לארי דיוויד לא רגוע
לפעמים לא ברור אם לארי דיוויד שעל המסך הוא גם לארי דיוויד של המציאות. יוצר סיינפלד הנוירוטי אוכל עוף רק כשהוא משתעמם, בטוח שנשים שונאות את ההומור שלו ובעיקר שונא להתראיין. אבל לקראת פרקי האיחוד של סיינפלד ב"תרגיע" - לאחר שנשבע שלעולם זה לא יקרה - הוא מוכן לסבול ארוחת צהריים אחת עם התקשורת
- גיא מרוז חושב שהאיחוד היה פיסת גאונות
- אסף שניידר טוען: ככה עושים איחוד
מה שהפך את הסירוב ללחוץ ידיים ליוצא דופן הייתה לחיצת היד הראשונה, כשנפגשנו. לא היה שם שום היסוס. לחיצת יד חזקה, ישירה. "היי, אני לארי דיוויד", אמר אחד הלארים, שהיה לבוש כמו הדמות בסדרה - טי-שרט כחולה ארוכת שרוולים, מכנסי חאקי, משקפיים.
אבל אז הוא זיהה בפינת מסעדת היוקרה "סטפנס" בסנטה מוניקה כמה בכירים בתעשיית הטלוויזיה. דיוויד בן ה-62 קם, ניגש אליהם, אמר שלום, וחזר במהרה. "לחצתי ארבע ידיים", אמר עם שובו לשולחן שלנו, עושה פרצוף. זה כולל את היד שלי. "יש לך במקרה מחטא ידיים?" הוא התעניין. "לא עליי", עניתי. הוא ביקש באדיבות ללכת רגע לרחוץ ידיים. "איך בנאדם כמוך לא מסתובב עם מחטא ידיים?" הוא תהה בקול רם.
הרגע הזה הוא מהחומרים מהם עשויה "תרגיע" (או "סיינפלד", התינוק הנוסף של לארי). זה כמו שמאלצים אותך להיפרד פעמיים במסיבה, לא להתקשר לאחר עשר בלילה או כל דבר אחר מתוך מאות המצבים החברתיים שנופחו מעבר לכל פרופורציה ומככבים דרך קבע בסדרה, שלדעת רבים היא המצחיקה ביותר בטלוויזיה.
ללארי - שלהיפוכונדריה שלו תפקיד עלילתי חשוב בפרקי "האיחוד של סיינפלד" ב"תרגיע", שהראשון שבהם שודר אתמול לפנות בוקר בארצות הברית - יש דווקא כוונות טובות, אבל איכשהו מפרשים אותן לא נכון. עם שפעת החזירים בכל פינה, וכל הדברים האחרים שמסתתרים בידיים האנושיות, הוא לא מתנהג בגסות - הוא פשוט מודע למצב הבריאותי. "הוא מתכוון לטוב", אומר אחד הלארים, כנראה האמיתי, "הוא מנסה לעשות את הדבר הנכון ומסתבך בגלל זה".
במשך כמה וכמה עונות של "תרגיע", לארי דיוויד אפילו לא טרח להתראיין לאמצעי התקשורת. זה אחד היתרונות כשיש לך סדרה שזוכה לשבחי המבקרים בערוץ כבלים מוביל. כמובן שלא מזיק אם יש לך גם חשבון בנק מרופד (שנותר מרופד גם אחרי גירושיו מאשתו לורי ב-2007), תודות לשותפות ביצירת "סיינפלד". הוא באמת לא מתכוון לפגוע באף אחד, אבל שיחה עם עיתונאי זו לא צורת הבילוי המועדפת עליו.
"אני לא אוהב לקרוא את מה שיש לי לומר, ולכן אני גם לא אוהב שאנשים אחרים קוראים את מה שיש לי לומר", הוא אומר, "אין לי שליטה על זה. אני הרי לא יכול לערוך את השיחה הזאת, ואילו הייתי יכול, היא הייתה יוצאת אחרת לגמרי ממה שאתה הולך לעשות איתה".
היא ללא ספק תהיה מצחיקה יותר. אבל לארי גם רוצה ליחצן את העובדה שהתוכנית שלו שמה קץ לגלות "סיינפלד", לאחר שפעם נשבע שלעולם לא יצלם איחוד כזה. אמנם ג'ייסון אלכסנדר, ג'וליה לואי-דרייפוס וג'רי סיינפלד כבר הופיעו בפרקים של "תרגיע"
לפיכך, הסכים לארי להקדיש את עצמו להתעללות התקשורתית בארוחת צהריים אחת. "אני לא רואה בזה שום יתרון, רק חסרונות", הוא אומר לי, מגביר את קולו ואז מרסן אותו שוב, "אני יכול להגיד משהו, ואז לקבל שיחות טלפון: 'למה אמרת את זה עליי? חשבתי שאנו חברים'. מי צריך את זה?"
