפרק
כמו תמיד, הדרמה על המסך צונזרה לעומת הפרומו שהפחיד וגרם לחששות ומתח - בדיוק מה שיוצרי טלוויזיה רוצים שיקרה - חשבתי שזה ניצול קצת מוגזם של רגע כואב מאד וחשבתי שלי, כצופה, מספיק לראות נפילה מהירה ואלונקה מתרחקת, בלי אנחות מצמררות וקורעות לב. מסכנה הילדה.
בן: הפיקו את המיטב מהסיטואציה. בפריימטיים אי אפשר להראות תמונות מ"אי-אר", אבל בום-טראח-אלונקה-מסוק לא היה עובד בלי טיפה אקסטרה. בלי לראות את הפצוע האנגלי ממלמל: "תגיד לקראו שאני מצטערת". וכך, זוארץ נאלץ לספר שהרופא קבע שאביטל לא תוכל להמשיך. האם זה אותו רופא שקבע דקות לפני כן שגם קריספל לא יוכל להמשיך? והאם הם שוכבים זה לצד זה בבי"ח פיליפיני וכל בוקר הוא צועק לה: "אביטל – מודה אני".
על מניפולציית הקדימונים אפשר לבוא בשפע טענות. קודם כל, על זה שדאגו לגרום לכל ילד בן 10 עם לוגיקה של בן 5 לדעת שמדובר באביטל (מה היה דחוף לגלות?), אבל בעיקר על טריק הבכי הזול של ריקי. במוחנו דמיינו שהיא מייללת על האייסמנית, בפועל סתם התגעגעה הביתה. לצרף למילון אבן שושן תחת הגדרת "הוצא מהקשרו".
בן: החלק השני של הפרק אתמול הפך למפגן יללות בחסות חברת שילוח עם שם של תרכובת כימית. עוד לפני התחרות, גיא זוארץ קיבל על עצמו את תפקיד רפי רשף וניסה לעורר ריגשי אצל השורדים. "אני משער שזה לא פשוט לחיות בלי הילד/האישה/האוגר", אמר להם. "מאד קשה, רפי", ענו, "מאד קשה".
ריקי נכנסה בזריזות למוד של סירנת מכבי אש, מנטלי-טשה-ספרית קיבלנו גילוי לב נדיר לגבי ההחלטה להשאיר את הבייבי בבית וליעד מאזור חיוג 04 ניצלה את ההזדמנות כדי לבדוק את החותנת בפוטנציה ("נראה לי שהיא תאהב אותי"). אחרי שכל אחד קיבל את חמש דקות היללה שלו (תכפילו בכמות השורדים), כולנו עשינו חיבוק קבוצתי. פוו..נרגע לנו, עכשיו בואו נחזור למלוק אחד לשני את הגרון.
נועה: דווקא חלק היללות של הפרק סיפק בשבילי סוג של הקלה מנטלית אחרי סיפור אביטל. גיליתי שהבנות של ליאורה יכולות להסתדר מצויין עם אביגיל אנד הר ביג טוחעס ושחנוך הוא לא קיר הלבנים העצור שהיה נדמה לי שהוא. בזכות ה"חום והאהבה" של הדס והחברה' ליד הערסל, חנוך יצא גבר, גם במובן הרגשי של הביטוי.
לגבי הסיפור ההזוי בין ליעד ואוהד
בן: מילים טובות לא תמיד יוצא לזרוק, אבל כשמגיע - מגיע. ההחלטה לצלם את השורדים לפני כל תחרות בדקת אסטרטגיה - מוצלחת בעיני - דרך טובה לתת יותר בלי למרוח את הזמן. ממש כמו שמשתילים מיקרופון בפסקי זמן, רק כדי לגלות שאביגיל לא מרגישה נוח בחמישייה ושזיו הוא הקפטן.
עם זאת, הייתי שמח לתצלום פוטו פיניש מורחב וויכוחים ליד המזכירות על ההחלטה לתת לקאראו את הניצחון החשוב במשימת החסינות. גיא זוארץ שלח את הר הגעש בצהוב להתפרץ על חודה של מפית. ואם כבר נפלתי על דימויי ספורט, פרס "נדיה קומאנצ'י" הולך בפעם השנייה להדס. טולי קורה מבין עיניך.
נועה: משימת החסינות הייתה מהמשעשעות שפגשתי ב"הישרדות ישראל". הרי כולנו ידענו שהדס לא מצטיינת בהליכה על קורה ולכן האלמנט הקומי היה מובטח. גם הקריצות מטומי והניסיון של ריקי להוכיח שהיא יודעת לזרוק דברים באוויר, לא רק מילולית אלא גם פיזית, גרמו לאנחת רווחה שעדיין מדובר בתחרות ולא באיזה קרב דמים עלי פרס. המהפך בסוף היה נעים, גם צבע אחר במועצת השבט בפעם הבאה, וגם אוהד אוכל את הכובע ונאלץ לשמוע שיר ניצחון שלא נכתב על ידי משפחת קופים. הידד!
נועה: אולי היו אלו המכתבים המרגשים מהבית שגרמו לשי להיראות קצת יותר אנושי בעיניי, גם ההתייחסות לפציעה של אביטל וחיבוק הנחמה עם הגיס העצבני זיו עשו לי את זה. שי הראה צד אחר, רגיש יותר, מתחשב יותר, פחות תככן ועם חיוך - הפעם חיוך שלא גורם לך להרגיש מלוכלך ומפוחד ולרצות להתחבא מתחת למיטה בעיניים עצומות.
בן: קל מאד לא לאהוב את גיסנו. הוא בוטה, הוא אלים, הוא עצבן. אבל זיו מראה גם צדדים אחרים כשהדם יורד לו מהווריד במצח לאזורים הנכונים של המוח. בוכה כשצריך, רוצה חיבה אלטרנטיבית מרופא אלטרנטיבי, מראה טקטיקה מאד נבונה בתחרויות ומתחבר לשבט שלו לרגעים קצובים – הטכנאי מתחיל להראות שכשצובטים אותו הוא מצתבט. בפרק הבא הבטיחו לנו אווירה מחשמלת במועצת שבט – זרקו לנו רמז?
משפט אחד על הפייבוריטים שלנו:
בן על טלכו: טכנאי מחברת חשמל מחפש אהבה הדדית – הכרטיס לאיחוד נראה בטוח
נועה על הדס: שיווי משקל זה לא את, עדיף שק ביד מצחוקים בפנים!
1. טל ירוק: "אנחנו נתמוך בך בתחת ונמשוך אותך למעלה", אביגיל: "אתה יודע כמה תחת יש לי?" (אביגיל מזהירה את טל ירוק מלחטוף קילה)
2. "אני אישה. אני בנויה בצורה כזו שאני יותר כבדה למטה מלמעלה" (אביגיל מסבירה למתקשים היכן ממוקם מרכז הכובד הנשי)
3. "אפילו בבית כנסת בתשעה באב לא שומעים קינה כזו" (ריקי נזכרת בבית, הדס מכריזה על חורבן הבית)
4. "בעיקר שומעים אותי בבית, אז הגיוני ששקט פתאום" (ריקי מסבירה מי נותן את הטון במשפחה)
5. "טל, אישתך תות שובב" (ליעד מראה שהיא אננס ספונטני)
היום ב-14:00 תתארח יעל צוקר בפורום בתפוז.
נא להמתין לטעינת התגובות