אז הנה אנחנו יושבים ומדברים על האיחוד-שאינו-איחוד בסדרה הכמעט-מאולתרת שלו. בפרק ששודר אתמול, הרצון העז של לארי להחזיר אליו את גרושתו על המסך שריל, שהיא שחקנית, גורם לו להתגבר על הבוז שהוא רוחש לרעיון ספיישל האיחוד של "סיינפלד". אז האיחוד יוצא לדרך, למרות הכל, והוא מבטיח ללהק בו גם את גרושתו. כמובן, שצצות בעיות. הרבה בעיות. אך מעבר לזה, לארי נותר מאופק למדי בכל הקשור לחשיפת פרטים מהעלילה בפרקים הבאים.
אתם תתייחסו להופעת הסטנד-אפ הגזענית של מייקל ריצ'רדס ב-2006?
"אנשים תוהים כיצד נתייחס לזה. כן, אנחנו מתייחסים לזה".
כפי שצופי "תרגיע" כבר יודעים, חלק גדול מחייו של לארי מתנהל במסעדות פאר. כמו כל התנסות אחרת, גם כאן מדובר בחוויה שכרוכה בסכנות: כאשר אנו נכנסים למסעדה, שני לקוחות צועקים לו "לארי דיוויד! לארי דיוויד!". הוא מודה שהוא כבר התרגל לזה, אבל הצעקות הללו עדיין מפריעות לו.
לארי האמיתי רזה כמו בטלוויזיה. אומרים שהמסך מוסיף לך חמישה קילוגרמים, אבל אצלו זה לא קורה. ועל אף שהוא מתקרב לגיל הפרישה לגמלאות, לא נראה שהזדקן כלל מאז עלתה "תרגיע" לאוויר, בשנת 2000.
הגיע הזמן להזמין. הוא רוצה סלט. מיד חושבים על מג ראיין ב"כשהארי פגש את סאלי", שדרך אגב, הופיעה גם היא בפרק ששודר אתמול. "ייתכן שלא תאהב את זה", מתחיל לארי עם המלצר, "אבל אני רוצה לדעת אם הביצה מגיעה חתוכה, או שאתם רק מחלקים אותה לשניים?". "איך שתרצה", משיב המלצר. "או-קיי, אז רק חלבון, ובלי בייקון. ובעדינות עם הבלו צ'יז. זה הסלט של לארי דיוויד. ותזרקו פנימה גם כמה מלפפונים. תגיד לשף שאני מתנצל, אבל רק ככה אני יכול לאכול את זה", הוא מסכם.
ואז לארי מסביר שהוא צמחוני - רוב הזמן. "כאשר אני מתחיל להשתעמם וכבר לא יכול יותר, אני אוכל עוף", הוא אומר. תוך כמה זמן הוא משתעמם? "10 ימים. לא, שבוע". אחר כך הוא מציין שאוכל חם לא טוב לגוף שלנו. איך הוא יודע את זה? "כשאני הולך לרופא, אני קורא את המגזינים".
הוא יודע שיש לו בעיות. מוקדם יותר העונה התארח בסדרה שלו ד"ר פיל - הפסיכולוג ומנחה תוכנית האירוח האמריקאי. "אם ד"ר פיל היה מוכן לקבל אותי, הייתי הולך אליו. הוא בכלל עדיין מקבל לקוחות? נראה לי שהבעיות שלי לא מספיק גדולות בשבילו", הוא אומר. אבל פתאום צצה בעיה מיידית יותר, וד"ר פיל לא באזור: לארי מבחין במשהו בסלט שלו. "מה זה, בצל ירוק?" הוא שואל ומחמיץ פנים, "יש לי דייט הערב".
כאשר אומרים לו שהוא כנראה אחד הרווקים הכי מבוקשים בעיר, הוא צוחק: "לא הייתי נסחף עד כדי כך". אתה עשיר, מפורסם ויש לך חוש הומור אדיר.
"נשים לא אוהבות הומור כאשר משולבים בו חוסר התחשבות וחוסר רגישות", הוא מתקן אותי. יש אנשים שבעיניהם, בחיים האמיתיים, הפעולות שלו אכן מתפרשות כחסרות התחשבות וחסרות רגישות. אולם בעולם הבדוי של "תרגיע", זה תמיד קורע מצחוק, ומבחינתו של לארי לפחות - אותנטי לחלוטין. "התוכנית הזאת היא ההזדמנות היחידה שלי להיות כן לגבי הכל", הוא אומר, "החיים שלנו בדרך כלל אינם כנים. גם היחסים שלנו עם בני אדם אחרים אינם כנים. הכל כל כך לא כן, ולכן מבחינתי, האפשרות להיות כן היא כל כך מרעננת".
מאוחר יותר, במגרש החניה, אנחנו נפרדים לשלום. בלי לחיצת יד. "כן, היה כיף", אומר לארי.
נא להמתין לטעינת התגובות
